הפסקת ייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית עקב אי שיתוף פעולה

המשיב לא שיתף פעולה עם בא כוחו, אשר מונה לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית, ולאחר דחיית מספר דיונים הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה לשחרורה מייצוג המשיב.

ביום 23.6.2016 היתקיימה הקראה, ולאחר דחיות בשל אי שתוף פעולה של המשיב עם סניגורו נקבע התיק להוכחות ליום 30.1.2017.

כן נטען כי עמדת המדינה לפיה החלטת המעצר צריכה להיתקבל על ידי בית משפט זה שוללת ממנו למעשה את זכות הערר על החלטת מעצר.

המעצר המקורי לא "הוקפא" אלא פקע, וגם המציאות לא קפאה על מקומה, וממילא אין מדובר ב"החזרה לחיים" של המעצר שהופסק אלא בהחלטה חדשה בנוגע למעצר הצריכה להיתקבל על רקע מכלול הנסיבות העדכניות הרלבנטיות, אף כי במסגרת זו ניתן להסתמך על קביעות בהליך המעצר המקורי, תוך בחינת השינויים הרלוואנטיים שחלו מאז.

...

מסקנה זו עולה, כך נטען, מהוראות סעיף 62א לחוק ומדברי ההסבר להצעת החוק בה הוסף סעיף 62א. אשר לנימוקי בקשת הארכת המעצר לגופה, נטען למסוכנות של המשיב, וכן כי ההליך העיקרי בתיק מצוי לקראת סיומו, ומכל מקום מדובר בתיק קטן שהדיון בו לא יארך זמן רב. מנגד טען בא כוח המשיב כי יש לדחות את בקשת המדינה על הסף באשר הסמכות להורות על מעצרו של המשיב מסורה לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט העליון.

אשר על כן, נוכח מכלול השיקולים האמורים ולאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ובעל-פה בשאלת המעצר לגופה, אני מורה על מעצרו מחדש של המשיב.

יחד עם זאת, אני מורה כי מעצרו מחדש של המשיב יהא לפרק זמן מוגבל, עד ליום 31.1.2018, וכי בית משפט קמא יקיים ללא דיחוי הליך של עיון חוזר בשאלת מעצרו של המשיב, בגדרו יתבקשו חוות דעת עדכניות וייבחנו אפשרויות של חלופות מעצר; זאת במגמה שהליך זה יסתיים לפני תום תקופת המעצר עליה הוריתי, באופן שגם יאפשר לכל אחד מהצדדים להביא את שאלת המשך מעצרו של המשיב בפני בית משפט זה, בין בהליך של ערר על ההחלטה שתתקבל בהליך העיון מחדש ובין במסגרת בקשה להארכת המעצר מעבר למועד שנקבע.

סוף דבר: הבקשה למעצרו מחדש של המשיב מתקבלת בכפוף לאמור בפסקה 16 לעיל.

במהלך הדיון המערער עמד על סרובו להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, והסניגוריה ביקשה שלא לייצגו בהיתחשב בהשתלשלות העניינים החריגה בעיניינו.

עם זאת, לאור השתלשלות העניינים הדיונית בבית המשפט המחוזי, ממנה עולה כי לא קיים סיכוי ממשי שהמערער ישתף פעולה עם הסניגוריה הציבורית לצורך הכנת נימוקי העירעור, נקבע כי המערער יערוך בעצמו נימוקים אלה.

כמו כן, על פי תקנה 8(א) לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996, הסניגוריה הציבורית רשאית לבקש רשות מבית המשפט להפסיק ייצוג, בין היתר, כאשר האדם שמונה לו סניגור מסרב לשתף פעולה עם הסניגוריה הציבורית וכאשר יש ביניהם חילוקי דיעות הפוגעים באפשרות לתת ייצוג נאות (ראו גם: ע"פ 7211/18 הסנגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (12.12.2018)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המערער, בבקשות שהוגשו ובהחלטות שניתנו בעניינו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

על כן, כאמור, דין הערעור להידחות.

לאחר החלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך, הוגשו על-ידי המערער, באמצעות הסניגוריה הציבורית, בקשות רבות להארכת מועד להגשת נימוקי העירעור, בקשות שנעתרו בזו אחר זו על ידי רישמי בית משפט זה. בתחילה, התבקשו הארכות המועד על ידי הסניגוריה הציבורית לצורך השלמת כתיבת נימוקי העירעור לאור הקף החומר בתיק.

בבקשה נטען כי המערער הורה לסניגוריה הציבורית שלא להגיש את נימוקי העירעור בשמו וכי "נוכח חוסר שתוף הפעולה מצדו של המערער, ועל אף שהסניגוריה הציבורית עשתה כל מאמץ לאפשר למערער ייצוג איכותי מטעמה, אין מנוס, לעת הזו, מהגשת הבקשה שבכותרת". המערער מצדו הודיע בתגובתו מיום 21.3.2018 כי אין לו אמון בסניגוריה הציבורית והוא מבקש כי הסניגוריה הציבורית תשוחרר מהייצוג וכי תנתן לו הארכת מועד להגשת נימוקי העירעור באמצעות סנגור אחר שישכור לשם כך. בהמשך לכך, ביום 26.4.2018, הוגשה בקשה על-ידי עורכי הדין מרדכי נחום וזוהר הלוי למינויים כבאי-כוח של המערער.

במהלך הדיון הודיע המערער כי הוא מעוניין לייצג את עצמו, ועורכי הדין נחום והלוי הודיעו כי הוא אינו משתף עמם פעולה ואוסר עליהם לייצגו.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 20.4.2021 הצהירה עו"ד קרן אבלין-הרץ, מנהלת מחלקת תיקי בית המשפט העליון בסניגוריה הציבורית, כי במישור העקרוני הסניגוריה הציבורית אינה אוסרת על המייצגים מטעמה בערכאת העירעור לטעון לכשל בייצוג בערכאה הדיונית, גם מקום שבו המערער היה מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית.

לנוכח חשיבות הייצוג, הפסקת ייצוג תיעשה באישורו של בית המשפט (ע"פ 514/17 יצחקניא נ' מרשק-מרום, בפיסקה 32 (26.3.2017)) וכאשר יש לכך הצדקה עניינית (בג"ץ 4689/94 אבי יצחק נ' וינברג, פ"ד מח(5) 70, 86 (1994)).

...

בבקשה נטען כי המערער הורה לסניגוריה הציבורית שלא להגיש את נימוקי הערעור בשמו וכי "נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצידו של המערער, ועל אף שהסניגוריה הציבורית עשתה כל מאמץ לאפשר למערער ייצוג איכותי מטעמה, אין מנוס, לעת הזו, מהגשת הבקשה שבכותרת". המערער מצידו הודיע בתגובתו מיום 21.3.2018 כי אין לו אמון בסניגוריה הציבורית והוא מבקש כי הסניגוריה הציבורית תשוחרר מהייצוג וכי תינתן לו הארכת מועד להגשת נימוקי הערעור באמצעות סניגור אחר שישכור לשם כך. בהמשך לכך, ביום 26.4.2018, הוגשה בקשה על-ידי עורכי הדין מרדכי נחום וזוהר הלוי למינויים כבאי-כוח של המערער.

בהודעה נאמר כי אין מנוס משחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער, וכי בשיחה עימו לא ניתן היה להבין באופן ברור מהי עמדתו ביחס לייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית בעת הנוכחית, וכי המערער נמנע מיצירת קשר עם סניגוריו עד למועד כתיבת שורות אלה.

אשר על כן, אנו דוחים את בקשת המערער למנות לו סניגור פרטי על חשבון המדינה.

וכלשונה של ב"כ הסניגוריה הציבורית בדיון שלפנינו: "מה ההגדרה של סנגור מלווה? מה מצופה שהוא יעשה? [...] זה בעייתי. האם הכוונה שסניגור מלווה לא כותב את הטענות אלא רק מייעץ לו? הרי הוא דוחה את העצות שלנו, הוא לא מעוניין בהם. האם הוא רק יהיה מורה שיסביר איך מגישים ערעור ומה המסמכים של הגשת ערעור, יש לכך מחלקה בבית המשפט של לא מיוצגים". למרות זאת, אנו סבורים כי גם זו הפעם אין לנעול דלת בפני המערער ואנו מאמצים את שהורתה הרשמת עבדיאן בעניין חן כלהלן: "הסניגוריה הציבורית תעמיד לרשות המערער סניגור עמו יוכל להתייעץ טרם הגשת נימוקי ערעור ועיקרי טיעון בהליך. סניגור זה לא יירשם כמייצגו של המערער בהליך אולם המערער יוכל, כאמור, להיוועץ בו טרם הגשת כתבי הטענות וההופעה בדיון, ועל סניגור זה להתייצב לדיון שיתקיים בערעור". במצב דברים זה, איננו משחררים את הסניגוריה הציבורית.

ביום ה- 21.12.16, הוגש תסקיר שירות המבחן (שהוגש באיחור בשל אי שתוף הפעולה של הנאשם) והצדדים טענו לעונש.

במעמד דיון זה, הודיע המבקש כי הוא חולה בשחפת וכי עליו לשהות בבידוד, לפיכך, הופסק  הדיון באופן מידי ועד להצגת תעודה רפואית בנושא.

בהתאם להחלטת בית המשפט מונה מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד דורון לוי, המייצג הנאשם בתיק נוסף התלוי ועומד כנגדו.

גם כיום, על אף שניתן היה לסיים ההליכים בעיניין תיק זה (בהיתחשב ביכולתו של המבקש להתייצב לדיונים ובהיתחשב בעמדתה המקילה של המדינה לעניין העונש) נעשה שוב ניסיון לעכב את מתן גזר הדין על ידי הגשת בקשת הצירוף כאמור.

...

בפתח הדברים אומר כי לאחר ששקלתי נימוקי הבקשה שוכנעתי כי דינה להידחות וכפי שאפרט להלן: השתלשלות האירועים – כתב האישום, אשר הוגש בחודש ספטמבר  2015, מייחס למבקש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

לא בכל מקרה על בית המשפט להיעתר לבקשת צירוף ועליו לבחון המקרה בהתאם לנסיבותיו.

סיכום- מהנימוקים שהובאו לעיל, לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה זאת בעיקר בהתבסס על שני אדנים עיקריים: האחד, נעוץ בעיתוי בו נתבקשה הבקשה לאחר כ-5 שנים מיום הגשת כתב האישום ולאחר שהנאשם הודה והורשע.

והשני עניינו באופן ניהול ההליך על ידי המבקש, עמדתה המקלה של המאשימה בתיק זה לעניין העונש החלטותיי הקודמות בעניין דחיית הבקשה לצירוף התיקים עומדות בעינן והבקשה לצרוף התיקים נדחית.

בית משפט השלום תיאר את השתלשלות העניינים בפירוט, ואנו נדגיש את העיקר הנחוץ לענייננו: במהלך שמיעת פרשת התביעה היה המערער מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית (עו"ד פרידלנד).

אמת, כבוד הנשיאה חיות ציינה שטענת המערער לגבי טעותו של בית משפט קמא באי-הפרדת האישומים "היא [טענה] ערעורית באופייה, וערעור פסלות אינו האכסניה הראויה לה". עם זאת, כבוד הנשיאה פסקה שעצם הדיון המאוחד בשלושת האישומים אינו מקים הצדקה לפסילת המותב, "אף לא מטעמים של מראית פני הצדק". ועוד הוסיפה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי "בהנתן השלב המתקדם שבו מצוי ההליך, דומה כי טענות המערער נגועות במידה לא מבוטלת של שהוי. העובדה שהמערער לא עמד על הטענה בדבר הפרדת האישומים, בין בעצמו ובין באמצעות באי-כוחו דאז, אינה מצדיקה כשלעצמה את קבלת טענותיו בנושא אך בשל העובדה שהייצוג הוחלף". שנית, אם בחילופי הייצוג עסקינן, הרי שנוכח טענותיו של בא-כוחו הנוכחי של המערער לעניין "כשל בייצוג", ביקשנו את תגובתה של הסנגוריה הציבורית לטענה זו (החלטה מיום 26.12.2021).

בלי להאריך – וכמובן בלי להזקק לבירור עובדתי מלא – נציין כי בתגובת הסנגוריה הציבורית נכתב שעו"ד פרידלנד הבהירה למערער, הבהר היטב, את עמדתה המקצועית כי לא זו בלבד שאין בסיס משפטי ממשי לבקשה להפרדת האישומים, אלא שבמצבו האישי והמשפטי של המערער הפרדה כזו עלולה להזיק לו מבחינת התוצאה העונשית; המערער – כך לפי תגובת הסנגוריה הציבורית – קיבל את עצתה של עורכת דינו, אך בדיון ההקראה אמר מה שאמר בעיניין זה, ללא שתוף פעולה עם באת-כוחו.

דבריו אלה של בא-כוח המערער עולים בקנה אחד עם עמדת הפסיקה בכגון דא (ראו למשל עניין חדר הנ"ל, עמ' 728-727), והדברים באו לידי ביטוי גם בהחלטתה של כבוד הנשיאה חיות בעירעור הפסלות.

...

מצאנו לדחות טענות אלה.

בענייננו, לא מצאנו להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר לא מצא מקום להורות על קבלת תסקיר של שירות המבחן, זאת על רקע כפירתו של הנאשם, היעדר הפנמה של הפסול בהתנהגותו, וכפועל יוצר מכך היעדר אופק שיקומי.

סוף דבר: הערעור נדחה.