הפעלת בית אוכל ללא רישיון ותנאים תברואתיים לקויים

בחודש אפריל 2015 לאחר שזכה במיכרז, חתם מוטי עם מנהלת אופק על הסכם זיכיון, אשר אלו עיקריו הנוגעים למחלוקת שבפנינו: מטרת השמוש היא הפעלת בית קפה לשם מתן שירותי הסעדה שבו מגישים בעיקר שתייה חמה וקרה ומאכלים; דמי הזיכיון יהיו 3,300 ₪ לחודש בתוספת מע"מ; תקופת הזכיינות היא לשנתיים בתוספת אופציה לשלוש שנים נוספות; באחריותו של הזכיין להשיג רישיון עסק או כל אישור אחר הדרוש לשם הפעלת העסק.

בתעודת עובד ציבור שהגישה גב' לריסה קול, תברואנית מהאגף לרשוי עסקים בעריית מודיעין, הבהירה האחרונה כי "הסבירה לתובע ששטח העסק קטן וכי לא מתוכנן מטבח בעסק ולכן לא ניתן לעשות שם בישולים והכנות ממוצרי מזון גולמיים, מותר הכנות כריכים וטוסטים ממוצרים מוגמרים, גלידה שתיים וחימום מאפים". עוד הבהירה גב' קול כי ההבדל בין בית קפה למזנון נעוץ בשטח המטבח ובפרשה הטכנית הנדרשת, לפיכך רישיון העסק שניתן היה למזנון ובית אוכל ולא לבית קפה.

גב' קול הבהירה בתעודת עובד הציבור מטעמה כי "השוני בין רשוי לבית קפה ובין רשוי למזנון הוא גודל שטח העסק ופרשה טכנית (אפיון העסק). למזנון נידרש שטח של 35 מ"ר ואילו לבית קפה שטח של 45 מ"ר. ובעוד שבבית קפה מותר להכין סוגי מזון כמפורט בתנאי תברואה נאותים לבית אוכל, במזנון אסור להכינם... בבית העסק לא ניתן לעשות שימוש של בית קפה היות והשטח קטן ואין תנאים לחלוקה הנדרשת לפי התקנות. החתומה מטה (גב' לריסה קול) הסבירה לתובע ששטח העסק קטן וכי לא מתוכנן מטבח בעסק ולכן לא ניתן לעשות שם בישולים והכנות ממוצרי מזון גולמיים, מותר הכנות כריכים וטוסטים ממוצרים מוגמרים, גלידה שתיים וחימום מאפים. בשעה שהתובע הגיש את הבקשה לרישיון ביולי 2015, הסברתי לו את ההנחיות". מוטי מצידו טוען כי מבלי להכנס לדקויות ההגדרות הקבועות בחוק רשוי עסקים ובתקנותיו, רישיון העסק שהתבקש על ידו ואף ניתן בפועל, לא מנע מלהפעיל במקום את אותם הדברים שתוכננו (קפה, מאפים, ארוחות בוקר בימי שישי, ג'חנון בשבת, כיבוד לימי הולדת בשעות הצהריים וכיו"ב – ראה סעיף 10 להודעת הביטול נספח 9 לתצהיר נופר וכן סעיף 22 לתצהירה).

מכל האמור לעיל עולה, כי לא מצגי שוא, הטעה או תרמית עמדו ביסוד הסכם השותפות בין נופר למוטי, אלא העידר כימיה אישית, תאום ציפיות לקוי ופער מובנה הקיים פעמים רבות בין חזון למציאות.

...

תוצאות הדברים היא כי החל מהמועד הקובע כמובנו לעיל, נכנסה השותפות למצב של 'שותפות בפירוק' זאת עד לגמר עריכת חשבונותיה וחיסולה – דבר אשר טרם נעשה עד כה. סוף דבר לא מצאתי כי ביסוד התקשרות הצדדים בהסכם השותפות עומדים מצגי שווא או הטעיות מצדו של מוטי כלפי נופר.

לפיכך שתי התביעות נדחות הדדית.

לאור האמור, אני מורה על מינוי מומחה, אשר יפעל לעריכת החשבון הדרוש לצורך חיסול השותפות ועריכת כלל ההתחשבנות בין נופר ומוטי נכון למועד הקבוע.

ביחס לצוו לפי סעיף 17 לחוק נקבע: "18. השיקולים המנחים במתן צו לפי סעיף 16 ומועד כניסתו לתוקף יפים, בשינויים המחויבים, גם לגבי סעיף 17, שכן מטרתם של שני הצוים זהה: למנוע הפעלת עסק ללא רישיון הפוגעת בתכליות החוק. אלא שבשונה מסעיף 16, צו הפסקת עיסוק זמני ניתן לפני שהוכחה אשמתו של הנאשם. בשלב זה של ההליך הפלילי נהנה הנאשם מחזקת החפות, והשאלה אם יש מקום להרשיעו בעבירה של הפעלת עסק ללא רישיון או בחריגה מתנאיו טרם התבררה והוכרעה. ככל שההליך הפלילי יסתיים בזיכויו של הנאשם, הנזק שיגרם לו ולצדדים שלישיים כתוצאה מהצו עלול להיות רב וחסר תקנה. הבדל זה בין הצוים מסיט את נקודת האיזון הראוי לכוונו של הנאשם ומחייב את בית המשפט להקנות משקל מוגבר לזכויותיו החוקתיות להליך הוגן ולחופש עיסוק. הבדל זה משליך על עיצוב אמת המידה למתן צו הפסקת עיסוק זמני לפי סעיף 17 לחוק: כתנאי למתן סעד שברגיל מותנה בהרשעה כבר בשלב הגשת כתב האישום – שומה על המאשימה להראות שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באנטרס צבורי חשוב המגולם במטרות החוק, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר. כך, למשל, עילה למתן צו עשויה לקום אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור...גורמת למיטרד ולפגיעה באיכות הסביבה...או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק... – והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר. כמו כן יש ליתן משקל מתאים לשאלה אם מדובר בעסק שניתן לו רישיון בעבר, ושבעליו מואשם בהפרת תנאי מתנאיו או שמא מדובר בעסק שלא ניתן לו רישיון כלל. ככל שבעל העסק החל בהפעלתו בלא לפעול לקבלת רישיון עסק כלל, תפעל עובדה זו לחובתו, שכן אין מקום ליתן יד לתופעה של עסקים הפונים לקבלת רישיון עסק רק לאחר שננקטים כלפיהם הליכים פליליים – היתנהלות הפוגעת בשלטון החוק...בית המשפט יציב על כף המאזניים את השיקולים שעליהם עמדנו, תוך מתן משקל הולם לעובדה שהנאשם טרם הורשע בדין". ברע"פ 4384/13 הנ"ל נקבעה המסגרת העיונית לקיום הליך לפי סעיף 17 לחוק רשוי עסקים: "19. המסגרת העיונית להכרעה בבקשה לפי סעיף 17 דומה במאפייניה לזו הנוהגת בבקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בשינויים המחויבים. על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולקיומה של "עילת הפסקת עיסוק מיידית" – עליה לשכנע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצוו לבין מידת הנזק שעלול להגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט – מטה את הכף להעדיף את אינטרס הציבור; וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר.

בנסיבות המתוארות, הונחו ראיות לכאורה לכך שהעסק הנידון, באופן עיקבי, מאז מרץ 2015 ועד יולי 2018, מיתנהל לפחות שנתיים וחצי ללא רישיון עסק, בצורה ניהולית כושלת, בתנאי תברואה ירודים, מבחינה מבנית ומבחינת טפול בבשר, עד כי מאות קילוגרמים של בשר הושמדו לאורך שנים אלו בהיותם בלתי ראויים למאכל אדם.

שקלתי הצעת ב"כ המשיב כי יותר לו להמשיך בהפעלת העסק בתנאים, ומצד שני נתתי דעתי לכך שמדובר בניהול עסק ללא רישיון לאורך שנים, כאשר במסגרת ביקורות קודמות עלו ליקויים משמעותיים, ואף הושמד בשר בהקף עצום, כאמצעי חלופי לצוו סגירה, אך כל האמור לא סייע בהפנמת המותר ואסור.

...

בית המשפט נדרש לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של דבר להרשעת הנאשם.

בהקשר זה שוכנעתי כי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר, שכן אמצעים אחרים נוסו בעבר והעלו חרס.

בנוסף, ולאחר עיון במסמך הבקרה מיום 22.12.2021 וברור שנערך עם ד"ר דנית כהן, שהיתה בבקורת במסעדה ומצאה אותה תקינה, התברר כי רישיון היצרן ש"מסעדת איווה" המוכרת את האוכל לעסק של המשיבים אינו בתוקף ואין בידה רישיון יצרן תקף לשנת 2022 ואף לא רשיון עסק כדין.

דיון המסגרת הנורמאטיבית סעיף 22 ב לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968 קובע: (א) היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רשוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בנגוד לתנאיהם, או בנגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעסוק (בחוק זה – צו הפסקה שפוטי).

בעצ"מ 39550-07-20 משטרת ישראל נ' חמו ואח' ((10.9.20), (סעיף 8) קבע בית המשפט המחוזי ביחס להפעלת סעיף 22ב' לחוק, כי "תכליתו העיקרית של סעיף 22ב' עניינה ברשוי עסקים ובמניעה של המשך ניהול בתי עסק בישראל ללא רישיון. עצם העובדה שקיימים בתי עסק הפועלים ללא רישיון היא תעודת עניות לגורמי האכיפה.

ברם מהות הבקשה שבפני הנה בקשה לסגירת עסק בשל העידר רישיון עסק הנידרש כדין, והגם שבנוסף להיעדר רישיון עסק פורטו בבקשה ליקויים תברואתיים שהוסרו, אין בכך כדי להשמיט את ליבת הבקשה.

...

הכרעה לאחר שקראתי את נימוקי הבקשה והנספחים לה, שמעתי את טיעוני הצדדים בפני ושקלתי את הראיות והעדויות , נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בסופו של דבר המשיב 2 הגיע להסדר טיעון לעונש בשלושת כתבי האישום והמבקשת לא עמדה על בקשה לסגירת העסק - המסעדה, נוכח הצהרת המשיב שם, שהעסק סגור ונמכר.

בית המשפט שקל גם באם קיים סיכוי, שבעתיד הנראה לעין יוכלו המשיבים לקבל רישיון עסק לאותו בית עסק, אך על פי מכלול הנסיבות והראיות, שהובאו בפני והתנהלותו של משיב 2 שזכתה לגיבוי בת הזוג היא משיבה 1 , המסקנה המתבקשת, כי יש ראיות לכאורה לביסוס הצו.

בבקורת נמצא כי לא תוקנו כל הליקויים שנמצאו בבקורת שנערכה מוקדם יותר (לא נמצא רישום תאריך הכנה של מזון מוכן לאכילה).

הערכים החברתיים שנפגעים מבצוע עבירה לפי חוק רשוי עסקים :שמירה על איכות הסביבה; מניעת מפגעים ומטרדים; מניעת סכנות לשלום הציבור ובכלל זה בטיחות הנמצאים בבית העסק ובסביבתו והבטחת תנאי תברואה נאותים; שמירה על ערך השויון ושמירה על שילטון החוק והרתעת הציבור.

מידת הפגיעה בערך המוגן בעניינינו - מדובר בעניינינו בהפעלת עסק עתיר קהל ללא רישיון עסק, מבלי שניתן אישור הרשות לכבאות והצלה, אישור תברואה ואישור תיכנוני.

בעפ"א 4969-04-20 כוכבי הצפון בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (4.6.20) בית המשפט דחה ערעור שהוגש על גזר דין במסגרתו נקבע בגין הפעלת עסק ללא רישיון של מזנון ומשקאות משכרים במשך כשנה מיתחם קנס שנע בין 3,000 ₪ ל – 20,000 ₪ והוטל על כל אחד מהמערערים קנס בסך 8,000 ₪ (ובסה"כ 24,000 ₪).

הנאשם לא פעל להסדרת רישיון עסק מאז הסתיים רישיון העסק הזמני שניתן לו. הוא לא עמד בדרישות רשות כבאות והצלה וכן לא תיקן הליקויים שנמצאו בבקורת תברואתית בעסק.

...

בענייננו, לא מצאתי כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא התוצאה בשים לב למתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לביצוע העבירה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-16 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.22 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

כדי לאפשר לנאשם להיערך לקראת הסגירה וכן לנסות לפעול לקבלת האישורים הדרושים לצורך קבלת רישיון עסק, אני דוחה את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.

השתלשלות העניינים ביום 8/4/21 הוגש נגד כלל הנאשמים כתב האישום, במסגרתו יוחסו להם עבירות של עיסוק בעסק ללא רישיון וללא עמידה בתנאי רישיון, וכן אחזקה ומכירת מוצר שאינו ראוי למאכל אדם.

הדברים אמורים בכך, שהן העידר רישיון העסק, והן הפעלת העסק כמורשה אך בנגוד לתנאיו, נבעו מליקויים אשר נתגלו בביקורות של מספר גופים מקצועיים, אשר הסכמתם נידרשת לקבלת רישיון עסק, ואם היתקבל רישיון עסק, הם אלה הבוחנים עמידת העסק בתנאי הפעלתו.

מטרה זו תפגע מאד ככל שתתקבל תזת ההגנה לפיה יש מקום לפטור הנאשם (ואחרים כדוגמתו) מאחריות פלילית לעבירות על חוק רשוי עסקים אשר נובעות מליקויים תברואתיים, שגם על פי שיטתו הוא היה אחראי להם כמנהל הסניף המהוה את העסק המדובר.

"ברי, כי כל הרשעה, של כל אדם באשר הוא, בכל מיקצוע ובכל דרגה, גורמת לפגיעה מסוימת - פגיעה שהיא אינהרנטית להרשעה. כאשר עסקינן בסוג הנידון של הנאשמים, וכפי ששנה בית המשפט העליון בפסיקה המוזכרת מעלה, עיקר הפגיעה הנה בתחום התעסוקתי, בהווה או בעתיד. אמנם, נפסק כי יש לגלות גמישות עת בוחנים את האפשרות להמנע מהרשעה במקרים שכאלו, ואמנם נקבע כי יש להקל מעט בנטל ההוכחה המוטל על שכם הנאשם המבקש להוכיח את הנזק - אך "גמישות" ו"הקלה" אין משמען וויתור על הצורך להדגים נזק.

...

נוכח כל האמור, הנאשם אחראי לעבירות של עיסוק בעסק ללא רישיון ובניגוד לתנאי רישיון.

נוכח כל האמור, הריני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו. כך, עבירות של עיסוק בעסק ללא רישיון ובניגוד לתנאי רישיון נוכח ההנמקה המפורטת לעיל.