הפסקת סיוע למשפחות ברוכות ילדים

ההגנה הפניתה לתוכנו של התסקיר וכן להמלצת מעסיקו, ובנסיבות אלו ביקשה שלא להרשיע את הנאשם, שכן בדרך זו יוכל לקבל רישיון לרכב צבורי, דבר שיסייע בפרנסת משפחתו ברוכת הילדים.

לאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירה האנטרס המוגן וכן הפסיקה הנוהגת אני קובע כי מיתחם הענישה הנו החל ממאסר מותנה ו/או של"צ ועד חמישה חודשי מאסר בפועל.

...

לאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירה האינטרס המוגן וכן הפסיקה הנוהגת אני קובע כי מתחם הענישה הינו החל ממאסר מותנה ו/או של"צ ועד חמישה חודשי מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים אני סבור שבמקרה זה יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום את העבירה בה הורשע.

בכל פעם נכנסים מכובדי הכפר לפייס את הרוחות אך ניסיונות אלה כושלים ולמשיבים נגרם נזק רב, שכן, מדובר במשפחה ברוכת ילדים המעוניינת לבנות בתים לילדיה והיא נאלצת בכל פעם להוציא סכומי עתק לצורך תביעות פינוי ולאחרונה אף נדרשה על ידי משטרת ישראל להפקיד סך של כ- 130,000 ₪ למימון פעולות משטרת ישראל להבטחת פינוי הדיר.

מבין שני אלו קבעה הפסיקה כי מבחן מאזן הנוחות הוא העקרי ((ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 3 (4.6.2017); ע"א 5578/16 סוילם נ' סוילם, [פורסם בנבו] פסקה 7 (12.9.2016)).

אכן, חמו של המנוח סלימאן, אינו מיופה כוחו ברם מדובר באביה של אשת המנוח הנ"ל שיש להניח שסייע לה לאחר פטירת בעלה/חתנו ואין הדבר בלתי מתקבל על הדעת כי קיבל את יתרת התמורה עבור בתו/יורשת המנוח סלימאן.

...

בנסיבות אלו, אל מול הרישום לכאורה התקין של זכות הבעלות הקניינית של המשיבים על שמם, סבורני שמאזן הנזקים נוטה לטובת המשיבים בבירור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים 2-3 הוצאות הבקשה בסך כולל של 7500 ₪.

טוען ב"כ הנתבעת שאם אכן ניתן היה להשתכר כגרסת המנוח 3,000-4,000 ₪ ליום מהשכרת מיטות וכיסאות נוח, ומכירת ארטיקים, מדוע לא נטל העד גניש חלק בעיסוק זה במקום להישתכר שכר חודשי של 2,900 ₪ לחודש ולקיים מזה את משפחתו ברוכת הילדים, ומדוע יסייע האב למנוח להישתכר סכומים כה גבוהים מדי חודש בשעה שבתו (רעייתו של העד גניש) מתקיימת משכר של 2,900 ₪ לחודש? בנוסף מצביע ב"כ הנתבעת על כך שעד 1989 התגורר המנוח עם הוריו, ורק לאחר שהחל לחיות עם בת זוגו עבר לדירות שכורות כשהדירה האחרונה היתה בקומה שלישית ללא מעלית (עמ' 100 לפרוט'), ובמועד התאונה, בינואר 1993, היה ברשות המנוח רכב אודי שנת ייצור 1981 (לפי אישור משרד הרישוי מוצג א/9 במוצגי הנתבעת).

בעדותו בישיבת 29.12.1996 סיפר המנוח שהיה גם מוכר ארטיקים על החוף, ואילו בישיבת ההמשך 09.01.1997 טען המנוח שהוא הפסיק את מכירת הארטיקים כחמש שנים לפני התאונה (עמ' 116 לפרוט'), בעוד שהעד גניש טען בעמ' 64 לפרוט' שהמנוח מכר ארטיקים באמצעות "בסטות" שהיו לו בכל החופים, ובחקירתו הנגדית בעמ' 73 לפרוט' טען העד גניש שהיו למנוח "בסטות" של ארטיקים ומשקאות בשלושה מקומות לאורך החוף, וכן שאצל המנוח עבדו 6-8 בחורים/ילדים (עמ' 74 לפרוט'), הרי המנוח עצמו טען שכבר 5 שנים לפני התאונה הוא לא עסק במכירת ארטיקים.

...

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את החזר אגרת המשפט בסכום של 471 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) מיום 9.5.93 ועד היום, והחל מהיום ועד הפירעון בפועל ישא הסכום הפרשי הצמדה למדד (ככל שתהיה עליה במדד) וריבית כחוק.

הנתבעת תשלם את יתרת אגרת המשפט המגיעה בגין תובענה זו ישירות לקופת בית המשפט בהתאם לדרישה שתמציא מזכירות בית המשפט למשרד ב"כ הנתבעת.

כמו כן, אני מורה לב"כ התובעים להגיש לאישור בית המשפט בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק דין זה תוכנית להשקעת כספי הפיצויים המגיעים לתובעת מס' 3 שהיא קטינה.

הנאשם הוא 9 בסדר הלידה במשפחה ברוכת ילדים.

וכך, הפסיקה רואה בחומרה את כל קשת עבירות הנשק, לרבות עבירות המצויות בצד הנמוך של המדרג (כמו החזקה בלבד), והכלל הוא כי מי שמחזיק ונושא נשק שלא כדין, צפוי למאסר מאחורי סורג ובריח, ורק במקרים חריגים ימנע בית המשפט מהשתת מאסר בפועל (ראו גם ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5/11/19), מפי כב' הש' אלרון).

נסיבות ביצוע העבירה מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי מדובר בנאשם שסייע לאחיו, העבריין, בהסלקת הנשק אצלו, ברכב שקבל מהמעביד, תוך ניצול היותו אדם נורמאטיבי שלא מעורר חשד המשתמש ברכב של דואר ישראל, והביאו למקום העסקה בידיעה ברורה שבכך הוא מסייע בהוצאתה לפועל של עסקת מכירת הנשק הלא חוקית.

...

הוא ורוני קבעו מקום מפגש, בה היה אמור לראות את הסחורה ולשלם מקדמה ברם הוא נתפס על ידי המשטרה בטרם בוצעה העבירה, כך שזו לא בוצעה בסופו של דבר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול השיקולים הנדרשים, ובהתחשב בחומרת העבירות מצד אחד בהתחשב בפוטנציאל הסיכון הרב הגלום בביצוען, הערכים החברתיים שנפגעו ומידת פגיעתם, הצורך בהרתעת היחיד והרבים מעשיית שימוש שלא כדין בנשק וכן במדיניות הענישה הנהוגה, ובהתאם לפסיקה כמפורט לעיל ובנסיבות הספציפיות, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את עבירות הנשק בענייננו ביחס לנאשם נע בטווח שבין 16 חודשי מאסר ועד 36 חודשים.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: שמונה עשרה (18) חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 26/11/21 ועד ליום 2/12/21 (סך הכל 6 ימים).

היא עצמה גדלה במשפחה ברוכת ילדים, להורים שהתמודדו עם מצוקה כלכלית.

בגיל 13 הפסיקה את לימודיה בשל דרישת הוריה כי תסייע בפרנסת המשפחה.

כך – מצבה המשפחתי והסוציאלי של הנאשמת, מהלך חייה והמצוקה בה היא נתונה, בשילוב רצונה לסייע לילדיה – אלו מתיישבים היטב עם דבריה בפני קצינת המבחן.

...

אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אותם לא תרצה הנאשמת אלא אם תעבור תוך שלוש שנים עבירה על פקודת הסמים מסוג פשע.