הפסקת כהונת שופט במהלך תביעה

במסגרת זו נתבעו גם השבה של הכספים שויזל נטלו מהחברות שלא כדין או ביתר וכן הפסקת כהונתו של רמי כמנהל החברות ומינוי מנהל חצוני במקומו (סעיף 159.5 לכתב התביעה).

לטענת סימון, האמור בהחלטה אינו יכול למנוע את התיקון המבוקש עתה, שכן באותה עת כלל לא התבקש תיקון כתב התביעה; היות שהאמור בה נקבע "בשלב זה"; מאחר שבכל מקרה מדובר בהחלטת ביניים שבית המשפט רשאי לשנותה; והואיל שהתיקון המבוקש אינו מוסיף טענות חדשות כלפי רמי, אלא אך פירוט ביחס לטענה שהייתה קיימת בכתב התביעה המקורי.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לידון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 6269-01-17 רזיאל אלרון (2000) בע"מ, עזרא אלרון ומלכה אלרון נ' נבו מזור ניהול והשקעות בע"מ, אסף מזור, בלית מזור, דוני אלרון, שירלי אלרון דולב אלרון השקעות וניהול בע"מ ופלטפורמה תיקשורת שיווקית בע"מ לפני כבוד השופט מגן אלטוביה התובעים: 1.רזיאל אלרון (2000) בע"מ 2.עזרא אלרון 3.מלכה אלרון ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר יוסי כהן ואוהד מחרז הנתבעים: 1.נבו מזור ניהול והשקעות בע"מ 2.אסף מזור 3.בלית מזור 4.דוני אלרון 5.שירלי אלרון 6.דולב-אלרון השקעות וניהול בע"מ נתבעים 4 – 5 ע"י בא כח עוה"ד נדב לב 7.פלאטפורמה תיקשורת שיווקית בע"מ נתבעים ע"י ב"כ עוה"ד אופיר וייסבן ו**** מנור פסק דין

לאחר דיון נרחב בטענות קפוח רבות שהעלו התובעים, ניתן פסק דין ביום 13.8.2017, לפיו נדחתה תביעת התובעים למעט לעניין הפסקת כהונתה של גב' מלכה אלרון כדירקטורית.

את התביעה כאן קושרים התובעים לדיון בתביעה הראשונה ולטענתם במהלך בירור התביעה האמורה זומנו התובעים ביום 28.12.2016 לישיבות דירקטוריון ואסיפה כללית שנקבעו ליום 4.1.2017, כאשר לטענת התובעים הנושאים שאמורים היו לעלות על סדר היום היו מנוגדים להוראות טיוטת הסכם המייסדים, באופן שהנתבעים ביקשו להפוך את טיוטת הסכם המייסדים "לאות מתה" ולהמשיך לקפח את התובעים, ומכאן התביעה.

...

על פסק הדין בתביעה הראשונה הוגש ערעור על ידי התובעים (ע"א 8314/17) וביום 17.12.2018 ניתן פסק דין בו נקבע כדלהלן (שם, פסקה 3): "לאחר שעיינו בחומר הרב שהונח לפנינו ולאחר ששמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו על קרבו ועל כרעיו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

התובעים ישלמו לנתבעים 1 – 3 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

כן ישלמו התובעים לנתבעים 4 – 5 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 28,000 ₪.

וכן ישלמו התובעים לנתבעת 7 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 38,000 ₪.

להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי שופט שפרש או הופסקה כהונתו כשופט מכל סיבה שהיא לא יוכל להמשיך לשמש כ"שופט עמית'' ולא יוכל לעסוק כמקצוע (כך בכתב התביעה- מ.ל.פ) עריכת הדין משך "תקופת צינון'' בת ארבע שנים לפחות.

להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי כל תלונה שתוגש כנגד שופט (כדוגמת השופט מיכאל תמיר), תחקר ע"י משרד מבקר המדינה וכן על ידי משטרת ישראל ללא כל צורך בקבלת אישור היועמ"ש שכפי שהובהר במקרה של התובעת 3 (בג"צ 8468/20; בג"ץ 9210/20 וכן בג"ץ 1430/21 היועמ"ש לא שש לבדוק החשדות החמורות אשר מבצע נושא משרת האמון - השופט מיכאל תמיר); והיה וימצא מבקר המדינה כי יש להגיש הליך משפטי כלשהוא כנגד השופט הנילון, יערך לשופט שימוע בתוך פרק זמן שלא יעלה על 90 ימים, במהלכו יושעה השופט מתפקידו בתיק בגינו הוגשה התלונה.

...

נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף". הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)).

לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.

לפני ערעור על החלטת כב' השופטת רסלר-זכאי (החלטתה מיום 24.2.22,שנתנה כרשמת, כתארה אז), להטיל עיקולים על נכסי המשיבים, כספים, חשבונות בנק וכלי רכב, וכמו כן בקשה לעכב את ההכרעה בעירעור עד לתום הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף, שהוגשה בתיק העקרי.

אין מחלוקת כי שמואל מויסה לא מימש את האופציה לקבלת המניות אליו או אל בני משפחתו, ובעת הגשת התביעה חברת וורקר החזיקה בכל מניות חברת מור.

ביום 12.1.22 הודיעו דרור זיתוני וחברת מור על הפסקת כהונתו של שלמה סורידוב כדירקטור בחברת מור.

...

בהחלטתי מיום 29.5.22 קבעתי, כי בטורם תינתן החלטתי בערעור, יגיבו המשיבים לבקשה, עד ליום 13.6.22.

בע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' אליהו ממן (נבו 28.08.2022), נקבע, גם כן בהקשר של תום לב והפרת חוזה, כי (פס' 48 לפסק הדין): "ממצאים אלה של בית המשפט המחוזי הם ממצאים מובהקים שבעובדה. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר יש באפשרותה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהופיעו לפניה, ולבחון לעומק כל ראיה שהוגשה במסגרת ההליך הדיוני. התערבות ערכאת הערעור בקביעות אלה, תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או כאשר מתגלים בפסק הדין דלמטה פגמים מהותיים, היורדים לשורש העניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות" במקרה שלפניי החלטת הרשמת רסלר-זכאי, מנומקת ומפורטת, המבוססת הן על חומר הראיות שהוגש, לרבות מסמכים חשבונאיים, הן על העדויות שנשמעו לפנייה, והתרשמותה מהעדים, ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור הערעור נדחה.

התביעה הקודמת של התובע לאכיפה והצעת הנתבעים לתובע ביום 26.12.2018 הגיש התובע תובענה נגד הנתבעים (שסימנה ה"פ 62392-12-18; להלן: "התביעה הקודמת"), במסגרתה עתר למתן סעדים הצהרתיים, שתכליתם להשיב לתובע את תפקידו בחברה כ-CTO; לבטל את השבת מרבית מניותיו לחברה; ולקבוע כי כלל החלטות הנתבעים שתוארו לעיל נעדרות תוקף, לרבות ההחלטה שהיתה צפויה להיתקבל למחרת היום באספת בעלי המניות בדבר הפסקת כהונתו כדירקטור בחברה.

לאור גרסת הנתבעים לפיה החברה נימנעה מלהפעיל את זכותה להפסיק את מתן שירותיו של התובע - הן בכתב התביעה (בסעיף 79), הן בתצהירי העדות הראשית של הנתבעים (ר' סעיף 72 לתצהירו של הנתבע 1 וסעיף 54 לתצהירו של הנתבע 2) והן בסיכומיהם (בסעיפים 35 ו-38) - אין צורך להכריע בטענת הנתבעים לפיה עמדה להם ולחברה הזכות לעשות כן. כך פסקה גם כב' השופטת ר' רונן בה"פ (כלכלית ת"א) 18713-05-18 כהן נ' פליופס בע"מ, בפס' 39 (נבו, 26.9.2019; להלן: "עניין פליופס"): "יובהר עוד כי החברה טענה כי עמדה לה גם זכות לפטר את המבקש מחמת עילה. אינני סבורה כי יש להדרש לטענה זו כאשר אין חולק כי בפועל החברה לא פעלה בדרך זו (אף שלשיטתה הייתה לה אפשרות לעשות כן)". מבלי לגרוע מהאמור לעיל, יש לציין כי מאחר שהתובע כפר בזמן אמת בטענת הנתבעים לפיה עזב מרצונו את החברה, אזי שאם לשיטת הנתבעים עמדה להם הזכות להפסיק את מתן השירותים שסיפק התובע לחברה, לא ברור מדוע לא קיבלו הנתבעים החלטה פורמאלית בעיניין זה (למען הזהירות), כפי שלטענתם היה בסמכותם לעשות.

...

אשר למועד הנכון להערכת שוויה של החברה - בשים לב לעמדתם הזהה של הצדדים אני מורה כי הסעד הכספי שייפסק לתובע יחושב בהתאם לשוויה של החברה נכון ליום 31.12.2018.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.