הפסקת פעילות קו חלוקה בבעלות פרטית

גם אם מר בז'ה, בשל הפסקת עבודתו כמנהל בחברה, לא יכול היה לדאוג להעברת המסמכים האמורים, לא היתה מניעה כי ימסור את פרטי הגורם החשבונאי שסייע לחברת ב. ישראל בהכנת הדיווחים לרשויות המס, והוא יוזמן העד, למסור נתונים בעיניין זה. הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוואנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהשג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4)595, 602 [1990]).

בנוסף, חפוש אלטרנאטיבה אחרת של ספק חלופי לנתבעת, למעשה חותר תחת הסכם ההיתחייבות, לפיו חברת ב. ישראל תעביר את "כל הפעילות" קוי החלוקה שלה לתובעת.

...

בשל כך, אני קובעת כי הנתבעת ידעה שהתובעת היא ספקית הביצים המגיעים לכל סניפיה, גם לאחר שלקחה על עצמה (באופן זמני) את קווי החלוקה של חברת ב. ישראל.

כפועל יוצא, אני דוחה את הטענה לפיה הופתעה הנתבעת לקבל חשבון מהתובעת עבור כלל הביצים שסופקו לה. הנתבעת טענה בסיכומיה (עמ' 49), כי חברת ב. ישראל, באמצעות מר בז'ה, מצאה לה ספק חלופי.

סוף דבר טענתה של הנתבעת כי היתה זכאית לקזז חוב של חברת ב. ישראל מהסכום שעליה לשלם לתובעת, נדחית.

הנתבעת 2 היא חברה פרטית שבבעלות הנתבע (להלן: "הנתבעת 2" או: "מאורות").

ראשית, הוחלט על הפסקת פעילות מתן הלוואות וגיוס הלוואות לחברה, וכי החברה תעסוק החל מיום 30.10.11 אך ורק בגביית חובות ובהחזר התחייבויות למלווים ולבעלי המניות, בהתאם להסכמים ולחוזים.

כמו כן, הוחלט בישיבה, כי "אם ובמידה ואלעד יפעל להשבת כל הצ'קים לחברה וידאג לפרעונם, יעביר מידע מלא על פעולות מיום 18 לאוגוסט והלאה, ישתף פעולה עם הנהלת החברה, ולאחר שהחברה תשלים את התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים ותשיב את ההון שהושקע בה... ותחלק את יתרת הכסף בין בעלי מניותיה, לא תהיה היתנגדות להמשך הפעלת החברה ע"י אלעד וכן להעברת המניות" (סעיף 6).

במכתב הועלו טענות נוספות הקשורות להתנהלותה של התובעת, אשר יובאו בהמשך הדיון, כחלק מפירוט קו הגנתו של הנתבע והתביעה שכנגד.

...

מדובר בדרישה מופרכת שאין מקום להיעתר לה, לאור השתלשלות העניינים כמפורט בפסק הדין.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

התביעה שכנגד נדחית למעט הקיזוז בסך 90,000 ₪ כמפורט לעיל.

אין מחלוקת כי בעקבות הצעתה של התובעת לבצוע קו ההובלות הקבוע למחלקת גידור, בעלות של 39,000 ₪ לחודש, נפגשו מנהל התובעת, מר חג'ג', וסגן מנהל התובעת באותה עת, מר לאמור, על מנת לגבש את פרטי העסקה, והגיעו להסכמות לבצוע קו ההובלות האמור.

יתרה מזו, כאשר פנה מנהל התובעת לנתבעת בעקבות הפסקת פעילות הקו, בפניה היחידה בכתב מיום 8.1.09 (נספח ג' לתצהירו), מכתב בו הביע טרוניה כנגד הפסקת העבודה בקוו ההובלות, הוא נימנע מלציין את הטענה כאילו מדובר היה בהסכמה לטווח של חמש שנים.

מנגד, העד לאמור הבהיר, שכאשר הוסכם באותה ישיבה על קו חלוקה קבוע, היינו הזמנת הובלות באופן אחר ולא קונקרטית לכל הובלה כמו בעבר, לא נקבעה תקופה: "מכיוון שזה היה דבר חדש אצלנו, לא הנו יודעים אם זה כדאי או לא, ואמרנו בוא נתחיל ואם זה לא כדאי ניפרד..." (עמ' 24 ש' 14-15 לפרו').

...

בנסיבות אלה, ולאחר שאני מאזן בין התנהלות שני הצדדים, ובהתחשב בכך שנקבעה עלות חודשית של 39,000 ₪, וההסכם בוטל על אתר, ללא הודעה מוקדמת, כאשר באופן סביר ראוי היה להודיע הודעה מוקדמת של חודש ימים (ולקבל שירות בחודש זה), נראה לי נכון להעניק לתובעת פיצוי בסכום גלובאלי, בגין העדר הודעה מוקדמת בסך של מחצית החודש, היינו 19,500 ₪, אשר עומדים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביטול החוזה ינואר 2009 על סך מעוגל של 24,000 ₪.

סיכומו של דבר ברכיב הראשון של קו ההובלות הקבוע, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 24,000 ֹ₪ בגין העדר הודעה מוקדמת.

ברכיב השני של קיזוז עקב נזק, אני מחייב את הנתבעת בתשלום דמי הצמדה וריבית בסך 600 ֹ₪ בלבד.

..מדובר בחבות עתידית לא צפויה, כגון חיוב בהיטלים שונים, לגביהם המדינה לוקחת על עצמה לשלם את חלקה בחבות מסוג זה"; עת כוונתו הייתה רר "להסיר חשש כבד זה של חבות בהיטל השבחה...שכן סעיף זה היתייחס כאמור לחבות מיסויית של הבעלים הפרטיים"; · אומד דעת הצדדים - "הנסיבות, הראיות החיצוניות להסכמים והתנהגות הצדדים לאחר כריתתם מלמדים כי המדינה לא התחייבה לשלם שכ"ט למנהלים הנוכחיים". אומד הדעת נלמד גם מאמירה מפורשת שאמר אחד המנהלים הקודמים [עו"ד אייבי נאמן] ה"משקפת את כוונת הצדדים במסכת ההסכמים", וגם משתיקת המנהלים במהלך השנים והעלאת הדרישה לראשונה רק ביום 24.10.2021; · "...המנהלים לא פעלו עבור המדינה כלל בתכנונם ופיתוחם של המקרקעין, אלא לכל היותר יחד עמה..."; "המנהלים פעלו מטעם הבעלים ולמעשה המדינה הובילה את התיכנון"; "במשך למעלה מעשור שנים עוסקים המנהלים הנוכחיים בניהול זכויות הבעלים הפרטיים בלבד במקרקעין, אלו שנותרו לאחר הקניית מחצית הזכויות למדינה"; "מאז הפסקת פעילותו של שדה דב, המדינה היא זו אשר למעשה מובילה את התיכנון במקרקעין" · "עסוקם המרכזי, אם כי לא היחיד [של המנהלים] בתקופה זו, היה מאבק איתנים מול המדינה להפסיק את פעילותו של שדה דב במקרקעין... תוך ניהול חזית מול המדינה בכל הקשור להפסקת פעילות שדה דב ופינויו" · "לא הוכחה התחייבות כדין בשם המדינה" [כל ההדגשות בקוו - במקור] הפועל היוצא מקביעה זו הוא שנדחתה עתירת המנהלים לקבל שכר טירחה גם מהמדינה.

ממגוון התשובות של ב"כ הפרטיים, המחולקים לקבוצות, תוך ייצוג נפרד, ניתן לחלץ את התשובות העיקריות הבאות: "גילגול" נטל המס אל עבר הפרטיים יכפיל את שכר הטירחה של המנהלים; שכר הטירחה של המנהלים ממילא עצום ורב והוא בסדר גודל כזה שמעולם לא שולם בעבר; אין לאשר למנהלים הנוכחיים שכר טירחה גבוה משכר טירחתם של המנהלים הקודמים עת הפרטיים לא שילמו עבורם מס שבח גם לא היטל השבחה; המנהלים הקודמים שילמו בעצמם את היטל ההשבחה; מדובר בכלל בהעברה מנאמן לנהנה הפטורה ממס; אין עסקינן בעסקת מכר והפרטיים אינם "מוכרים"; המנהלים קיבלו את חלקם בקרקע (8%) בדיוק כפי שהפרטיים קיבלו את חלקם בקרקע (92%) ולכן לא חלים עליהם מיסים והיטלים בהם מחוייבים מוכרי קרקע; הפרטיים והמנהלים הפכו לבעלי זכויות באותו מעמד; סעיף 24 להסכם 1980 משחרר את הפרטיים מתשלום מס. דיון והכרעה אפתח בעא 62160-10-21.

...

לאחר ששמע את המצהירים מטעם שני הצדדים: עו"ד אליהו מינקוביץ, מטעם המנהלים, ועו"ד רינה מיוחס, מטעם המדינה, פסק בימ"ש קמא · כי "לשון סעיף 5.1 להסכם 2008 ברורה ותחומה היטב. לפי לשון ההסכם, המדינה זכאית ל -50% מזכויות הבניה הנובעות מ'השטח המלא' של חלקה 204, שאין חולק כי על חלק ממנה חלה תכנית 3700. לשון ברורה זו מלמדת חד משמעית על כוונתם של הצדדים כי המדינה תקבל מחצית מהזכויות אף לגבי תכנית 3700"; · כי יש ליתן ללשון ההסכם מעמד מכריע כי המנהלים הקודמים, שניסחו את ההסכם או למצער היו שותפים לניסוחו, "היו פרקליטים ידועים בתחומם, בעלי שם ועתירי נסיון"; · כי "... עסקינן בחוזה סגור ולא בחוזה יחס פתוח"; · וכי "אין בנמצא מסת ראיות או נסיבות, אף לא ראיה נסיבה משמעותית אחת, ממנה עולה כי הצדדים התכוונו להחריג את הזכויות לפי תכנית 3700 מהזכויות שיוקנו למדינה. נהפוך הוא". בימ"ש קמא גם דחה את טענת המנהלים להיעדר הגיון עסקי להעניק למדינה 50% גם מזכויות תכנית תא/3700 בטענה שהתכנית כבר קודמה טרם חתימת ההסכם, וקבע כי "בשנות ניהול המשא ומתן על הסכם 2008 תכנונה של תכנית 3700 היה ראשוני וטרם הפקדה להתנגדויות" וכי "בשנת 2004, תכנית 3700 היתה מצויה כאמור בשלב בתולי ביותר, של הכנה בלבד, ונמצאה באותו שלב גם בעת כריתת ההסכם בשנת 2008. מצב בתולי זה מחייב מסקנה כי דווקא היה למנהלים הקודמים אינטרס בתמיכת המדינה בקידום תכנית זו, כמו גם בפינוי השדה בזיקה לקידום תכנית זו". התוצאה האופרטיבית היתה "מתן 50% מכלל זכויות הבניה במקרקעין למדינה, כולל תכנית 3700". פסק דין מיום 11.04.2022 פסק דין הנוסף שניתן שנה לאחר מכן ביום 11.04.2022 הכריע בבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המנהלים וכללה שתי דרישות: האחת, שהופנתה נגד המדינה, לפיה גם המדינה צריכה לשלם להם שכ"ט בשיעור 4.75% משווי זכויותיה, משזכאותם לשכר טרחה נפרשת גם על חלק המדינה, והשנייה, שהופנתה נגד הפרטיים, לפיה יש לחייב את הפרטיים לשאת במיסים וההיטלים שיוטלו על זכויות המקרקעין שיקבלו המנהלים הנוכחיים כשכר טרחה.

אף על פי כן דין הערעור להידחות.

יונה אטדגי, שופט התוצאה על דעת כל חברי ההרכב אנו מורים כדלקמן: הערעור שמספרו 62160-10-21 נדחה.

חמשת המערערים ישלמו למדינה את הוצאות הערעור הנ"ל בסך 40,000 ₪.

אז התברר, כאמור, לנעמן כי הם לא הוחתמו בחותמת מחלבת הדר אלא נרשמו על שמו הפרטי של שלמה, למרות שמעולם לא חב לו כל סכום שהוא.

בכל הנוגע לביאליגורסקי, הרי שזה רכש זכויות בקוו החלוקה לאחר שהופסק ההסכם בין התובע לבין שיל ולשלמה ולכן אין ביניהם יריבות.

טענת התובעים היא כי בגין חובות כוזבים אלה, בוטל קו החלוקה אשר התובעים היו בעלי זכויות בו ונגרמו להם נזקים כספיים כמפורט בכתב התביעה.

כמו כן, טענתו של שלמה כי פעילותו של קופ הוגבלה לקונדיטוריות, מתיישבת עם לשון הסכם ההפצה בה ניתנה לנעמן זכות לשווק את המוצרים לחנויות מכולת, מינימרקטים וכיו"ב. מכל מקום, גם אם הפסקת ההתקשרות מול קופ נעשתה על ידי שלמה שלא כדין ובנסיבות המזכות את קופ בפיצויים, הרי שמן המסמכים בבית דין צדק ברור כי טענותיו של קופ בענין זה הופנו כלפי שלמה בלבד ולא כלפי התובעים, וממילא לא הצביעו התובעים על כל נזק שנגרם להם בעקבות כך. בכל הנוגע לנסיבותיו של התיק שבפניי, הרי עולה מעדותו של שלמה כי בתקופה הראשונה של מחלבת הדר, היה הקשר של המשווקים בפועל ישירות עם המחלבה (עמ' 133 ש' 14-16).

...

לכן, איני מוצאת לנכון להעתר לכתב התביעה שכנגד.

בנסיבות אלה, יש לדחות את התביעה שכנגד.

לנוכח מסקנותיי לעיל והעובדה כי ניתן כבר פסק דין בהעדר הגנה כנגד מחלבת הדר, מחלבת הדר 2000 ויוסף, נדחית התביעה כנגד הנתבעים 3, 4, 6 ו-8.