הפסקת עבודה לפני הריון: זכאות לדמי לידה

אמנם במכתב הדחייה נכתב כי הפסקת העבודה לא הייתה בעשרת החודשים שקדמו ללידה, אך לא יכול להיות ספק שלמרות הניסוח הלא מוצלח, הכוונה היא שהפסקת העבודה הייתה לפני שהתובעת נכנסה להריון ולפיכך אין לה "מועד קובע לזכאות". בהיעדר מחלוקת עובדתית היתנהל הדיון דרך סיכומים בכתב שהגישו ב"כ הצדדים.

כמו כן חלפו כששה חודשים מאז סיום הזכאות לדמי האבטלה עד ללידה, כך שגם לפי הפרשנות המקילה של כב' השופטת ברק בפסק דין קליוץ', התובעת לא קיבלה דמי אבטלה "ערב חופשת הלידה". יתר על כן לא היה כל קשר בין הפסקת העבודה של התובעת לבין ההיריון (להבדיל מפסק דין טוויג) המאפשר הרחבת הפרשנות של סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי על מנת להגשים את תכליתו.

...

דרישה זו לפי סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי לא מתקיימת במקרה של התובעת, ולכן אין מנוס אלא לדחות את תביעתה לדמי לידה.

לסיכום נוכח האמור, בדין החליט הנתבע שבעניינה של התובעת לא קיים "מועד קובע" לזכאות לדמי לידה.

אנו דוחים את התביעה.

הכרעה בהתאם לקבוע בסעיף 48 לחוק, אשה עובדת שעבודתה הופסקה לפני שנכנסה להריון, ומאז תחילת ההיריון ועד ללידה היא לא עבדה - אינה זכאית לדמי לידה בהיעדר "יום קובע" לחישוב זכאותה (עב"ל 1377/00 המוסד לביטוח לאומי - הורוביץ, 10.10.22).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו מחליטים להפעיל את הספק במקרה זה לטובת המבוטחת, קרי התובעת, וקובעים כי התובעת הגישה את התביעה ביום 5.4.2015 (באמצעות תיבת הדואר של המל"ל מחוץ לסניף) כך שלא חל שיהוי בהגשת התביעה, הגם שכאמור לעיל, דחינו את התביעה לגופה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

לעניין דמי לידה טען הנתבע כי התובעת הפסיקה לעבוד לפני שהייתה בהריון.

לפי סעיף 50(א) לחוק בעיניין תנאי הזכאות: "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח) תהיה זכאית לדמי לידה...". תכלית גמלת שמירת ההיריון כפי שנקבע בפסיקה, היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין מצב המסכן אותה או את העובר, ולקבל על כך גמלה מחליפת הכנסה כך שהכנסתה לא תפגע (ראו עב"ל 180/98 המוסד לביטוח לאומי – ענת רווח, ניתן ביום 1.6.04; עב"ל 746/08 המוסד לביטוח לאומי – פזית סאיג-אבוקסיס, ניתן ביום 15.12.09; עב"ל 75/10, 88/10 נוהא חכים – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.2.11).

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפנינו הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות, מאחר שהתובעת לא הייתה מבוטחת כעצמאית לפי החוק לצורך קבלת גמלת שמירת הריון.

התובעת הוסיפה טענה חדשה בסיכומים שלפיה היא מבקשת לרשום אותה כ"עצמאית" ולא כ"עצמאית שלא עונה להגדרה", ואולם אין בידינו לקבל טענה זו. אכן מקובלת עלינו גרסת התובעת שלפיה היא עבדה החל מסוף חודש יולי ועד ליום 25.8.18 כמדריכת כושר במועצת סביון, אז הפסיקה לעבוד כי קיבלה אישור בנוגע לשמירת הריון ביום 26.8.18, כפי שאף העידו העדות מטעמה.

לסיכום דין התביעות לגמלת שמירת הריון ודמי לידה להידחות.

הראציונאל לכך הוא דרישה שהמבוטחת תהא חלק משוק העבודה לפחות בחלק (גם אם קטן) מתקופת ההיריון שהוביל ללידה בגינה מבוקשים דמי הלידה, שהרי תכליתם להוות תחליף שכר לתקופה בה נימנע מהמבוטחת לעבוד בשל הלידה; וכפי שהובהר בעיניין הורוביץ - "אשה עובדת שעבודתה הופסקה לפני שנכנסה להריון, ומאז תחילת ההיריון ועד הלידה היא לא עבדה - איננה זכאית לדמי לידה בהעדר 'יום קובע' לחישוב זכאותה". עם זאת אין כל דרישה שהמבוטחת תהא חלק משוק העבודה עד סמוך ללידה או עד סמוך לתחילתה של תקופת הלידה וההורות, כל עוד קיים לגביה "יום קובע" והיא עומדת בתנאיה של תקופת האכשרה.

...

סוף דבר - הערעור מתקבל.

סגן הנשיאה אילן איטח מבלי להדרש לכלל קביעותיה של חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה אני מסכים לכך שדין הערעור להתקבל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.

אין לבלבל בין חישוב השכר הרגיל לעניין חישוב דמי הלידה בלבד מכוח הוראת השעה, לעצם הזכאות לדמי לידה למי שהפסיקה לעבוד לפני שנכנסה להריון ובמהלך ההריון היתה זכאית לדמי אבטלה בתקופה הנדונה בהוראת השעה, שאז זכאותה היא לפי סעיף 49ב לחוק.

...

[5: שם צוין במכתב מיום 12.8.2021 כי "בהתאם למידע שהתקבל על יציאתך לחלת שונתה תקופת הזכאות של דמי הלידה. תקופת הזכאות היא מיום 18.7.2021 עד יום 30.10.2021". ] משכך והואיל וביום שבו התובעת לא הוחזרה לעבודה, 24.11.2020, התובעת הייתה בהיריון שהסתיים בלידה בגינה הוגשה התביעה דנן, מתקיימת הוראת החוק לעניין קיומו של "יום קובע". בניגוד לטענת התובעת, אנו סבורים כי המקרה דנן דומה למקרה של ליאנה פזע, שם מדובר היה בתובעת שבזמן שהייתה בתקופת לידה והורות ראשונה נקלטה להיריון (לפי מבחן עשרת החודשים) והתפטרה בתום תקופת הלידה וההורות הראשונה על מנת לטפל בילד הבכור.

משמצאנו כי קיים "יום קובע" התובעת זכאית לדמי לידה מכוח סעיף 48 לחוק ולא מכוח תיקון מס' 225 (הוראת השעה) ועל כן אין היא זכאית לתשלום מענק בגובה 18 ימים נוספים יחד עם מה ששולם לה בגין תקופת הלידה וההורות שהחלה ביום 18.7.2021.

שונה המצב לגבי מי שעבודתה הופסקה בזמן שהייתה בהריון ועל כן יש לה "יום קובע". משכך – דין התביעה להידחות.