לחיובו של יחיד בהפקדת ערובה, תקנה 519(א) לתקנות קובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
תקנה 157 (א) לתקנות החדשות קבעה אפשרות לצוות על תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה ערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה". קרי, תקנה 157 לתקנות החדשות, לא קובעת קריטריונים, או שיקולים, שעל בית המשפט לקחת בחשבון כאשר הוא עורך את האיזון הנידרש.
...
" – על אותו משקל, משנדחה הערעור, עומדת למבקש הטענה בדבר היעדר סיכויים לתביעה.
לא נעלמה מעיני טענת המשיבים, כי חיוב בהפקדת ערובה של יחידים ייעשה במקרים חריגים, אולם, אני סבור כי לאור האמור לעיל, בשים לב לסיכויי ההליך וליכולת הכלכלית של המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה דנן הינו המקרה החריג בו נדרש לחייב את התובעים היחידים בהפקדת ערובה וממילא יש לחייב בהפקדתה גם את החברות.
סוף דבר
לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.
