הפקדת ערבות להבטחת הוצאות תושב זר

הנתבע 2 הגיש ביום 1.7.2015 בקשה לחיובה של התובעת להפקיד ערבות להבטחת הוצאותיו.

ככלל, כאשר עסקינן בתובע שאיננו תאגיד ושאיננו תושב חוץ, בדיון בערכאה ראשונה בית-המשפט אינו נוהג לידרוש הפקדת ערובה, אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות בלבד.

...

במקרה דנן, מתוך עיון בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע 2.

אין בידי לקבל את עמדת הנתבע 2 לפיה החלטת כב' הרשמת מלמדת על אפסות סיכויי התביעה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפיכך, ומשעה שהמשיבים מחזיקים בכספיה של המבקשת, ישנה הצדקה לחייב את המשיבים בהפקדת ערבות להבטחת הוצאותיה של המבקשת.

המשיבים אינם תושבי חוץ, הם בעלי נכס בישראל שערכו גבוה פי כמה מסכום הסעד המבוקש, ועל כן, אין כל חשש ממי מצד המבקשת לממש הוצאות, ככל ואלה יפסקו לזכותה.

במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך, וכן לפגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) (11.2.2009), בסעיף 8 (להלן: "פס"ד הנדסה ממוחשבת"), בסע' 9, והאסמכתאות שם; רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי (3.4.13) ; רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.7.10); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.5.09); רע"א321/07 גושן נ' עו"ד אבי גיא (פורסם בנבו,21.8.07); רע"א 3462/14 גאנם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.9.14); רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' טאוב (פורסם בנבו, 29.06.2017)).

...

יש להביא בחשבון כי ככל שלא יעלה בידי התובע להעמיד ערובה, עשויה תביעתו להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב) (פס"ד אבו סעלוק, והאסמכתאות שם).

מכל המקובץ ולאור השיקולים האמורים לעיל, סבורני כי אין מקום להורות בענייננו על חיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

לפיכך, הבקשה נדחית.

עוד טוענים המבקשים כי בשלהי 2015 דרשו מהמשיב להשלים את שכר טירחתם, ובתחילת 2016, נוכח עימות עם המשיב על רקע שכר טירחתם, הופסק מתן השירותים, כשמרגע זה מתנכל להם המשיב, לרבות בתביעה זו. טענות הצדדים לטענת המבקשים, יש לחייב את המשיב בהפקדת ערבות בסך של "לפחות 80,000 ₪" להבטחת הוצאותיהם אם תדחה התביעה.

לפי טענת המבקשים, המשיב הנו "תושב חוץ" אשר איננו מתגורר בישראל מזה למעלה מ- 25 שנה ואין לו כלל רכוש בישראל.

המשיב מדגיש שלא ניתן לחייבו בהפקדת ערבות להוצאות אך מהיותו תושב מדינה זרה, וזאת בהתאם להוראות אמנת האג בדבר סדר הדין האזרחי – 1954, וכי בהתאם להלכה הפסוקה אין זה כלל ראוי בנסיבות אלו לחייבו בהפקדת ערבות להוצאות.

...

אין לפיכך מפלט מהמסקנה שהמשיב לא עומד בנטל המוטל עליו ואכן, כנטען בבקשה, לא יהיה בידי המבקשים להיפרע מהמשיב אם יחויב בהוצאות.

במצב זה, אני סבור שדי בחיוב בהפקדת סך של 35,000 ₪ (כעשרה אחוזים מסכום התביעה בצירוף מע"מ) כדי להבטיח את זכויות המבקשים, ככל שתידחה התביעה.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה ומחייב את המשיב בהפקדת סך של 35,000 ₪ בקופת בית המשפט כערובה להוצאות המבקשים באם תידחה התביעה.

דעתי שונה, שכן סבורני שקיימת גם קיימת סמכות לבית המשפט לחייב מערער כאמור בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות בעל התפקיד במסגרת ערעור על הכרעתו בתביעת החוב ואפרט: ההוראות המסדירות את הגשת תביעת החוב לבעל התפקיד וזכות ערעור לבית המשפט על הכרעתו מצויות בפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 ובתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל").

זאת, נוכח החשש המובן מאליו בדבר הקושי של גביית הוצאות שיחויב בהן תובע שהוא תושב זר, בהבדל ממי שגר בארץ, שאז ניתן ביתר קלות לגבות את ההוצאות שהושתו עליו.

...

חיוב בהפקדת ערובה בהליכי חדלות פירעון המתווה הנורמטיבי סבורני שאין חולק על כך שניתן לחייב בעל דין בערובה להבטחת הוצאות גם בהליכי פשיטת רגל מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

סיכומם של דברים מסקנתי הינה שיש להשוות את מעמדו של בעל תפקיד המשיב לערעור שהגיש נושה על הכרעה בתביעת החוב לזה של משיב בערעור רגיל ואת זה של מערער רגיל לזה של נושה המערער על הכרעה בתביעת חוב.

מן הכלל אל הפרט האם לאור המסקנה שאליה הגענו יש לחייב את המערערים שלפנינו להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנאמן בערעור שהגישו המערערים על דחיית תביעות החוב ? לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות ותוך יישום האמור לעיל על נסיבות המקרה, הגעתי לידי מסקנה שדין בקשת הנאמן להתקבל, ואפרט נימוקי: אפתח בכך שלפי המסקנה אליה הגעתי, יש ככלל לחייב נושה שמערער על הכרעת בעל תפקיד בתביעת החוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל התפקיד.

מכאן המסקנה שסעיף 353א לחוק החברות יוצר חזקה, הניתנת לסתירה, לפיה על חברה תובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתביעתה, למקרה ותחוייב לשלם הוצאות.

לשיטתן, השיקולים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה, ישקלו אותם שיקולים הבאים בחשבון כאילו הייתה התובעת ככל נתין ותושב ישראלי.

ברע"א 2795/10 ד"ר גיא פיטוסי נ' מ"י (ניתן ב- 17.3.11) נקבע כי "טענתו העיקרית של המבקש היא כי ההחלטה לצוות עליו ליתן ערובה לתשלום הוצאות מנוגדת לסעיף 17 לאמנת האג בדבר סדרי הדין האזרחי 1954, ולכן יש לבטלה. לשיטתו, נתין זר המתגורר בחוץ לארץ, אשר מדינתו חתמה על אמנת האג, אינו חשוף לעולם להפעלת תקנה 519. טענה זו משוללת כל יסוד. ברי כי אמנות האג והתקנות אשר הותקנו לשם ביצוען לא נועדו לייצר מעמד עדיף לאזרח זר על פני אזרח ישראלי. גישה כאמור נוגדת את תכליתה של תקנה 519 כתקנה שנועדה לשמור על האינטרסים של הנתבע, ובראשם זכות הקניין שלו, וכן על האנטרס המערכתי של מניעת ביזבוז משאבים בגין הליכים חסרי תוחלת. כל שנועד סעיף 17 להשיג הוא, כי לא תוטל ערובה להוצאות על מתדיין רק מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך כדי לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת. לפיכך, יש לדחות את הטענה". בעניינינו, אין חולק כי הגב' אזמירי אינה מתגוררת בישראל והיא נעדרת נכסים שניתן להפרע מהם בישראל.

לאחר שיקלול ואיזון סכויי התביעה ומורכבותה ויכולתן של התובעות לפרוע ההוצאות שייפסקו אם תביעתן תדחה, יש להורות על חיוב התובעות בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות הנתבעת.

...