הפסקת תשלום חפ"ר חוסר פרנסה בגין סירוב לשיקום

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ר' ברקאי וא' ואגו) בע"א 14916-10-10, במסגרתו דחה את ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט- 1959 (להלן: חוק הנכים) בע"נ 1125-08 (כב' השופטת ר' בהט) שהותיר את החלטת המשיב להפסיק את תשלום החפ"ר (חוסר פרנסה) על כנה.

ביום 23.8.2006, הודיע המשיב למבקש על הפסקת תגמולי החפ"ר בגין סרובו לעבור הליך שקומי.

...

בסופו של דבר, ערעורו של המבקש נדחה.

על כן, הוא עומד בשלושת התנאים המצטברים לזכאות לחפ"ר. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 21.08.11 להפסיק למערער את תשלומי החפ"ר, בשל אי שתוף פעולה עם הצוות השיקומי וסרוב להצעות עבודה.

להלן גם נוסחה של תקנה 2 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה): " נכה שאין לו הכנסה מכל מקור שהוא פרט לתגמולים לפי החוק, רואים אותו כמחוסר פרנסה לצורך סעיף 6 לחוק אם יוכיח לקצין התשלומים שנתמלאו בו תנאים אלה:

הדבר נובע גם מלשון תק' 2(3) של תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה) שהינה כאמור – " אם שוכנע קצין התגמולים כי נכה שהוכר כמחוסר פרנסה אינו מסוגל מפאת נכותו להיסתדר בעבודה וכי אין לצפות שבעתיד הנראה לעין תהיה אפשרות מעשית להעסקתו בעבודה, בעסק או בכל מקור פרנסה אחר, רשאי קצין התגמולים להמשיך ולשלם לנכה תגמול חוסר פרנסה, תוך תקופת זמן שקבע מפעם לפעם, ללא צורך במילוי התנאים הקבועים בפסקות (1) ו-(2)" לשיטת המשיב: המחוקק ביקש להכיר בזכאות לתגמול קיום מסוג נצרך למי שאיבד כליל ובאופן צמית כושרו להישתכר ונכותו היא מ 50% ומעלה (בהנתן יתר התנאים).

...

לאור אותה תוצאה אין מנוס מדחיית הערעור (ראה כאמור פרוטוקולי הועדה שהומצאו לנו בהודעת המשיב מ 13.7.15).

לטעמנו לא הומחש שכך עשה עת ניתנה אותה החלטה, כאשר ניתנו הזדמנויות , וענין זה נבחן לא בחטף, אלא לאורך חמש שנים בהן שולם תגמול החפ"ר, בטרם ראה המשיב לעשות מעשה ולקבל ההחלטה נשוא הערעור.

הערעור נדחה אפוא.

המכתב מסכם כי נמצא כי לא היתקיימו התנאים להמשך קבלת תגמול מחוסר פרנסה כמתחייב לפי סעיף 6 לחוק הנכים ובעיקר סעיף 6(ב)(2) לחוק, ולפיכך מופסקת הזכאות לשקום באמצעות השמה בעבודה, ומופסק תשלום החפ"ר החל מ 1.9.09.

להלן גם נוסחה של תקנה 2 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה): " נכה שאין לו הכנסה מכל מקור שהוא פרט לתגמולים לפי החוק, רואים אותו כמחוסר פרנסה לצורך סעיף 6 לחוק אם יוכיח לקצין התשלומים שנתמלאו בו תנאים אלה:

(1) נרשם בלישכה תוך שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע; (2) הגיש לקצין התגמולים, לא יאוחר משבוע מסיום הזמן הקובע, בקשה בכתב לתשלום תגמול למחוסר פרנסה לפי הנוסח שבטופס שאפשר להשיגו במשרד קצין התגמולים החתום בידו, בצרוף תעודה מאת הלישכה המעידה כי בזמן הקובע:תק' תש"ך (I) הרשות לא הוציאה לגביו כל הודעה לפי תקנה 6(ב) לתקנות העסקה, (II) לא סרב לקבל כל עבודה שלגביה הציעה הרשות להוציא הודעה כזאת, (III) הלישכה לא הציעה לו כל עבודה או מקור פרנסה שהוא סרב לקבלה, (IV) הלישכה לא הציעה לו לרכוש הכשרה למקצוע או לבצוע עבודה שהוא סרב לקבלה ושלדעת הרשות עליו לקבלה כדי שיהיה מסוגל לעשות עבודה שבה יועסק על פי תקנות העסקה, וכן לא הציעה שבתקופת ההכשרה ישולמו לו התשלומים המשתלמים לנכה שאושר מימון שקומו כאמור בתקנה 13 לתקנות הנכים (תגמולים ושקום) (תקנות להשתלמות מקצועית במוסדות להשכלה גבוהה), תשט"ו-1955.

...

סביר אפוא שהמחוקק ביקש לשריין שסתום בטחון ובקרה על מנת שמי שהמסקנה לגביו הנה שאיבד יכולת ההשתכרות שלו באופן מלא וצמית אך נכותו פוחתת מ 50% - תיבדק המשך זכאותו לתגמול החפ"ר מעת לעת.

נשוב ונציין להסרת ספק, כי בעניין אחד מקובלת עלינו פרשנות המשיב: תגמול החפ"ר נושא אופי זמני במובן זה שמעת לעת רשאי המשיב לבדוק האם מתקיימת זכאות המערער להמשך תגמול זה. נכון לעכשיו היא מתקיימת, אך זכאותו של המשיב לבדוק העניין מעת לעת נובעת אכן מתנאי סעיף 6 הקובע כי הזכאות היא רק כל עוד אין למערער הכנסה מכל מקום, או שהכנסתו פחותה ממחצית שכרו הקובע.

אנו מקבלים הערעור, מבטלים החלטת המשיב, וקובעים כי זכאי הוא להמשך תגמול החפ"ר מעת שהופסק ועד היום, ולמצער לתקופת פרק זמן נוסף של שנה מהיום, שאז ניתן יהא לשוב ולבחון המשך יכולתו בפן התעסוקתי ולקבל החלטה חדשה בנושא בהתאם לתוצאה.

רקע ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 04.10.10 להפסיק למערער את שקומו באמצעות השמה לעבודה, וכן להפסיק לו את תגמול החפ"ר (חסר פרנסה) החל מיום 01.01.11.

להלן גם נוסחה של תקנה 2 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה): " נכה שאין לו הכנסה מכל מקור שהוא פרט לתגמולים לפי החוק, רואים אותו כמחוסר פרנסה לצורך סעיף 6 לחוק אם יוכיח לקצין התשלומים שנתמלאו בו תנאים אלה:

(1) נרשם בלישכה תוך שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע; (2) הגיש לקצין התגמולים, לא יאוחר משבוע מסיום הזמן הקובע, בקשה בכתב לתשלום תגמול למחוסר פרנסה לפי הנוסח שבטופס שאפשר להשיגו במשרד קצין התגמולים החתום בידו, בצרוף תעודה מאת הלישכה המעידה כי בזמן הקובע: (I) הרשות לא הוציאה לגביו כל הודעה לפי תקנה 6(ב) לתקנות העסקה, (II) לא סרב לקבל כל עבודה שלגביה הציעה הרשות להוציא הודעה כזאת, (III) הלישכה לא הציעה לו כל עבודה או מקור פרנסה שהוא סרב לקבלה, (IV) הלישכה לא הציעה לו לרכוש הכשרה למקצוע או לבצוע עבודה שהוא סרב לקבלה ושלדעת הרשות עליו לקבלה כדי שיהיה מסוגל לעשות עבודה שבה יועסק על פי תקנות העסקה, וכן לא הציעה שבתקופת ההכשרה ישולמו לו התשלומים המשתלמים לנכה שאושר מימון שקומו כאמור בתקנה 13 לתקנות הנכים (תגמולים ושקום) (תקנות להשתלמות מקצועית במוסדות להשכלה גבוהה), תשט"ו-1955.

הדבר נובע גם מלשון תק' 2(3) של תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה) שהינה כאמור – " אם שוכנע קצין התגמולים כי נכה שהוכר כמחוסר פרנסה אינו מסוגל מפאת נכותו להיסתדר בעבודה וכי אין לצפות שבעתיד הנראה לעין תהיה אפשרות מעשית להעסקתו בעבודה, בעסק או בכל מקור פרנסה אחר, רשאי קצין התגמולים להמשיך ולשלם לנכה תגמול חוסר פרנסה, תוך תקופת זמן שקבע מפעם לפעם, ללא צורך במילוי התנאים הקבועים בפסקות (1) ו-(2)" לשיטת המשיב: המחוקק ביקש להכיר בזכאות לתגמול קיום מסוג נצרך למי שאיבד כליל ובאופן צמית כושרו להישתכר ונכותו היא מ 50% ומעלה (בהנתן יתר התנאים).

...

מחד היו צר"מים ב 2008 ו 2009 שאישרו שאי הכושר התעסוקתי הנו מלא, גם אם מסקנה זו היתה זמנית.

נוסיף לכך גם תמיהתנו על הזריזות שבה כונס הצר"מ הנוסף – חמישה חודשים בלבד לאחר הצר"מ מ 11/08 שמצא שהמערער באי כושר תעסוקתי בעתיד הנראה לעין, ואותו צר"מ חזר על המסקנה אך ראה לסייגה לשנה.

לא על נקלה ניתן להגיע למסקנה כי מי שאלו מגבלותיו אכן איבד כליל כושרו התעסוקתי.

יש לציין כי בחודש אוגוסט 2014 הופסק למערער תגמול תט"ר. בישיבה המקדמית ניתנה המלצתנו לייתר ערעור זה, לחדש תגמול התט"ר וכי המערער מצדו מצידו ישתף פעולה עם הליך השקום, כולל הבדיקות הרפואיות, ושיגיע לצר"מ (ועדת כושר עבודה).

המשיב סירב להצעה.

זאת בהשמטת קטעים ספורים מן הציטוט, שנגעו לנתוניו העובדתיים של המקרה שנדון שם. " 23. גמלת הנכות הבסיסית המשולמת לנכי צה"ל שנמצאו זכאים לה, נגזרת מגובה הנכות במכפלה של שכר קובע (ראה סעיף 5 של חוק הנכים (תגמולים ושקום) (להלן: "החוק").

תגמולי הקיום העקריים (בין מכוח החוק ובין מכוח הוראות אגף השקום ) הנם תגמול הנצרך, תגמול מיוחד (תג"מ), תגמול חסר פרנסה (חפ"ר) ותגמול טפול רפואי (תט"ר).

...

בחווה"ד הרפואית מהמחלקה נכתב: "לסיכום קיימים קשיים קוגנטיביים, אפקטיביים והתנהגותיים. נראה כי במצבו הנוכחי הקשיים במישור האפקטיבי מגבילים את יכולתו להפיק תועלת ממסגרת שיקומית. לכן מומלץ להפנותו בהקדם האפשרי להערכה וטיפול פסיכיאטרי מקיף. לאחר יצוב מצבו מומלץ לנסות שילובו מחדש במסגרת שיקומית לנפגעי ראש". לטענת המערער, על פי מה שנמסר לו, המסגרת השיקומית לנפגעי ראש הינה מסגרת אבחונית טיפולית ואינה מהווה מסגרת שיקומית תעסוקתית.

לאור כל האמור טוען המערער כי הוא נכה נצרך.

משמעות התנאים השני והשלישי במצטבר, הנה בפועל מסקנה לפיה יש אובדן כושר תעסוקתי מלא וגם צמית , לעבודה מפרנסת.

השלכות תעסוקתיות של ממש – בוודאי שיש לה. אולם גלו צעיר, ועליו למצות הליך השיקום מתוך שיתוף פעולה, בטרם ניתן יהא להגיע למסקנה קונקלוסיבית בענין זה, לרבות בענין השלכת הנכות הנפשית.

באותו החלטנו כי אין עוד הצדקה להפנות המערער לועדת צר"מ נוספת אלא יש לתן החלטה בעניינו על בסיס החומר הקיים בלא הפניה שכזו.