הפסקת תשתיות מים וחשמל מחדר כושר בעקבות שימוש חורג

"מקרוטראומה הנה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (עבל 454/06 רחל ברוך - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.2.2007).

"יסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאיבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... השמוש במונח מקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונישנות אין ספור פעמים". (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 538).

באשר לרמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המקרוטראומה, נפסק כי – "לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נידרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מיקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" (דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פד"ע לז 577; עבל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - משה עזרן, ניתן ביום 27.01.11).

בפסק הדין שניתן בעבל 39738-05-13 נירה צבי – המוסד לביטוח לאמי (מיום 11.08.15 (להלן "עניין נירה צבי")), הוכרה תביעה שהגישה סייעת כוח עזר במחלקה כירורגית בבית חולים, אך שם היה מדובר בנסיבות חריגות הכוללות מספר רב של חולים (36-40 חולים) מתוכם כ – 20 חולים המרותקים למיטתם, כאשר התובעת שם שימשה כעובדת כח עזר יחידה המופקדת לבדה על הצרכים הבסיסיים ביותר של כלל החולים במחלקה.

הפעולות המגוונות שעשה התובע במסגרת עבודתו הוזכרו בפירוט גם במסגרת "שאלון למעביד בגין מקרוטראומה – CTS", החתום על ידי גב' בן ראובן, בגדריו הובאו בין היתר הדברים הבאים: "סדר היום כולל טפול סיעודי בדיירים. רחצה של דיירים, הלבשה, החלפת טיטול, עזרה במעברים (ישנו מנוף חשמלי למעברים), האכלה ומתן מענה שוטף לצרכי הדיירים, חלוקת כביסה וסידור חדרים, השכבות והקמות, שנויי תנוחה...במעברים מכסא למיטה או להיפך – היד אוחזת במכנס הדייר מאחורה ומבצעת הרמת הדייר והעברתו לצד השני.

...

מעדותו של התובע לפנינו, עלה כי בעבודתו במשך שנים ארוכות הוא נדרש למאמצים גופניים לא מבוטלים, אולם תיאורו שלו את עבודתו ואת מהותה לרבות סוגי הפעולות שביצע, מוביל בבירור למסקנה כי לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לצורך ההכרה בליקוי על פי תורת המיקרוטראומה.

אשר לפסקי הדין אליהם הפנה התובע במסגרת סיכומי טענותיו, הרי שהעובדות שם אינן זהות לאלו שבעניינו של התובע ולא שוכנענו שניתן להקיש מהן גזירה שווה למקרה דנן.

אשר על כן, משלא הוכחה תשתית עובדתית מתאימה, אין מנוס מדחיית התביעה.

לטענת הנתבע, אין לקבל את גרסת התובע לענין הקף, תדירות וסוג החומרים שאליהם נחשף כאשר בתפקידו כתורן משנה כלל לא נחשף לחומרים ובודאי שלא במידה הנדרשת לצורך הקמת תשתית למקרוטראומה.

כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאיבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובילבד שיפעלו על מקום מוגדר.

התובע אישר כי בתפקידו זה, לא עסק בדלקים אך נחשף אחת לשבוע בעת החלפת מסננים במשאבות וכי נחשף לפוספטים והידרוזין עת הכין אותם לשימוש העוזר תורן (20 דקות ביום).

חשיפה לאבק אסבסט ולסיבי אבססט פריך – טענת התובע שלפיה גג חדר הבקרה היה עשוי אסבסט, לא נסתרה ואכן כעולה מהעדויות, בעבודתו כתורן מים בילה התובע את מרבית שעות עבודתו בחדר הבקרה.

אלא שלא הוכח כי בשהותו בחדר היה חשוף לאבק אסבסט ואילו הטענה בדבר חשיפה לאבק אסבסט במסגרת סיוריו היא טענה בעלמא אשר לא נמצא לה כל תימוכין בראיות שהוצגו בפני לרבות בדוחות הניטור שהציגה חברת החשמל.

חברת החשמל הציגה דוחות ניטור שמהם עולה כי בתחנה שבה עבד התובע לא קיימת קרינה אלקטרומגנטית חריגה.

...

משכך, לא ניתן לקבוע כי התובע נחשף לחומרים אלה בתדירות שיש בה כדי לבסס חשיפה מיקרוטאומטית ודין טענתו בנוגע לחשיפה לחמרים אלה - להידחות.

אחרית דבר סיכומו של דבר – התובע הוכיח חשיפה למזוט ודלקים כשעה בשבוע במשך כ-3 שנים בעבודתו כעוזר תורן וחשיפה לפוספט והידרוזין בהיקף של כ-5-6 דקות, 10 ימים בחודש במשך כ-3 שנים ובהיקף של כ- 20 דקות ביום, כ-10 ימים בחודש במשך כ-22 שנים.

על יסוד האמור- התביעה נדחית.

מבוא לפניי בקשה לצוו ביניים (המכונה משום מה "בקשה לעיכוב ביצוע") אשר יאסור על נתוק תשתיות החשמל והמים של חדר כושר הפועל תחת השם "VIBE", בקומה הראשונה של בנין ברח' ז'בוטינסקי 86 ברמת גן (להלן: "מכון הכושר" או "המכון").

על פי אותה החלטה, אישרה הרשות המאשרת את נתוק התשתיות של מכון הכושר לפי סעיף 157א(ו) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין הפעלתו של חדר הכושר תוך שימוש חורג מתכנית וללא היתר, אגב הפרת צוים שפוטיים ומינהליים, ונוכח קביעה בדבר קיומה של חזקה, שלא נסתרה, כי השמוש במקרקעין עלול להעמיד את הציבור בסכנה.

המבקשים טוענים עוד כי הועדה המקומית עצמה סברה בשעתו כי אין מניעה להתיר שימוש חורג לצרכי מכון הכושר, ומכל מקום, "הפרת החוק בעניננו אינה כה חריגה", משום שרק ביום 13.11.2019 נדחתה הבקשה להאריך את המועד לכניסת צו ההפסקה לתוקף.

גם מאזן הנוחות איננו פועל לטובת המבקשים שכן ממילא קיים איסור על המשך השמוש במכון הכושר נוכח צוים שפוטיים חלוטים, כך שלא הנתוק מן התשתיות הוא שיסב למבקשים נזק.

...

כפי שנפסק בבר"מ 3958/11 אפרת חכמון ו-7 אח' נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה תל אביב (פורסם בנבו, 24.05.2011): "אכן, לא ניתן לחלוק על כך כי בהיבט של מאזן הנוחות, ניתוק החשמל בדירות אותן שוכרים המבקשים לא יאפשר להם ליהנות מן המושכר. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, איני סבור כי קמה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. ראשית, יש לתת את הדעת לקביעות בית המשפט לעניינים מנהליים באשר לסיכויי העתירה. כפי שציינתי לעיל קביעות אלה משליכות על האופן בו נבחן מאזן הנוחות. ... שנית, אף בהיבט מאזן הנוחות מקובלת עלי קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים. שקילת האינטרס הציבורי ובכלל זאת הצורך למנוע מבעלי המבנה להוסיף וליהנות ממנו על אף עבירות הבנייה שבוצעו בו, כנגד הנזק שייגרם למבקשים - מוביל למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. על כך אוסיף כי המבקשים יודעים מזה זמן רב על ההליכים המתנהלים בשל עבירות הבנייה שבוצעו ובפרט על היות ניתוק החשמל על הפרק - לכל הפחות הם יודעים על כך מאז הגשת העתירה על ידם ... בנסיבות אלה היה להם פרק זמן לא קצר להיערך ולמצוא פתרון חלופי." (דברי כב' השופט י' דנציגר, בפסקה 8).

אשר על כן הבקשה למתן צו ביניים- נדחית.

המבקשים ישלמו לכל אחת מן המשיבות את הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

כך, למשל, נטען שהמשיבה 9 מפעילה בקומת החניון תחנת מוניות בנגוד לדין, ועושה שימוש במחסן המהוה שטח צבורי כבמשרד; בקומת הקרקע ניבנה מחסום בתצורת שער מתרומם החוסם את הכניסה לחצר הבניין ומאפשר כניסה למשיב 8 בלבד; בקומה 5, השייכת למשיבים 7-3 סופחו שטחי הלובי, תאי שירותים, תשתיות מים וחשמל בשטח של כ-120 מ"ר לטובת שטח עקרי, כך שנותר שטח של 10 מ"ר כשטח משותף; חדרי הממ"ק בבניין (שני חדרים בכל קומה) נעולים ונעשה בהם שימוש פרטי; המשיבה 10 סגרה את יציאת החרום באופן שנימנע המעבר בין הקומות 1-2 וקומת הקרקע.

יוער כי בתחילה כללה העתירה סעד המורה למשיבים 11-2 להפסיק שימוש חורג במבנה ולהרוס את הבניה הבלתי חוקית הקיימת בו. בהסכמת העותרת, נמחק סעד זה מן העתירה בהחלטה מיום 13.5.2021.

...

סוף דבר הטיעון הנרחב (ביתר יש לציין) כפי שהוצג בכתובים, ייתר את הצורך בקיום דיון נוסף על אלו שהתקיימו.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש וסבורני כי לעת הזו, די בביקורת אשר להתנהלות הרשות כפי שניתנה בגדרי פסק-הדין.

בכפוף לה, לא מצאתי לנכון להורות לרשות לפעול כעת באופן האופרטיבי המבוקש והעתירה נדחית.

ב-הנחיות המרחביות אף נקבע כי ניתן לבנות ללא היתר, באחת הפינות האחוריות של המיגרש בשכונת מגורי הנאשמים, מחסן 1, מחומרים קלים, בשטח שלא עולה על 6 מ"ר, שאינו מחובר לתשתיות מים, ביוב, חשמל וכיוב' ומשכך נקבע בהכרעת הדין כי בניית הגדר והמחסן, כמו גם חיבורו לתשתיות והשמוש בהם ובמקרקעין נעשו גם בנגוד ל-הנחיות המרחביות.

שימוש (ללא בניה) בדירת מגורים בשטח של כ-80 מ"ר, שנבנתה על גג ביניין (להלן: הדירה ו-הגג בהתאמה), בנגוד להיתר, שהתיר לבנות על הגג חדר בשטח 9.3 מ"ר שישמש לכביסה בלבד.

הנאשמים לא שינו דרכיהם לאחר הרשעתם וגם בשלב שלאחר הטיעונים לעונש, כאשר בית המשפט ביקש לבוא לקראתם ולברר אם הופסק השמוש בגינו הורשעו ומתי הופסק - בחרו הנאשמים להערים קשיים, לא מסרו הודעה ברורה לגבי מועד הנתוק מהתשתיות ותחילה אף מנעו מנציגי המאשימה לפעול בהתאם לצוו שניתן לבדיקת מצב העבודות והשמוש.

סוף דבר הנאשמים בנו מחסן בגודל של כ-12 מ"ר, החורג מהגודל שנקבע בהיתר ונבנה בסטייה מההיתר שניתן לבקשתם, בנו בריכה בצורת "ר" בגודל של כ-4 מ"ר בלא היתר, חיברו המחסן והבריכה למערכות מים, ביוב, חימום וקירור, בלא היתר, ועל הסיכונים והנזק הנובעים מכך אין צורך להכביר מילים, ובנו גדר חיצונית בהקף 32 מטרים אורך, בגובה 2 מטרים, גם זאת ללא היתר ובנגוד ל-תקנות הפטור ול-הנחיות המרחביות (להלן ולעיל: העבודות והשמוש).

...

בניה כזו היא בעלת נראות גבוהה ובעצם קיומה מעודדת ביצוע עבירות נוספות ומתן תמריץ שלילי לאחרים לעקוף את ההליך התכנוני - מכאן שפוטנציאל הנזק הוא רב; היקף הבניה לא נמצא ברף גבוה, אולם לא ניתן להתעלם מהיקף הבניה וגודל החריגה מההיתר - לנאשמים ניתן היתר לבניית מחסן בלבד בגודל של 10 מ"ר והם חרגו מהיתר זה כאשר בנו מחסן בהיקף של כ-12 מ"ר. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי עסקינן לא רק בחריגה מההיתר לגבי גודל המחסן - אלא שבנוסף הנאשמים גם בנו בריכה בגודל של כ-4 מ"ר, ביצעו חיבור לתשתיות ובנו גדר בהיקף בהיקף 32 מטרים, בגובה 2 מטרים (קרי רבע מגובה הגדר, המתפרסת על פני 32 מטרים אורך, נבנה מעבר ל-תקנות הפטור ושלא בהתאם לתנאים שנקבעו בהן).

סוף דבר הנאשמים בנו מחסן בגודל של כ-12 מ"ר, החורג מהגודל שנקבע בהיתר ונבנה בסטייה מההיתר שניתן לבקשתם, בנו בריכה בצורת "ר" בגודל של כ-4 מ"ר בלא היתר, חיברו המחסן והבריכה למערכות מים, ביוב, חימום וקירור, בלא היתר, ועל הסיכונים והנזק הנובעים מכך אין צורך להכביר מילים, ובנו גדר חיצונית בהיקף 32 מטרים אורך, בגובה 2 מטרים, גם זאת ללא היתר ובניגוד ל-תקנות הפטור ול-הנחיות המרחביות (להלן ולעיל: העבודות והשימוש).

לא יצהירו על ההתחייבות היום - יהיה עליהם לרצות 30 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותם לעשות כן. אני מורה לנאשמים להתאים את המקרקעין לתכנית ולהיתר החלים על המקרקעין, לרבות ניתוק המחסן והבריכה מתשתיות, התאמת גודל, אופי ומיקום המחסן להיתר שניתן והתאמת גובה הגדר ל-תקנות הפטור ול-הנחיות המרחביות, לרבות ביצוע כל הדיווחים והתשלומים הנדרשים (להלן: צו התאמה).

אני מורה לנאשמים להרוס את הבריכה ולהרוס את המחסן והגדר, ככל שלא ניתן להתאימם כאמור לעיל (להלן: צו ההריסה).