נוכח המתואר בסעיפים 3,4 ו-6 לעיל, יישומו של העקרון המנחה שנקבע בסעיף 46 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018 [להלן-"התקנות החדשות"] כי התיקון נידרש "לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג", פועל דוקא לחובת הנתבע אשר הודה כי הרשה לשרה לחתום על שיקים שנמשכו על חשבון הבנק שלו, ועתה מנסה לסכל את הבירור בדבר גבולותיה של אותה הרשאה, ובפרט שעה שאמנם חלפו מעל לשנתיים מפתיחת התיק אך הוא מצוי עדיין בחיתוליו, וזאת משרק ביום 14.12.20 נתקבל העירעור על דחיית ההיתנגדות בבית המשפט המחוזי והתיק ניפתח מחדש, ולאחר מכן נידונו רק השלכות מקדמיות שונות של תיק העירעור על תיק זה, לרבות עניין הפקדת הערובה כתנאי לקבלת ההיתנגדות, ועניין תיקון כתב התביעה.
...
לפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה ביחס לשיק על סך של 367,000 ₪ שהוגש לביצוע כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ 520339-05-19, בדרך של "הוספת הטענה כי חתימתה של גב' שרה רובינשטיין על השיק נשוא התובענה נעשתה מכוח הרשאה שניתנה לה על ידי הנתבע".
התנגדותו של הנתבע לביצוע השיק נידונה בפניי ביום 2.12.19 במאוחד עם התנגדות נוספת שהגיש, לביצוע שטר חוב על סך של 332,000 ₪ לטובת התובעת [תיק 10967-06-19], נדחתה תחילה על ידי בהחלטה מיום 27.1.20, והתקבלה בהסכמה בהמלצת בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ערעור שהוגש על החלטתי מיום 27.1.20 [ע"א 45618-02-20 אורלינסקי נ' ברמן – להלן "תיק הערעור"] תוך מתן זכות לתובע לפנות לבית המשפט קמא בבקשה להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת ערובה.
במהלך הדיון שנערך בפניי לאחר קבלת הערעור מסרו הצדדים כך: "לאחר ששמענו את הערות ביהמ"ש, בין היתר לאור קביעות בית המשפט המחוזי בתיק הערעור על פסק הדין שניתן בזמנו בתיק כאן, וכן קביעות פסק דינה של כבוד השופטת סגנית הנשיאה אביגיל כהן בערעור אזרחי 53165-11-19, אנו מסכימים כי נסתפק בערובה שכבר הופקדה בקופת בית המשפט על מנת ליתן רשות להתגונן באחד התיקים שבכותרת, גם לצורך התיק השני, וכן כי תוגש ע"י ב"כ התובע בקשה לתיקון כתב התביעה המתייחסת לטענת ההרשאה, וזאת בתוך 14 יום. כמובן מבלי לפגוע בטענות הצדדים לגבי פסיקת הוצאות."
כמפורט בהחלטתי מיום 27.1.20 המדובר בשיק שנמשך על חשבונו של הנתבע בבנק דיסקונט לתאריך 1.4.19 לפקודת התובע כאשר במקום המיועד לחתימת המושך נחתם השם "שרה רובינשטיין", כאשר בתצהיר ההתנגדות שהגיש הנתבע הוא עמד על כך שהחתימה על השיק אינה חתימתו, והוא נמסר שלא בידיעתו ושלא בהרשאתו.
משהסתיים תיק הערעור בהסכמה לא הושבה לי תשובה מוסמכת לשאלה האם נטה בית המשפט המחוזי לנימוקי החלטתי הנוגעים לטענת ב"כ הנתבע בדבר הרחבת חזית לעניין ההרשאה ברם סבר כי יש מקום להתיר התגוננות לגופו של עניין בחזית זו, אם לאו.
מומחה כאמור לא מונה לבסוף, ובפסק הדין נקבע על ידי ביחס לנתבעת כי "מסתברת המסקנה כי השיקים נחתמו על ידה, ממש, או בהרשאה, מפורשת או מכללא", ולפיכך נתקבלה התביעה כנגדה.
לא מצאתי כי הנתבעת – המערערת הסכימה להרחבת חזית בייחוד כאשר המשיבה – התובעת הקפידה על כך שהנתבעת תיצמד לגרסתה כפי שהופיעה בכתב ההגנה.כיוון שנטענה טענת היעדר חתימה מצד הנתבעת,העיד בבית משפט האדם שאישר כי הוא חתם על הצ'קים,לא הוגשה חוות דעת מטעם התובעת שתאשר כי החתימה בניגוד לעדויות היא של הנתבעת ,ומשבית משפט קמא לא קבע פוזיטיבית כי הנתבעת היא החתומה על הצ'קים אלא מפרט מדוע לטעמו יש לראות בנתבעת כמי שהרשתה במפורש או במשתמע לאביה לעשות שימוש בצ'קים שלה, לא נותר אלא להגיע למסקנה ולפיה לא הוכח כי הנתבעת חתמה על הצ'קים.
