הפסקת עבודה פיזית בהוראת רופא תעסוקתי עקב פגיעה בעבודה

מהראיות עולה שהתובע פנה לרופאה תעסוקתית ביום 12/9/16 וזו כתבה סיכום כדלקמן: "לפי מצב בריאותו הנוכחי ולאחר עיון במסמכים הרפואיים שהיו ברשותי, הגעתי למסקנה שהנבדק עדיין לא מסוגל להמשיך בעבודתו, ממליצה המשך חופש מחלה לחודש נוסף". ובהמלצה בסיום נכתב: "רופא המשפחה: נא להמשיך לתת למטופל/ת תעודת חופש מחלה עד סוף אוקטובר". עוד צורף מכתב של הרופאה התעסוקתית אל רופא המשפחה, מיום 12/9/16 בו נכתב: ד"ר בצלאל שלום, הנבדק נפגע בתאונת עבודה ב-5/8/2016 בברכו השמאלית ובגב.

בשיחה אמרה גב' עמית לתובע: "אם אתה יודע שאתה כבר לא הולך לחזור אלינו לעבוד כי אתה מבחינה פיזית לא מסוגל וגם הרופאה התעסוקתית אמרה לך תיפרד מבעל הבית, אז למה לא להריץ את זה? למה לחכות?..." ואילו התובע נשמע אומר שעדיין אינו יודע וכי הוא בבדיקות.

טענת הנתבעים כי היה על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי שכן אישורי המחלה הראשונים היו קשורים להחמרת מצב בעקבות תאונת עבודה משנת 2015, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הביטוח הלאומי.

אם כן, הנתבעים הם שהפסיקו את יחסי העבודה עם התובע, בהודעתם אליו מיום 3/1/17.

הנתבעים צירפו אישור של רו"ח הרמולין מיום 1/11/17 בו נכתב כי התובע פנה לנתבעים במהלך שנת 2017 בדרישה לקבלת תלוש לחודש 9/16 וכי על פי חוות דעתו של רוה"ח, הדבר לא אפשרי שכן העובד כלל לא עבד בחודש הזה וכי אישורי המחלה שהמציא, מתייחסים לתאונת עבודה שעבר ולכן עליו לפנות לועדה רפואית ולקבל דמי פגיעה בגין ימים אלה.

...

הנתבעים ישלמו לתובע: א. הפרש פיצויי פיטורים בסך 19,434 ₪.

תביעת הנתבעים נגד התובע נדחית.

בשים לב לתוצאות ההליך אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו.

לטענת הנתבעת, הנכויות הרפואיות שנקבעו ע"י המומחים אינן יכולות להסביר את החלטת התובעת להפסיק לעבוד.

דיון והכרעה הפרישה המוקדמת והנכות התפקודית התובעת העידה, כי במסגרת עבודתה כאחות חדר ניתוח גניקולוגי עבדה משמרות אינטנסיביות של עבודה פיזית תחת לחץ, שכללה הישתתפות בניתוחים - חלקם ארוכים, חלקם בהולים בעקבות סכנת חיים לאם ולעובר - ריצה בין חדרי ניתוח, הבאת ערכות חדר ניתוח כבדות ופריסתן, העברת המטופלות וכיוצ"ב. עד התאונה עבדה התובעת ללא כל קושי במשמרות בכל שעות היממה (בוקר, ערב, לילה), משמרות כפולות וכוננויות.

בתום חמישה חודשים שבה התובעת לעבודה, אולם לדבריה, בהוראת הרופא התעסוקתי, היא עבדה במשמרות בוקר וערב בלבד, ללא משמרות לילה.

הדברים מגובים במכתב "סיכום כושר עבודה" של המרפאה לרפואה תעסוקתית בביה"ח שיבא, שם כתב הרופא התעסוקתי כי התובעת יכולה לחזור לעבודה החל מיום 10.7.2017 "בהקף משרה מלא אך במשמרות בוקר בלבד". התובעת הסבירה בעדותה, שבמשמרת בוקר כח האדם גדול יותר לעומת משמרת לילה, מה שמקל על עבודת הצוות: "הרופא התעסוקתי לא אישר לעבוד בלילה, כי בלילה אין סניטר שמשכיב ומוריד, ויש ניתוחים בהולים ויש רק שתי אחיות במשמרת, וצריך לעזור למרדים, בהרדמה כללית, להשכיב, לחבר, ל"ד, מוניטור, דופק, לפרוס... יש סה"כ שתי אחיות וכוננית בבית...". כאמור, כעבור 5 חודשים שבה התובעת לעבודתה, אולם לדבריה, התפקוד שלה נפגע, ולא התאים לעבודה בחדר ניתוח.

הנתבעת מצידה טוענת כי לא הוצגו ראיות בגין הוצאות בפועל, וכי בכל מקרה מדובר בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה והתובעת זכאית למימון מלא של כל הטיפולים הרפואיים שתזקק להם לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים אלה.

...

אני סבורה, כי ניתן לייחס את הירידה בשכר לתאונה, שכן עיון בטופסי 106 לשנים 2016 ו- 2017 מלמד שבשנת 2017 הרוויחה התובעת פחות בגין "שכר שעות נוספות ומאמץ מיוחד". כאמור, עם חזרתה לעבודה לאחר התאונה הונחתה התובעת לא לעבוד במשמרות לילה, וגם לכך יש השלכה על השכר.

לכן, אינני מקבלת את טענת התובעת כי יש לפצותה בגין הפער בין השכר שאותו היתה מקבלת לולא פרשה לגמלאות ובין תגמולי הפנסיה שהיא מקבלת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 342,000 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל (ללא דמי פגיעה) בצירוף שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה וכן תישא בתשלום המחצית השנייה של האגרה.

התובע טוען, כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים בכל חלקי גופו אשר מקשים עליו בחיי היום-יום, בתיפקוד בכלל וגם בכושר הישתכרותו, דבר שהביא להפסקת עבודתו כליל כאיש תיחזוקה בבית ספר בשירות עריית ירושלים (להלן: "המעסיקה").

המומחה העמיד את שיעור הנכות הרפואית על 20% לפי סעיף 35(1)(ג) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

] הפסדי שכר ואובדן זכויות סוציאליות 16) התובע טוען, כי הוא בעל השכלה של שבע שנות לימוד ועבד עבודות פיזיות בלבד.

לאחר התאונה, הוא ניסה לשוב לעבודתו אך לאחר תקופה קצרה בת עשרים יום הוא עבד מספר שעות כל יום, ולכן הוא נאלץ לעזוב את עבודתו בהוראת הרופא התעסוקתי.

על כן, אם בית המשפט יסבור שיש מקום לפסוק פיצוי בגין פגיעה בכושר ההישתכרות, על גובה הפצוי להיות מתון, כך שהפיצוי יהיה בהתאם למחצית הנכות הרפואית שיש לו בתחום האורתופדי, ולא בתחום הקוסמטי.

...

לפי הסכומים המצטברים באותו תלוש, הסכום המצטבר כפי שדווח למס הכנסה הוא 173,743 ₪ וסך המס שהורד הוא 27,627 ₪, כך שהסכום ששולם בסופו של דבר לתובע מקרן הפנסיה הוא כ-146,000 ₪, כאשר ככל הנראה חלקו שולם כמקדמה ובהמשך הופיע בתלוש כמפרעה.

53) כך או כך, סבורני, כי יש די בכל האינדיקציות דלעיל כדי לבסס את המסקנה לפיה התשלום אשר קיבל התובע מאת קרן הפנסיה עוד בשנת 2020, יש לסווגו כקצבה מכוח חוזה ביטוח ולכן אינו בר-ניכוי.

אם לא די בכך, לפי ריכוז נתוני הפנסיה של התובע נכון ליום 6.2.2021 אצל אותה קרן פנסיה, עולה כי קיימת יתרה צבורה בסך כ-331,000 ₪, סכום אשר עולה בקנה אחד עם גובה הכנסתו החודשית הממוצעת לצד הוותק התעסוקתי שלו אצל המעסיקה, דבר שמבסס את המסקנה כי לא נעשתה משיכה מצבירה זו. סיכום 55) הנתבעת תפצה את התובע בסכומים הבאים: · כאב וסבל: 68,900 ₪ · הפסדי שכר: 570,700 ₪ · הפסד זכויות סוציאליות: 71,300 ₪ · עזרת הזולת: 70,000 ₪ · הוצאות רפואיות וניידות: 30,000 ₪ ___________________________ סך-הכל: 810,900 ₪ 56) לסך הפיצוי האמור יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 13% בצירוף מע"מ כדין.

המומחה קבע, כי בכתף שמאל קיימת נכות בשיעור 10% לצמיתות, בגין הפגיעה בגיד הסופראספינאטוס, לפי סעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, מתוכם 5% נכות צמיתה בגין תאונת הדרכים והשאר בגין מצב רפואי קודם.

התובע אישר, כי נאלץ להפסיק את עבודתו לאחר תאונת העבודה בהוראת רופא תעסוקתי למשך שנה, לפי הנטען, עקב פגיעתו ומגבלותיו בשתי הכתפיים (ראו, סעיף 14.1 לסיכום טענותיו וכן פרוטוקול, עמוד 14).

הוצאות עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסעיפים 13 ו- 14 לתצהיר עדות ראשית ציין התובע, כי "כתוצאה מפגיעתי בעבודה נזקקתי לעזרה רבה בתיפקוד ובחיי היום יום לרבות בהלבשה, הנעלה, רחצה וכן בבצוע פעולות הדורשות שימוש בכח פיזי או הרמת משאות. עזרה זו ניתנה לי ע"י אישתי" וכי "גם בעתיד אזדקק לעזרת בני משפחתי בעיקר אישתי ...". כמו כן, בתצהיר שהוגש מטעם אישתו של התובע צוין, כי בעקבות התאונה אישתו של התובע מסייעת לתובע בבצוע פעולות בחיי היומיום ומבצעת את מרבית מטלות הבית שכן בשל פגיעתו הוא אינו מסוגל לסייע לה כבעבר.

...

סוף דבר לאור האמור לעי, מצאתי, כי דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 63,613 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,700 ₪, וכן תשלם הנתבעת לתובע החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

אשר לטענות המשיב בדבר הילכת דעדוש (עב"ל (ארצי) 42031-09-11 יצחק דעדוש – המוסד לביטוח לאומי (13.11.13); להלן: הילכת דעדוש), טוען המערער, כי ענייננו שונה מהותית מעניין דעדוש שכן בדעדוש נפגע המערער ב – 3 תאונות כאשר בתאונה האחרונה נקבעה נכות גבוהה במיוחד ואף הופעלה בגינה תקנה 15 כך שהיה ברור לועדה כי התאונה האחרונה היא לבדה זו שהביאה להפסקת העבודה ואילו בעניינינו ישנן 7 תאונות עבודה בגינן נקבעו שעורי נכויות דומים תוך היתעלמות הועדה מאישור הרופא התעסוקתי ובצוע הפרדה מלאכותית בין הפגיעה בכתפיים לבין יתר הפגיעות.

בסעיף 121 נקבע לגבי מספר פגיעות בעבודה, כי: "על אף הוראות סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באישור ועדת העבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה', אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר הישתכרותו של נכה העבודה". הוראת תקנה 12 לתקנות שהותקנה מכוחו של סעיף 121 לחוק, קובעת כהאי לישנא: "הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן - דרגת הנכות המצטברת) הן אלה:

(1)כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח-יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצרוף הנכויות; בפיסקה זו, "הכנסה" - כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק; (2)צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה: (א) קיצבה במקום מענק; (ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16".

כן מצאתי כי הוועדה לא דנה בטענות המערער שלפיהן הפסקת העבודה נבעה משילוב כלל הנכויות עת הצטרפה הנכות בגין הכתפיים כשנטען על ידי המערער בפני הועדה כי הנכויות בגין הכתפיים, הקרסול, הברך וההחמרה בגב, הן בעלות סמיכות זמנים זו לזו ולהפסקת העבודה וכל זאת בשים לב לאופייה הפיזי ולמאפייני עבודתו כגנן.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה בהתאם להלכת דעדוש, ככלל, קביעת ועדה כי מבוטח חדל לעבוד רק לאחר ובסמוך לפגיעה האחרונה ועל כן היא הסיבה להפסקת העבודה, היא קביעה שבתחום מומחיות וסמכות הוועדה.

לא מצאתי כי המערער הצביע על חשש שהוועדה נעולה בדעתה או כי מתקיים אחד החריגים בעניין זה על כן, טענה זו נדחית.