קושי נוסף נעוץ במורכבות הפרטנית של תגמול נצרך שהוא תגמול קיום המצריך בדיקה של צרכי הנכה בזמן אמת והקושי להיתחקות אחר מצבו התיפקודי של הנכה שנים אחורה ולקבוע כי אמנם בכל התקופה הרלוואנטית, ואפילו חלקה, התמלאו התנאים לתשלום תגמול נצרך (ראו רעא 7654/19 פלוני לעיל, רע"א 3310/13 פלונית נ' משרד הביטחון קצין התגמולים (25.6.2013), רעא 4406/15 פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השקום (3.8.2015), רעא 2432/22 פלוני נ' קצין התגמולים אגף השקום (11.4.2022)).
דוקא העובדה כי בעיניינו של המערער חזר המשיב בשתי הזדמנויות שונות על העמדה לפיה כאשר ניתן לבצע בחינה עניינית זו מבוצעת, ואף פעל לפיה ואכן ביצע בדיקה עניינית ביחס למערער לעניין תגמולי מחיה מסוג תט"ר ונימצא כי ניתן ויש לשלם תגמולי מחיה לעבר, מלמדת כי בעיניין הספציפי של המערער, ולמרות הקשיים עליהם הצביעה הפסיקה בכל הנוגע לבחינת זכאות לעבר, עלה בידי המערער להראות למשיב ולשכנעו כי הוא ממלא אחר התנאים לתשלום תגמול מחיה לעבר.
...
כך ובדומה אין בידינו לקבל את טענת המשיב כי העמדה שהציג לפני ועדת הערעורים בהליך הקיזוזים גם היא מקורה בטעות, טענה אשר נטענה באופן סתמי וללא פירוט ולו מינימלי.
סוף דבר, אנו מקבלים את הערעור כאמור בסעיף 25 לעיל.
אנו מחייבים את המשיב בהוצאות המערער ושכר טרחת ב"כ בסך כולל של 2,000 ₪.
