לטענת התובע, בתקופת הבחינות של סמסטר א' בשנת 2011 לא התייצב לבחינה בקורס אלגברה לינארית (להלן: "הקורס"), מאחר שהיה חולה ואילו במועד ב' של הבחינה ניכשל בבחינה ובשל כך ביקש מן המרצה בקורס, שהנה גם האחראית לאישור מועדי בחינה מיוחדים הידועים כמועדי ג' (להלן: "המרצה"), לאשר לו לגשת לבחינה במועד ג', מאחר שנבצר ממנו לגשת למועד א' ומאחר שניכשל בבחינה במועד ב'.
מה גם, שלא מן הנמנע כי מי שישמע את טרונייתו של התובע על היתנהלותה של הנתבעת שאינה לשביעות רצון התובע, יבין כי האמירה כי הוא אינו מתכוון להמשיך בלימודיו וכי הוא עוזב את המכללה, היא ביטוי לכעס של התובע הא ותו לא, וכי אם בכוונתו של התובע אכן לממש את אמירתו, הרי שבכל מקרה עליו להודיע על סיום לימודיו בהתאם להוראות התקנון.
הואיל והתובע משעין את רצונו להפסיק את לימודיו בחוסר הענות לבקשתו להבחן במועד מיוחד, הרי שברור כי אם הבקשה להבחן במועד מיוחד הוגשה ביום 21.03.2011 (נספח ד' לכתב ההגנה) וסרוב הנתבעת לאשר בחינה במועד מיוחד ניתנה ביום 24.03.2011 והואיל ואין חולק כי מועד תחילת סמסטר ב' הוא 13.02.2011, הרי שאם הייתה מוגשת הודעה בכתב על הפסקת לימודים, היא הייתה מוגשת לאחר 24.03.2011, וככזה לא הייתה מזכה את התובע בהחזר שכר לימוד, לפי סעיף 3.1.3.
...
אדגיש כי איני מקבל כלל ועיקר את טענתו של התובע כי מעולם לא קיבל לידיו את התקנון וכי מוצג נ/1 עליו הוא חתום לא היה בידיעתו, וככל הנראה מעולם לא הוצג לו, תוך שהוא מדגים לבית המשפט כי לא ניתן ללחוץ עם האצבע על הלינק המופיע על הדף שלטענת הנתבעת נמסר לו.
מדובר בטענה מיתממת, מגוחכת וקלושה ביותר של התובע.
ייתכן גם ייתכן כי התובע לא פינה לעצמו זמן לקרוא את התקנון אולם שוכנעתי כי ניתנה לו האפשרות לקרוא את התקנון ודי בכך כדי לקיים את החזקה שהוא ידע על תוכנו של התקנון.
אשר על כן, על פי כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
