הפסקת עבודה של גזברית העירייה הרחבת הסמכויות

בנוסף נחשונוב בעדותו לא שלל את סמכותו של מהנדס העיר לחלק עבודות, אלא ציין כי הגורמים המוסמכים לחלוקת עבודה בערייה היו מנכ"ל הערייה ומהנדס העיר (עמ' 564 לפרו' שו' 19-20); לומקה אקרון, אחד ממפקחי העבודות של התובעת בעבודות בתי הספר, העיד בפני כי הוא עבד בעיקר מול נחשונוב, אשר היה מתואם מול מהנדס העיר (פרו' יום 15.9.20 עמ' 476 שו' 30).

בסעיף 11 לת/28 הנ"ל כותב ב"כ התובעים למייזל, בסעיף 11 כי: "מרשתי מיתנגדת ליטול חלק בסיור מסירה באתר, משום שבנסיבות הענין... אין כל סמכות לעירייה 'לזרוק' את מרשתי מן האתר ללא ביצוע מלא של יתרת החוב, ובה בעת עומדת למרשתי זכות עיכבון בהקשר זה". נזכיר כי מכתב זה של ב"כ התובעים נשלח למייזל ביום 2.11.2014, כ-19 חודשים לאחר מכתב הפסקת העבודות נספח 22 לת/12 שנלח כאמור ביום 11.4.2013.

עצם פנייתה של הערייה אל התובעת בנידון, כשההזמנות לגבי פרויקט עמל לא בוטלו כדין (להבדיל מגלאור שם ההזמנה צומצמה, בוצעה ומומשה, ואף הוגש בגינה חשבון סופי, שהפך לטרום סופי שנידון והוכרע במסגרת התביעה הכספית – הכל כמתואר בהרחבה לעיל) מלמדת, כי גם הערייה ראתה את פני הדברים כך. לכן הפסקת עבודתה בפרויקט עמל ללא מתן הסבר כנדרש, מהוה פעולה שלא כדין.

יוסי חסון בתצהירו ת/13 עמד בעיקר על התרשלותם לכאורה של שומרי הסף: קימלדורף, חריף ושרוני (מהנדס העיר, גזבר הערייה והיועצת המשפטית של הערייה בזמנים הרלוואנטיים להגשת התלונה), מטעמים כדלקמן: שלושת הגורמים המקצועיים הנ"ל שותפים במעשה ו/או במחדל להגשת התלונה; הם ידעו בזמן אמת על הגדלת התב"רים ואת עבודת התובעת האמיתית מבחינת הקף וכמויות.

...

סיכום התביעה העיקרית לאור כל המפורט לעיל, ובהתייחס לתביעה העיקרית, אני קובע כדלקמן: התביעה האישית נגד הנתבע 1 (גנדלמן) בעילה הראשונה – נדחית בזאת; העילה השנייה התקבלה בחלקה (הוצאת פרויקט עמל מידיה של התובעת שלא כדין); העילה השלישית (ועדת השלושה) – נדחית בזאת; העילה הרביעית התקבלה בחלקה (דחייתה לעניין עצם הגשת התלונה, וקבלתה בכל הקשור לפרסומים הנובעים מהודעת הדוברות); העילה החמישית (עיבוי התלונה מיום 31.3.2014 ופרסום הדבר) – נדחית בזאת; בגין חלק התביעה שהתקבל, אני מחייב הנתבעת 2 (העירייה) לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, סך של 1,000,000 ₪ תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בסופו של יום הוגשו סיכומי העירייה והפניקס בהודעה לצד ג', ללא שמיעת עדים בה. לגופם דברים שוכנעתי לדחות את ההודעה לצד ג' מטעמים כדלקמן: א. העילה השנייה התקבלה בחלקה וציינו כי עסקינן בעילה חוזית (ראו לעיל).

על כן אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי.

בית הדין הארצי לעבודה עע 000128/06 1. עריית נצרת עילית 2. מנחם אריאב, ראש עריית נצרת עילית 3. ניבה פורן, ראש המנהל העירוני, עריית נצרת עילית ה מ ע ר ע ר י ם אליעזר גרוס ה מ ש י ב היועץ המשפטי לממשלה מתייצב בהליך בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט ליבנה נציג עובדים מר **** יעקבסון, נציג מעבידים מר עמירם זמני בשם המערערים: עו"ד דן לפידור, עו"ד מנחם לפידור בשם המשיב: עו"ד חובב ביטון בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד **** גולדברג פסק דין

באם לא ימלא תפקיד חילופי הולם לדובר, תופסק עבודתו בכפוף לסעיף 7ה. החליטה מועצת הרשות בדבר פיטורי העובד, ולא נמצא לו תפקיד חילופי בכפוף לסעיף 7ד. תנתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום.

במהלך הדיון בבית הדין האיזורי הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה: "אנו מסכימים שהמחלוקת בה יש לידון בשעה זו היא סמכותה של ועדת הפיטורים לידון בפיטורי המבקש, ואנו מסכימים שבית הדין יכריע בסוגיה זו על סמך כל החומר המצוי בתיק, לרבות טיעונינו כאן היום." סעיף 7 לחוזה ההעסקה מחיל על המשיב, כאמור, את מנגנון הפיטורים הקבוע בסעיף 171 לפקודת העיריות וסעיף 144 לצוו המועצות המקומיות.

בהתאם לסעיף זה, קודם לתיקונו בחוק יסודות התקציב (תיקון מספר 31 והוראת שעה) התשס"ד – 2004, עובדי ערייה שאינם עובדים בכירים פוטרו על ידי ראש הערייה, באישור מועצת הערייה או ועדה שהמועצה מינתה לשם כך. תיקון חוק יסודות התקציב שינה את המצב הקיים, והיום סעיף 171א לפקודת העיריות קובע, כי הגורם המוסמך לפטר עובד ערייה שאיננו עובד בכיר, היא ועדת הפיטורים אשר חברים בה גזבר הערייה, המנהל הכללי של הערייה, ובאין מנהל כללי – מנהל כח האדם בערייה והיועץ המשפטי של הערייה.

בנסיבות העניין, פסק בית הדין האיזורי, כי אין מקום להסתפק בהצהרת גור אריה שהצהירה עריית נצרת, מאחר שקיימת מחלוקת בשאלת מנגנון הפיטורים אשר יופעל במקרה זה. לגופו של עניין, קבע בית הדין האיזורי כי "אומד דעת הצדדים, עת נחתם החוזה, היה להעניק למבקש יותר ממה שהחוק מחייב, ובמידה מסויימת להכפיף אותו לנוהל פיטורי העובדים הבכירים." חזוק למסקנה זו מצא בית הדין בעובדה שבסעיף 7 לחוזה ההעסקה בחרו הצדדים להרחיב ולהוסיף אף מעבר לקבוע בסעיף 171 לפקודת העיריות וסעיף 144 לצוו המועצות המקומיות.

...

זאת ועוד, אין בידינו לקבל את טענתו של בא כח המשיב, לפיה תיקון 31 לחוק יסודות התקציב נועד לאפשר לרשויות מקומיות בקשיים כלכליים, המבקשות להצטרף לתוכנית הבראה, לפטר בפיטורי צמצום חלק מעובדיהם גם באמצעות וועדת פיטורים.

לנוכח כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי הערעור מתקבל בזאת.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

"(4) עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהיא מטעם העיריה, לרבות לענין תנאי העסקה כהגדרתם בסעיף 33א(ד) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית" – לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת; (5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה;"

ראיה לכך היא שחודש לאחר שהתובעים לא קיבלו את שכרם, הם הפסיקו לעבוד במתכונת הקודמת והרב עידן דרש מהם שיחזרו לעבוד "כי זה גורם לבעיה בטחונית" ו"אי אפשר להשאיר את העיר ככה" (פרוטוקול 24.11.19, עמ' 15 ש' 2-4, 19-22, עמ' 16 ש' 3-5, עמ' 19 ש' 18-20.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי טענת התובעים ביחס לשעור התיקצוב ממשרד החינוך מהוה הרחבת חזירה אסורה.

אי עמידה בדרישות הצורניות – אינו פגם היורד לשורשו של עניין בנסיבות המיוחדות של תיק זה – אין חולק כי התחייבותו של הרב עידן ניתנה בעל פה ולא בכתב ואולם משעה שהמדובר בתשלום שכר עבודה, על בסיס יחסי עבודה קיימים בין העיריה לתובעים ועל בסיס מתכונת עבודה שהייתה קיימת עד למועד שבו החליטה הערייה להורות על קיצוצים, הרי שאינני סבורה כי פגם זה יורד לשורשו של עניין.

מחומר הראיות עולה כי התחייבות ראש הערייה, המצוי בראש ההירארכיה הארגונית, הייתה (לכל הפחות) בידיעתו של גזבר הערייה אשר נכח בפגישה שהתקיימה עם מר רגב.

...

סוף דבר התביעה המתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: בגין גמול עבודה בשעות נוספות - לתובע 1 – סך 11,894 ₪; לתובע 2 – סך 14,745 ₪; לתובע 3 – סך 10,865 ₪; לתובע 4 – סך 15,970 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים סך כולל של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 10,000 ₪ בגין השתתפות בשכר טרחת עורך דין.

בתפקידו האחרון שימש מזכיר הערייה ומנהל אגף המינהל בערייה וכמזכיר חברת חוף בת-ים. כ-11 שנה טרם פרישתו, הוסכם עם מר גוטמן על תנאי הפסקת עבודתו בערייה.

תנאי שכרם של המערערים ותנאי הפרישה שנגזרו מהם, מתייחסים לתקופת שירותם הממושכת ולתפקידים אותם מילאו בערייה ובחברה העירונית חוף בת-ים כאחד: מר אורפז - עבור שני התפקידים שמילא, כגזבר הערייה וגזבר חברת חוף בת-ים; מר גוטמן - עבור שלושה תפקידים בהם שימש והם: מזכיר הערייה, מנהל אגף המינהל בערייה ומזכיר החברה; ומר כהן - עבור עבודתו כמהנדס הערייה ובמתן שירותי הנדסה לחברה.

כך אף נקבע בפסק הדין בעיניין פרידמן,(#_ftn25) בו עמדו לדיון בטלותו של הסכם פרישה של גזבר ערייה והסכם פשרה בעקבותיו, שקבל תוקף של פסק דין.

לטענת הממונה, שלא הופרכה, סך כל התשלומים החורגים אותם קיבלו המערערים, שלא כדין הם אלה: למר אורפז שולם שלא כדין סכום של כ-1.2 מליון ש"ח; למר גוטמן שולמו שלא כדין למעלה מ-2 מליון ש"ח; ולמר כהן שולם שלא כדין, סכום העולה על 500,000 ש"ח. מוסיף הממונה ומציין, כי בהחלטותיו נימנע מלהפעיל סמכותו לפי סעיף 29 לחוק בנוגע לשכר החריג ששולם למערערים בתקופת עבודתם בערייה ועד לפרישתם, כעולה אף מטיעוניהם.

בד בבד, ומטעמיהם, הוסיפו והודיעו לממונה כי אין הם רואים צורך "להכנס לבחינתם של הרכיבים השונים במשכורתו ובתנאי פרישתו" הגם שהודיע על נכונותם לפרט את עמדתם "בהרחבה נוספת אם תדרש". בנסיבות אלה, אין לקבוע כי קופחה זכות הטיעון של המערערים.

...

מה גם, שעדותו של מר נחמני נתמכה במסמכים "[ה]מדברים בעד עצמם, והם בהחלט מלמדים על פעולות כל המעורבים בפרשה". החלטתו של בית הדין מקובלת על דעתנו, ומשכך הוא, דין טענתם של המערערים, בנדון זה, להדחות.

מכל הטעמים האלה, עליהם עמדנו לעיל בהרחבה, דין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה.

אין חולק כי ממועד כניסתו של מר בן דוד לתפקידו כראש הערייה בסוף שנת 2003 נתגלעו בין הצדדים חילוקי דיעות באשר לאופן התנהלותה ועבודתה של התובעת, חילוקי דעות אשר הובילו להפסקת תשלום שכרה של התובעת ובסופו של דבר, לפיטוריה ביום 7.10.08.

בחוק נקבעו סמכויות ייחודיות לבית הדין לעבודה ליתן סעדים כדלקמן: "3. סמכות שיפוט ותרופות (א) לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך בשל הפרת הוראות סעיף 2 והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת;בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע;הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף הוראות סעיף 2)3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

ועדת הפיטורים התכנסה פעמיים, ביום 24.9.08 וביום 7.10.08, בהרכב של מר גל לניאדו, גזבר הערייה, עו"ד שרית קפלן, נציגת היועץ המשפטי לעירייה והגב' עשירה מדיני, מנהלת משאבי אנוש, אשר נכחו גם בישיבת השימוע.

בעניינינו, נוכח לאור הנסיבות שנוצרו עקב היתנהלותה של התובעת כמפורט בהרחבה לעיל, לא מצאנו כי החלטת הוועדה היתה בלתי סבירה ולא הוכח גם כי התקבלה ממניעים בלתי ענייניים.

...

אף מבלי לבחון את טענות הצדדים בשאלה אם הרכיבים השונים ששולמו לתובעת במשכורתה הנם תוספות התלויות בתנאי אם לאו, אנו מקבלים את טענת התובעת כי שכרה החודשי באותה העת עמד על סך 8,418 ₪.

סוף דבר 66.

התביעה נדחית ברובה המכריע, למעט לעניין תשלום הפרשי שכר בגין החודשים 3/06, 4/06, 6/06 ו-8/06, ותשלום דמי מחלה.