הפקדת ערבון בקשת רשות ערעור: תנאים ומועדים

בד בבד עם בקשת רשות העירעור עתר המבקש לעיכוב ביצוע החלטת בית-משפט קמא, ובהחלטתי מיום 5.8.20 נעניתי לבקשה, באופן שניתן צו אירעי לעיכוב ביצוע החלטת בית-משפט קמא מיום 28.6.20 עד אשר תנתן החלטת בית-משפט זה בבקשת רשות העירעור, וזאת בתנאי שהמבקש יפקיד ערבון בסכום של 20,000 ₪ בבית משפט זה, והערבון אכן הופקד.

בנוסף צוין, שהמבקש התחייב לשלם לבא-כוחו סכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בבקשת רשות העירעור (סכום אשר נכון למועד הגשת הטיעון טרם שולם), ולכן, לטענת המשיב מס' 3, אין להחזיר למבקש את הערבון בסכום של 20,000 ₪ שהפקיד בקופת בית-המשפט, ויש להורות על העברתו לידי המשיב מס' 3.

...

הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה: ביום 28.7.20 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בקריות (כב' השופטת פ. לוקיץ') מיום 28.6.20 ב-ת.א. 2236-10-17, לפיה נעתר בית-משפט קמא לבקשתו של המשיב מס' 3 לצמצם את צו המניעה הזמני שניתן לפי בקשתו של המבקש בתובענה לפירוק שיתוף המתנהלת בפני בית-משפט קמא, ובהחלטתו זו צמצם בית-משפט קמא את צו המניעה הזמני מיום 11.10.17 באופן שניתנה אפשרות למשיב מס' 3 להמשיך בבניית הבית על המגרש 9/2, כפי שהוגדר על ידי מומחה בית-המשפט.

החלטת בית-משפט קמא בדבר צמצום צו המניעה הזמני, באופן שהמשיב מס' 3 יוכל לבצע את עבודת הבנייה על המגרש 9/2, ניתנה ביום 28.6.20, ואולם נקבע בה בפסקה 12,שרק לאחר הפקדת הסכום של 200,000 ₪ על ידי המבקש "תינתן החלטה המתירה לנתבע 3 להמשיך בבניה .... ". החלטת בית-משפט קמא על-כך שההפקדה אכן בוצעה ניתנה ביום 13.7.20, וכבר באותו יום נעתר בית-משפט קמא לבקשתו של ב"כ המבקש והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 28.6.20 למשך 20 יום כדי לאפשר הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. במכתבה של החברה מיום 3.8.20 צוין, כאמור כבר לעיל, שהיא החלה להתארגן באמצע חודש יולי, מועד בו היה אמור המבקש לשלם את המקדמה כדי שהקבלן המבצע יוכל להתחיל בעבודתו, וביום 20.8.20 ציינה החברה במכתבה הנוסף, כי המבקש נדרש לשלם לחברה 30,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לחברה ולקבלן המשנה מחמת אי התחלת עבודות הבנייה שתוכננו לאמצע יולי 2020.

על-יסוד כל האמור לעיל, לא שוכנעתי שהוצבה תשתית שיש בה כדי להצדיק העברת העירבון בסך 20,000 ₪ לידי המבקש.

אעיר, למעלה מן הדרוש, שאין באמור בהחלטתי זו כדי למנוע מן המשיב מס' 3 להגיש תביעה כנגד המבקש בגין נזקיו הנטענים מחמת הסעד המניעה הזמני, ואינני מביע עמדה כלשהי באשר לתביעה מסוג זה. לפיכך, אני מורה למזכירות בית-המשפט להחזיר את העירבון בסכום של 20,000 ₪ לידי ב"כ המבקש, עבור המבקש, ואולם החזרת עירבון זה תהא רק לאחר תאריך 22.11.2020.

המבקשת עותרת למתן החלטה דחופה בבר"ע וקיום דיון דחוף מחר וזאת טרם הפקדת ערבון.

בקשת רשות ערעור שהוגשה ביחס לתנאי שנקבע לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין (הפקדת 83,600 ₪) נדחה בפסק דין מיום 16.3.2021 על ידי כבוד סג"נ, השופטת אביגיל כהן (רע"א 9023-03-21).

בידי המבקשת כבר קיימת החלטה המאפשרת לעכב הפינוי ובילבד שתפקיד את הסכום שנידרש ממנה (83,600 ₪) ואשר בית משפט שלום ובית משפט מחוזי כאחד אישרו כסכום הנכון במקרה זה. סוף דבר הבקשה לעיכוב ביצוע עד מועד הדיון ביום 12.4.2021– נדחית.

...

מאחר שאין אסמכתאות לתשלום כאמור, אני מורה שכתנאי להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין, תפקיד הנתבעת סך של 83,600 ₪ (דמי שכירות עבור ארבעה חודשים) בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.3.2021 בשעה 13:00.

לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע, ואף ללא צורך בעמדת הצד השני אני מורה על דחייתה.

בידי המבקשת כבר קיימת החלטה המאפשרת לעכב הפינוי ובלבד שתפקיד את הסכום שנדרש ממנה (83,600 ₪) ואשר בית משפט שלום ובית משפט מחוזי כאחד אישרו כסכום הנכון במקרה זה. סוף דבר הבקשה לעיכוב ביצוע עד מועד הדיון ביום 12.4.2021– נדחית.

אגרה ועירבון הופקדו לאחר הגשת בקשת רשות העירעור ללא כל בעיה.

בית משפט רשאי לחייב נתבע בהוצאות כיוון שהגיש בקשה באיחור, אך במקרה דנן לא חויבה המבקשת בהוצאות של 40,000 ₪ אלא בהפקדת 40,000 ₪ כתנאי לקבלת בקשה להארכת מועד.

ב"כ המשיב בסיכומי ולא היתייחס אף הוא לאפשרות שבו תיתקבל בקשה להארכת מועד ותנתן רשות להגן כנגד הפקדת עשרות אלפי ₪.הוא רק ביקש לדחות את הבקשה להארכת מועד ולא לתת רשות להיתגונן.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור באופן חלקי וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שיש להחלטת הביניים השפעה ממשית על זכויות המבקשים, מצאתי לנכון לתת רשות ערעור על ההחלטה.

נקבע תנאי של הפקדה כיוון שבית משפט מצא כי בפועל ניתן היה לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ואז ממילא בהעדר ארכה היתה נדחית ההתנגדות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור התקבל בחלקו.

בסוף ההחלטה האמורה, הורה בית המשפט, כדלקמן: "המבקשת תפקיד הערובה ותישא בתשלום האגרה בתוך 10 ימים, שאחרת ימחק ההליך". ואולם, המבקשת לא עשתה כן. בהתאם לכך, ביום 26.7.2022, הורה בית המשפט המחוזי (הרשם י' שקד) על מחיקת בקשת רשות העירעור, בפסק דין קצר, שניתן "בפתקית", ונקבע בו, כך: "שלוש פעמים נדחתה בקשת המבקשת לפטור מערבון, האחרונה מיום 16.2.2022. עד עתה לא הוגש ערעור על החלטות אלה. עד עתה לא הופקד העירבון. לפיכך בקשת רשות העירעור נמחקת.

בקשת המערערת נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.10.2022, בקבעו כי "לא ברור מה העילה שבגינה מבוקש לבטל את פסק הדין ולפיכך הבקשה נדחית". בעקבות כך הוגשה בקשת רשות העירעור דנן, במסגרתה מתבקש בית משפט זה: "...לבטל את פסק הדין מיום 26.7.22 והחלטתו מיום 24.10.22 של כבוד הרשם יעקב שקד ולהחזיר למערערת את זכותה להמשיך לערער למען הצדק". לשם שלמות התמונה, יבואר כי למעשה, ההליך הנפרד, שהוגש ביום 6.3.2022, ניפתח כ- "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת" (ולא כערעור), אך לא ננקט הליך ערעורי בשום שלב.

במסגרת ההחלטות הנ"ל, בחן בית המשפט המחוזי, כנדרש, את התנאים הרלבאנטיים להכרעה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה ובבקשה לפטור מהפקדת ערבון, והם: העדר מסוגלות כלכלית של המבקשת, והליך המגלה עילה בעלת סיכוי להיתקבל (ראו: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל פסקות 6-4, ו-10 (21.7.2014)).

...

לטענת המבקשת, יתרת חשבונה עמדה על 372 ש"ח, ולא על 372,000 ש"ח. עוד טענה המבקשת כי היא הצהירה בפני מזכירות בית המשפט על כוונתה להגיש אסמכתאות לבקשות הפטור באיחור, וכי ההחלטה התקבלה טרם שהספיקה לעשות כן. משכך, טענה המבקשת כי יש לקבל את ערעורה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וחרף ההבנה למצוקת המבקשת, אשר ניהלה את ההליך בהיעדר ייצוג משפטי, כאשר משאביה הכספיים מוגבלים (לפי הנטען), מצאתי כי דין הבקשה – להידחות.

באשר לפסק הדין מיום 26.7.2022, סבורני כי גם בו לא נפל פגם.

סיכומו של דבר: הבקשה שבפניי נדחית.

...