לנוכח קביעות אלה, הורה בית משפט קמא, כי תנאי לעיכוב הליכי המימוש בכל הנוגע למבקשת הוא הפקדת סך של 50,000 ₪, וככל שהמבקשת תפקיד את הסך האמור, יעוכבו הליכי המימוש המתנהלים כנגד המבקשת.
לחילופין נטען, כי יש מקום, לעבות את התנאים למתן סעד המניעה הזמני, ויש לחייב את המבקשת, להפקיד סכום שלא יפחת מ-350,000 ₪ וכן להורות, כי על המבקשת לשלם את חוב הפיגורים של המשכנתא, וכן את התשלומים השוטפים.
אמנם, בראשית הדרך לא טענה המבקשת, כי נפל פגם באופן בו הוחתמה על מיסמכי המשכנתא, והעלתה טענות אחרות, אשר נועדו לעכב את הליכי הפינוי, אולם, בתביעתה בפני בית משפט קמא, ובבקשה למתן צו מניעה זמני, טענה המבקשת, כי לא הוסברו לה כדבעי משמעויות תנייות הויתור, המופיעות במסמכי המשכנתא, בכל הנוגע לזכותה לדיירות מוגנת.
...
על כן, ולאור כל האמור לעיל, ראיתי להיעתר לבקשת המבקשת למתן צו המניעה זמני, ובאופן שבטרם תפונה המבקשת מבית המגורים, יבוררו טענות המבקשת בדבר מימוש בית המגורים כדירה תפוסה.
ואולם תנאי למתן צו מניעה זמני זה, כי יופקד על ידי המבקשת את שנדרש ממנה בהחלטת בית משפט קמא, קרי סך של 50,000 ₪, ככל שזה טרם הופקד, וכן תשלם המבקשת את התשלומים המגיעים ממנה על פי הסכם ההלוואה ממועד הגשת תביעתה לבית משפט קמא וזאת עד ליום 15/04/16, שאם לא כן יפקע הצו הארעי שניתן במסגרת החלטה זו.
זאת ועוד, המשך תוקפו של צו המניעה הזמני מותנה בכך, שהמבקשת תבצע את התשלומים השוטפים על פי הסכם ההלוואה, כל עוד צו המניעה הזמני, יוותר בתוקף.
סוף דבר
סיכומי של דבר, הנני מקבלת את הערעור ומתירה למבקשת לתקן את כתב התביעה באופן שיתוסף לכתב התביעה הסעד כי מימוש בית המגורים יבוצע כדירה תפוסה, ולא כדירה פנויה.
