התובעת טענה תחילה בכתב תביעתה, כי עסקינן ב"עסק משפחתי", אולם, טענה זו נזנחה בסיכומיה ובמקומה, הפניתה התובעת לסעיף 30 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, לפיו, טוענת התובעת כי "העברת בעלות של עסק מקימה ערובה לכך שהמעסיק החדש יהיה מחויב לשלם לעובד שכר והפקדות לקופת גמל". לטענת התובעת, "סעיף זה לא נועד לפרוק את המעסיק הקודם מחובותיו ע"פ דין, ככל שקיימים, אלא להטיל גם על המעסיק החדש -בנסיבות מסוימות- חבות בגינן בדמות ערבות לחובות המעסיק החדש" (סעיף 17 לסיכומי התובעת).
התובעת ערכה חישוב על סמך שכר המינימום בכל תקופה, לפיו בשנה הראשונה יופרשו 2.5% משכר המינימום באותה תקופה (4650 ₪), ובשנה השנייה יופרשו 5.5% משכר המינימום באותה תקופה (4825 ₪) ובסה"כ, היה על הנתבעים להפריש לקרן הישתלמות על שם התובעת סך כולל של 2,457 ₪.
לא די בטענה זו. על התובעת להוכיח מה גובה החזר הוצאות הנסיעה שהיא זכאית לו.
(ראו: עע (ארצי) 93-09 נפתלי בנקין נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות, ניתן ביום 25.7.10)
"בכפוף לזכותו הקוגנטית של העובד מזה, ולפררוגטיבה הניהולית של המעסיק מזה, נבחנת זכאותו של עובד לקצובת נסיעה, בין היתר, לפי אמות מידה אלה: האם העובד הוציא מכיסו סכומי כסף עבור הוצאות נסיעה; ככל שהוציא סכומי כסף עבור הוצאות נסיעה - האם העובד זכאי להחזר מכוח חוזה אישי, הסכם קבוצי, הסדר קבוצי או צו הרחבה."
בחקירתה הנגדית נישאלה בעיניין זה וענתה כך:
כך, עולה מעדותה של התובעת, כי שילמה לאביה בין 500 ל-1000 ₪ לחודש, אך לא תמורת הנסיעות שהסיע אותה, אלא "בגלל שרציתי לעזור לו. הוא היה נכה והוא עזר לי כשהייתי צריכה".
לטעמנו, סכום של 500 ₪ לחודש, וקל וחומר 1,000 ₪ לחודש, הוא סכום גבוה מאד ביחס לנסיעה של כ-1 ק"מ לכל כיוון בתוך הכפר.
ביחס לטענת התובעת כי הנתבעים לא העמידו לרשות העובדים חדר אוכל בו יוכלו לשהות במהלך ההפסקה, נציין כי התובעת לא הראתה מקור בדין לחייב את הנתבעים בפצוי בגין העדרו של "חדר אוכל". התובעת הפניתה לסעיף 5.14 לצוו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון, אשר מטיל על המעסיק את החובה לדאוג לקיומם של "תנאי עבודה פיזיים נוחים ותנאי בטיחות לשמירה על בריאות העובד". איננו מוצאים לנכון לקבוע כי הגדרה זו מחייבת את קיומו של חדר אוכל דוקא.
...
אשר על כן, אנו דוחים את בקשת הנתבעים לשלילת פיצויי הפיטורים של התובעת או לקיזוז תמורת המוצרים שלטענתם נגנבו ע"י התובעת.
סיכום:
אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן:
2,500 ₪ בגין דמי חגים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.10.16.
הוצאות ההליך:
אנו מחייבים את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות הליך זה בסך כולל של 25,000 ₪.
