הפסקת עבודתו של מורה עקב היעדר תעודת הוראה

מונחת לפנינו בקשת משטרת ישראל לסילוק התביעה שהגיש כנגדה התובע על הסף בשל העדר סמכות עניינית לבית הדין לידון בה. רקע התובע, מר מרדכי אזולאי, שירת כלוחם במשמר הגבול עד שועדה רפואית עליונה, מיום 23.1.2022, החליטה שבהתאם למצבו הרפואי הוא אינו מסוגל להמשיך בשירות בכל תפקיד במשטרת ישראל (ההחלטה צורפה כנספח לתשובת התובע מיום 6.11.2023).

בעקבות ההחלטה האמורה הגיש התובע את התביעה שבכותרת בה הוא טוען שעבודתו במישטרה הופסקה שלא כדין אך כי הוא לא פוטר מן השרות, ולכן הוא עותר לקבלת צו הצהרתי המורה למישטרה להשיבו לשירות פעיל, לשלם לו שכר עבודה וזכויות נילוות לחודשים 3/2021 ואילך (ככל הנראה עד מועד הגשת כתב התביעה), ופצוי בגין עוגמת נפש בגין נסיבות הפסקת עבודתו.

לטעמנו גם תביעה לפצוי בגין עגמת נפש על רקע הפסקת עבודה באה בגדרו של אותו סעיף בהיותה תובענה שעילתה ביחסי עבודה, ומכאן שאיננו מקבלים את טענת המדינה בהקשר זה. כעת יש לבחון אם עילות אלה הוחרגו מכוח סעיף 93א. סעד הצהרתי להשיב את התובע לשירות: בין אם נכונה טענת התובע כי הוא לא פוטר מן השרות ובין אם לאו, הרי שהוא אינו חולק על כך שכעת הוא אינו משרת כשוטר פעיל ולכן הוא עותר לסעד הצהרתי שיורה על השבתו לשירות.

ככל שאלה פני הדברים הרי שזכאות התובע לשכר עבודה תלויה בהכרעה בשאלה אם כדין הופסקה עבודתו בפועל, וזו אינה בסמכותו של בית דין זה. פיצוי בגין עגמת נפש בגין הפסקת עבודת התובע: גם עילה זו מחייבת להדרש לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע והשאלה אם הן היו כדין.

כאן המקום לציין שבתגובתו לבקשה לסילוק על הסף הוסיף התובע תאור של השתלשלות העניינים לאחר הפסקת עבודתו, וטען כי הנתבעת ו'השוטרים הכחולים' מענים אותו, בין היתר בכך שגזרו את תעודת השוטר שלו והורידו מהכביש את רכבו שהיה ללא רישיון בתוקף.

...

לטעמנו גם תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש על רקע הפסקת עבודה באה בגדריו של אותו סעיף בהיותה תובענה שעילתה ביחסי עבודה, ומכאן שאיננו מקבלים את טענת המדינה בהקשר זה. כעת יש לבחון אם עילות אלה הוחרגו מכוח סעיף 93א. סעד הצהרתי להשיב את התובע לשירות: בין אם נכונה טענת התובע כי הוא לא פוטר מן השירות ובין אם לאו, הרי שהוא אינו חולק על כך שכעת הוא אינו משרת כשוטר פעיל ולכן הוא עותר לסעד הצהרתי שיורה על השבתו לשירות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הגענו למסקנה שבית הדין לעבודה נדר סמכות להידרש לעילות התביעה שבכתב התביעה, ולכן יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

על כן מצאנו להסב את תשומת לבו לכך שעל פי ההודעה על שחרור מהמשטרה מיום 24.1.2022 (נספח ב לבקשת המדינה) הוא נמצא, לכאורה, זכאי למענק וקצבה.

התובעת הגישה בקשה שניה למתן סעדים זמניים ודחופים (27.4.22) שיקבעו כי הינה עובדת הוראה קבועה (מיום 21.9.17), משצברה את שנות הניסיון הנדרשות למתן קביעות (בשנים תש"פ ותשפ"א), וביקשה לחייב את הנתבעת לשבצה לעבודה בשנת הלימודים תשפ"ג. הנתבעת השיבה כי שאלת מעמד קביעות אינה ראויה להתברר במסגרת הליך זמני, ומכל מקום יש לדחות את הבקשה בהעדר מיצוי הליכים, מחמת שהוי רב ובחלוף המועד לתקיפת החלטת ועדת ערר שניתנה ביום 29.8.21 (המועד להגשת ערר על החלטת ועדת ערר הינו 45 יום).

בהודעה זו צוין, בין היתר: "אם העסקתך בשנת הלימודים הנוכחית הייתה לתקופה קצובה ובגין העסקה זו קיבלת הודעה על הפסקת עבודה, הרי שאם תועסק/י בשנה הבאה, תוערך שוב עבודתך ויוחלט לגבי המשך העסקתך. אם העסקתך בשנת הלימודים לא הוגבלה לתקופה קצובה, הרי שבשנת הלימודים הבאה תועסקי/י במעמד של עובד הוראה בתקופת ניסיון, תוערך שוב עבודתך ויוחלט לגבי המשך העסקתך. הודעה על פרטי השיבוץ לשנת הלימודים הבאה, תנתן לך בתחילת עבודתך אם תשובץ/ תשובצי לעבודה...". התובעת נחסמה לשבוץ לשנת היתמחות נוספת בישיבת מערב שומרון בשנת הלימודים תשפ"ב, בהודעת החסימה שהופיעה במערכת פורטל עובדי הוראה (21.7.21) צוין: "מתמחה לא עבר היתמחות, יש לבצע היתמחות חוזרת. לצורך פתיחת השיבוץ יש להעביר במייל לאגף היתמחות ... אישור ממוסד אקדמי של רישום לסדנת היתמחות לשנה זו, סמל מוסד שמבקש לקלוט את המיתמחה ותעודת זהות של חונך". בו ביום (21.7.21) התובעת פנתה לאגף כוח אדם בהוראה מחוז מרכז, באמצעות מערכת פורטל עובדי הוראה לבירור "המשמעות של אי מתן קביעות כאשר עוברים בית ספר". בתשובה לפנייתה השיבה גב' פנינה איברגימוב, מחלקת כוח אדם מחוז מרכז, כי "בהמשך לשיחתנו, מבדיקה נמצא כי קיים אישור מהסתדרות המורים להארכת ניסיון שנה שנייה. מעמדך בשנה"ל הבאה הינו הארכת ניסיון שנה שניה. לבירורים נוספים בנושא יש לפנות למפקח מר אהרון אדלר במייל... כמו כן יש לפנות למחלקת סטז' על מנת להרשם להתמחות". בו ביום (21.7.21) פנה מר זוסמן בהודעת ווטספ לתובעת בהמשך להודעת אגף לכוח אדם שהתקבלה בישיבה, ובקש כי תעיין בה ותודיע לו תוך 14 יום מה בכוונתה לעשות, על מנת שניתן יהיה להערך והציע לה לדבר עם המפקח.

בהמשך עדותו העיד מר זוסמן כי ניתקל בקשיים במינוי חונכת עבור התובעת (עמ' 34, שורות 21-31): "הייתי בהלם מההתנגדות, אף אחד לא הסכים לחנוך. זה צוות של ארבעה חמישה מורים. כולם היתנגדו. היה מורה בשם ש"פ שהוא הסכים לקחת את החניכה ואת הלווי, הוא נדחה במערכת כי לא היו לו מספיק שנות וותק. ש"פ ניגש אליי להציע אישתו והמשרד אישר אותה. הבעיה שאישתו היא מורה שיכולה לתת את תחום הידע הפדגוגי, אך הקושי היה בניהול כיתה, אז החונך צריך להיות מישהו מבפנים. אני סירבתי להצעה הזו כי זו הצעה פדגוגית ולא של ניהול כיתה. חזרתי לאחת המורות שהסכימה לחנוך תמורת הטבות כאלה ואחרות מצדי כי באמת הגענו למצוקה, מצד אחד אני צריך לחנוך ואף אחד לא רוצה ואני צריך לתת תמיכה מותאמת. בסופו של דבר מצאנו. בתוך התהליך הזה מיכל ברק פנתה אליי, לא כשמיכל פנתה התחילו החיפושים אלא מיכל נכנסה בתוך התהליך...". העובדה כי המורה ש.פ נדחה במערכת בשל העידר שנות וותק בהוראה נתמכת בהתכתבות ווטספ שבין מר זוסמן לתובעת, כפי שעודכנה בזמן אמת (מיום 30.11.20, בשעה 17:55): "ערב טוב! מעדכן שהזנתי היום את שאול במערכת כמורה מאמן. שאול נדחה בשל העובדה שאין לו מספיק שנות הוראה פניתי לאחראית במשרד החינוך, אך לא ניתן לאשר את התפקיד באופן חריג. עדכנתי את שאול בעיניין היום בצהריים. אבדוק אופציות אחרות למורה מאמן ואעדכן אותך" .מהתבכתבות זו עולה כי מר זוסמן עשה כל מאמץ למצוא חונך וכי היה כבר באמצע תהליך זה בכך הוכח כי נעשה מאמץ עוד לפני היתערבות גב' ברק.

...

רק ברכיב אובדן ההשתכרות מתקבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות שנת לימודים תשפ"ב וזכויות נלוות בסך של 48,932 ₪.

בהתחשב בהיקף התביעה לכתחילה , בהשתלשלות הדברים ובתוצאה, הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 5,000 ₪.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 34, נשוי ואב לשלושה ילדים בגיל 4 עד 6, בעל תעודת הוראה בחינוך ותואר שני בהנדסת תוכנה, אשר עובד במשרה חלקית ומשמש מורה בבית הספר התיכון בלקייה.

עוד עמד בא כוח הנאשם על עבודתו של הנאשם כמורה בבית ספר תיכון ועל היותו עובד מדינה, אשר הרשעתו בדין עלולה להוביל להשעייתו משירות המדינה.

למרות זאת, לא הונחה לפני בית המשפט ראיה המעידה על הפסקת העסקתו במשרד החינוך או כל ראיה אחרת המבססת נזק קונקריטי אשר ייגרם לנאשם בשל הרשעתו בדין.

כמו כן, נתתי דעתי לפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, להעדר עבר פלילי ולמחלת הנפש שעמה הוא מתמודד, כפי שצוין בתסקיר שירות המבחן.

...

ארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל איים הנאשם על מנהלת מחלקת בתי ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית.

בהינתן כל המפורט לעיל – על אף שסבורתני כי עמדת המאשימה נוטה מעט לקוּלה לא אחרוג ממנה, ואני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין שישה חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם.

במסגרת ההודעה צוין כי השיבוץ מוגבל לתקופה האמורה מאחר שהתובע חסרת תואר אקדמי "כאשר התקופה המקסימלית לסיום ההסמכה (תואר ותעודת הוראה) לבית ספר יסודי היא 4 שנים". במכתב צוין כי ככל שהתובעת תסיים את חובותיה לתואר וכן במידה ויימצאו שעות פנויות בתקן מוסד חינוכי עד 30 ק"מ ממקום מגוריה בתחום הכשרתה, יפעל משרד החינוך להמשך שיבוצה.

בחוזה נקבע כי התובעת תהיה מועסקת במשרה של עובדת הוראה במדינות שנכללו בעבר בבריה"מ במסגרת מטה חפציב"ה במשרד החינוך; שכרה של התובעת יקבע לפי דרוג עובדי הוראה על סמך שאלון אישי של העובדת והתעודות שצורפו אליו; נרשמה תקופת העבודה; נרשמה אפשרות סיום החוזה בהודעה מוקדמת של 30 ימים מראש של צד למישנהו; נקבע כי בתום תקופת החוזה, תוקפו יבוטל, אלא אם ייחתם חוזה אחר; נקבע כי זכויות העובדת לגימלאות תהיה לפי בחירת העובדת כמקובל לגבי עובדים המועסקים בחוזה מיוחד בשירות המדינה.

זאת למרות שעילת הפסקת העבודה בהיעדר תואר היתה ידועה לתובעת.

מעבר לצורך יצוין כי בנוהל שיבוץ עובדי הוראה (נספח ל', עמ' 123 לכתב התביעה) נקבע: מהאמור עולה כי לתובעת עדיפות בקבלה לעבודה, על פני עובדת הוראה חדש, ככל שלא חלה הפסקה העולה על שתי שנות לימוד.

...

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית בגין הרכיבים הבאים: אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נזקים ממוניים והפסדים, פגיעה בחופש העיסוק ופגיעה בכבוד העצמי.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים בגין הרכיבים כדלקמן: בגין פיטורים ללא שימוע כדין סך של 36,000 ₪ .

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 104,200 ₪ בגין רכיבים אלה.

החל מחודש יוני 2019 מצויה התובעת בהיעדרות מטעמי בריאות כאשר מיום 26.7.20 הוכרה התובעת כמצויה באי כושר לעבודה והיא הופנתה לפרישה על בסיס רפואי.

לעמדת התובעת, רק היא "זכתה" לפיצול שעות שכזה, ולשיטתה אף היה מדובר בטעות שכן הנתבעות היו צריכות לפצל את משרתה של הגב' מלכה שקבלה למעלה מ-150% משרה, ואולם הנתבעת 2 ומנהלת כ"א היתעלמו מטענותיה בעיניין זה. התובעת טענה כי "העדפת" המורה, הגב' מלכה, כאשר היא כלל אינה אוחזת בתעודות הוראה רלוואנטיות, נעשה לשיטתה בשל קירבתה למקבלי ההחלטות בנתבעת 1, עקב קשרי בעלה שהוא עובד בכיר במשרד החינוך, דבר המצביע על מידת השחיתות והמחדלים שקיימים בנתבעת 1.

טענות הצדדים התובעת טענה רבות כי הופלתה אל מול מורים אחרים, ופרטה בעיניין זה: התובעת טענה כי הייתה מגיעה בתחבורה ציבורית ביחד עם מורים נוספים, ולעיתים רבות היתה מגיעה באיחור של 5 דקות (בשעה 8:20 במקום 8:15) ורק היא היתה ננזפת וייתר המורים שעימה בהסעה לא נאמר להם דבר; התובעת טענה כי רק היא נתבקשה להגיש תוכניות עבודה לשעת חינוך וכישורי חיים; רק היא קיבלה הערות ונדרשה לקשט את כיתת האם; התובעת קיבלה הערות על כך שהיא עובדת רק 4 ימים ולא 5 כפי שנידרש ממנה כמחנכת ואולם קיים מורה נוסף בשם דוד אשר עובד רק 3 ימים בשבוע; התובעת נדרשה לכתוב מכתבים להורים על בעיות היתנהגות התלמידים ואולם כשעשתה כן קיבלה פניות שליליות מטעם המנהלת על כעס ההורים; התובעת לא קיבלה גיבוי מהמנהלת כאשר הרחיקה תלמידים עקב בעיות משמעת כאשר מורים אחרים היו מקבלים גיבוי מלא; בשנת 2014 סוכם עם התובעת כי 3 תלמידים עם בעיות משמעת לא יצאו לטיול שנתי ובמועד הטיול התברר כי הם כן הגיעו, וזאת לעומת כיתה אחרת ששם התלמידים הושעו כפי סוכם עם המורה; חלק מהמורים זוכים ליחס מועדף בזמן יום הולדתם ומקבלים זרי פרחים, ברכות ומסיבה בחדר המורים, כאשר לתובעת לא נאמר אף מזל טוב; שמה של התובעת הוסר מרשימת המורים ב"יום למוקירים" שבו נהוג כי המורים רוכשים מתנות הוקרה זה לזה; התובעת ספגה הערות על צורת לבושה כאשר מורות אחרות לא ננזפו בעיניין זה; ביום 8.1.19 היתקיים טקס יום המורה כאשר שמות כל המורים הוקראו לקבלת הוקרה על הבמה למעט התובעת, ורק לאחר הערת סגנית המנהלת התובעת נקראה גם כן; שבועיים לפני תום שנת 2019 התבקשה התובעת להטיל משימות מקצועיות על תלמידיה, דבר שעורר את זעם התלמידים וההורים כנגד התובעת בלבד; פועלה של התובעת ופרוייקטים שביצעה לא אוזכרו במכתבי הוקרה או בישיבת סוף שנת 2016 ולא קיבלה הוקרה או תודות בתום טקסים שערכה ואף לא מתועדים ומצולמים ומועלים לרשת החברתית כייתר פעילויות המורים האחרים; הנתבעת 2 ומורים נוספים לא הגיעו לארוע פרטי של התובעת שהוזמנו אליו; לתובעת בלבד "מזכירים" ומעירים כשהיא תורנית הפסקות; התובעת היחידה שננזפת כאשר לא סוגרת את דלת הכיתה בתום יום לימודים; התובעת היחידה שננזפת על כך שמרשה לתלמידים לצאת לנוחיות או לשתיית מים, ובמקרים בהם התובעת לא מאפשרת יציאה, היא מקבלת תלונות מהורים והיעדר גיבוי מהמנהלת; התובעת היא היחידה שננזפת כאשר משאירה תלמידים לבד בחדר מחשבים הגם שמורים אחרים עושים כן. לטענת הנתבעת 2, התובעת כשלה באופן מהותי בהבנת תפקידה ובמחוייבותיה כאשת חינוך האמונה על חנוכם וטיפוחם האקדמי והרגשי של תלמידיה.

במסגרת דיון מיום 1.7.20 נישאל ב"כ התובע אודות עבודתה של התובעת כעורכת דין, והשיב: "ב"כ התובעת: רצתה להשאר עד לפנסיה כמורה. לשאלת בית הדין אם התובעת עוסקת כעורכת דין אני משיב לא כל כך. עד כמה שידוע לי היא לא מקבלת שכר. הם ידעו זמן רב שהיא עורכת דין הם היו יכולים להזהיר אותה לעשות שימוע או לפטר אותה. כעת היא בחופשת מחלה והיא לא עובדת. אני לקחתי חלק מהתיקים שלה. היא לא משתמשת בתואר נכון להיום" אך בדיון מיום 11.11.20 השתנתה גרסת התובעת: "אני מפנה לסעיף 104 לכתב ההגנה של הנתבעת 1. אני לא הכחשתי שעסקתי בעריכת דין, הנתבעת 2 ידעה זאת. גם הנתבעת 1 ידעה ולא קבלתי מהם שום תשובה שזה אסור. המסמכים שנוגעים לעריכת דין לא קשורה לתביעה. הטענה הועלתה רק לאחר שהגשתי כתב תביעה ואם היו רוצים לזמן לועדת משמעת היו עושים זאת במשך 6 שנים זה לא נעשה לכן אין קשר בין התביעה לבין עבודתי בעריכת דין. אין לי היתנגדות להמצאת המסמכים המפורטים בסעיפים 1-4 לבקשת הנתבעת 1. איסור עבודה נוספת פגיעה בחופש העיסוק מפגיעה בכבוד האדם וחירותו, אילו ידעתי כי העיסוק אסור, הייתי שוקלת אם להמשיך או לא לעבוד בעריכת דין. לא שלחו לי מכתב תשובה שאסור לי לעבוד בעריכת דין. עצם הטענה מעלה שזו אחת הסיבות להתעמרות. עבדתי כעורכת דין מה זה קשור לתביעה שלי אם לא פעלו עד להגשת כתב התביעה" (עמ' 12 ש' 11-19 לפרוטוקול מיום 11.11.20) דא עקא, בנגוד מוחלט לדברי התובעת, עולה מהראיות כי כבר בחודש אוגוסט 2016 היתקיימה פגישה בין התובעת למפקחת, הגב' נגר, מר חדד וגב' עינב קנפו, בעיניין דרישות התובעת לנוכח העברה היזומה.

...

דא עקא, לא שוכנענו ש"הניהול הנוקשה" שהתובעת טענה שהנתבעת 2 נקטה בו הופנה כלפי התובעת בלבד ומתוך כוונה לפגוע ולהתעמר בתובעת דווקא.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, מהמארג הכולל שהוצג בפנינו, מצאנו כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה כי מי מהנתבעות או מטעמן נהג בה באופן של התנכלות תעסוקתית, אלא מצאנו שהנתבעת 2 אף נהגה כלפיה בסבלנות רבה, הכילה את התנהגותה החריגה ואף פעלה לסייע לה לשמור על היקף משרתה שלא יפגע, כל זאת כאשר התובעת מנגד מתנהלת בחוסר תום לב תוך הפרת אמון, בניגוד לנהלים ולכללים החלים עליה, תוך הפרת הוראות מפורשות שניתנו לה על ידי המנהלת, ובהתנהלות בניגוד למצופה ממורה האמורה להוות דמות חינוכית.

בנסיבות אלה, משמצאנו שאין יסוד לטענות ההתעמרות של התובעת וכן לתביעותיה הכספיות כמפורט בסעיף 37 לעיל, דין תביעת התובעת על כל רכיביה – להידחות.