הפסקת זכאות לבטחת הכנסה לאי קיום דרישות

דחיית בקשת התובע נומקה בכך שהתובע אינו מקיים אחד משלושת ה"קריטריונים לזכאות" שנקבעו ב"חוזר 1518 – הטבות למקבלי קיצבאות זקנה ושאירים שהפסיקו להיות זכאים להשלמת הכנסה" (להלן: "החוזר"), משלא היה זכאי להשלמת הכנסה במשך שנתיים.

בד בבד, בסעיף 105(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית נקבע: "מי שהשתלמה לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (בסעיף זה – גמלת הבטחת הכנסה), ערב תקופת המעבר או במהלכה ובשל השינוי שחל בתוספת הותק המשתלמת לו לפי סעיפים 248 ו-257 לחוק הביטוח הלאומי, כנוסחם בסעיפים 103(12) ו-106 לחוק זה, הפסיקה להשתלם לו גמלת הבטחת הכנסה באותה תקופה, יוסיף להיות זכאי להטבות הניתנות לפי כל דין וכן להטבות הניתנות על ידי גוף צבורי לפי הסכם או נוהג למי שמשתלמת לו גמלת הבטחת הכנסה; לעניין זה – "גוף צבורי" – הממשלה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל וכן גוף נתמך או גוף מתוקצב כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985".

נקבע כי לא ניתן לפרש את המילים "חולה נפש" כחלות על מי שסובל מליקוי שיכלי, ובית המשפט נידרש להכריע האם לפניו הסדר שלם, שכולל הסדר שלילי לפיו כוונת המחוקק הייתה להורות שליקוי שיכלי אינו מביא להשעיית מרוץ ההתיישנות, או שמא מדובר בהסדר חסר.

...

בית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בהסדר חסר, שמקורה בתקלה חקיקתית שמקורה בחוסר תשומת לב, בהיעדר כל טעם סביר להבחנה בין שני ערוצי התקשורת, לעניין סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

היחלצותו של הנתבע במסגרת החוזר למתן מענה מסויים לפתרון הקושי שנוצר עקב שלילת זכאות להבטחת הכנסה עקב הגעה לגיל 80, אין בו די כדי לבסס מסקנה שלפנינו הסדר חסר.

התוצאה התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

מישפחות, כמו זו של גב' אורן, המוגדרת כמשפחה חד הורית (על אף חוק הקורא למשפחה כמו זו בראשה עומדת העותרת, מישפחה של הורה עצמאי: חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, תשנ"ב-1992), הכנסות שאינן עולות על 9,851 ₪, מזכות בסיוע לשכר דירה (נספחים 6 ו-10 לגובה המקדמית של משרד השיכון לעתירה).

לצורך כך, יצרה הועדה תחשיב לחישוב ההכנסה הפנויה, המתבסס על סכום ההוצאות הבסיסיות הדרוש לחייב ולמשפחתו למחיה הולמת בכבוד, מכוח הזכות החוקתית לקיום בכבוד (ברע"א 6353/19 אנטולי לשצ'נקו נ' הכונס הרישמי (פורסם בנבו, 11.2.2020), נקבע כי מטרת ההגנה על קיצבאות הביטוח הלאומי בהליכי הוצאה לפועל הנה: "להבטיח את צורכי מחייתו המינימאליים של הזכאי, לספק לו אמצעי קיום בסיסיים ... מידותיה של הגימלה תפורות לתכלית זו").

" כך גם ח"כ מירב בן ארי: "אלה האוכלוסיות הכי מוחלשות במדינה שמקבלות קצבת הבטחת הכנסה ומנסות לקבל סיוע. כמה אמהות חד הוריות באו אלי ואמרו לי שהן הולכות לביטוח לאומי, הפקידה בביטוח הלאומי ביושרה שלה עוברת על החוק ואומרת להן שלא יאמרו לה שהאימא עוזרת להן. אתה מבין לאיזה מצב הגענו? אומרת לה הפקידה ביושרה ובנגוד לחוק: אל תספרי לי שאימא שלך תממן את הצהרון של הילד. אתה מבין? שהכסף לא יגיע לחשבון הבנק אלא הסבתא תממן את הצהרון. אבל לא כל פקידה כמובן תעבור על החוק. פקידות אליהן באות אמהות – אני מתייחסת, ברשותכם, לאמהות כי זה התחום שלי – יש פקידות שאומרות שהכסף שהאשה מקבלת מאמא שלה, שנותנת לה 4,000 שקלים לגן, אנחנו ניקח לך אותו." והוסיפה: ".... בשורה התחתונה, אנחנו פשוט נגיד לאנשים ולפקידים בביטוח הלאומי שישקרו. את תגידי לאמא שלך שתשלם את הצהרון ותשלם לרופא שיניים ותשלם לאוניברסיטה. זה מה שאתה אומר. אין שום אינטרס היום לאם חד הורית, ובאמת בנפשי הסיפור ואתה יודע את זה, לבוא לביטוח לאומי ולהגיד לו שאימא שלה נותנת לה 3,000 שקלים כל חודש כדי שהיא תרים את הראש כי יש לה ארבעה ילדים והאבא לא משלם מזונות או אפילו משלם מזונות. מה אתה עושה? היושב ראש מנסה לבוא ולומר, חבר'ה, בואו נמצא פיתרון מוסכם, זה סיוע הומניטארי. אנחנו לא מדברים כאן על אנשים שמתעשרים. אנחנו מדברים על האנשים הכי נמוכים בחברה הישראלית שזקוקים לסיוע כדי להרים את הראש. תראה מה אנחנו עוברים עם הנכים כאן. נתתי לך את הדוגמה של החד הוריות. איך תיתן לחד הוריות כסף בצד אחד ותיקח מהן מהצד השני? אין לזה שום הגיון. תמצא פיתרון. לא סתם אומר היושב ראש שהוא מנסה למצוא פיתרון אבל הוא הולך בין הטיפות. אתם חייבים להפסיק כי אנחנו יוצרים כאן תרבות של שקרים. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו אומרים לאנשים שלא יצהירו. אם אלי מגיעה מישהי ואומרת לי שהפקידה אמרה לה לשקר, משהו לא בסדר אצלנו." היו"ר אלאלוף ציין כי כדי לקבוע תיקרה יש לקבוע קודם כמה נידרש לקיום מינימאלי בכבוד והוחלט כי הדברים ייבחנו, ולאחר מכן יתקיים דיון מסכם בוועדה.

...

על בסיס פסיקות של בית-הדין לעבודה, החלטתי – קרי, שר הרווחה חיים כץ – יחד עם הביטוח הלאומי, לעשות סוף-סוף סדר.

סוף דבר לפני סיום אביא מדברי המשורר רוני סומק, שהיטיב לבטא בשירו "קו העוני" את תחושותיו של ילד שגדל בתנאי עוני, ומתקשה לראות מעבר לקו האופק.

לפיכך, העתירה מתקבלת במלואה.

ביום 28.7.21 הוגשו דיווחי בעלי התפקיד בהם פורטו נסיבותיו האישיות של היחיד וכן התייחסו בעלי התפקיד למחדלים שצבר היחיד בניהול ההליך, לרבות אי הגשת דוחות, אי מיצוי כושר הישתכרות ואי המצאת מסמכים נדרשים ואישורי מסירה לכל הנושים.

זכאות להבטחת הכנסה אינה ראיה חלוטה למיצוי כושר הישתכרות (ראו רע"א 6256/20 הנ"ל בס' 11 ופש"ר (מרכז) 26967-10-17 אלסעדי נ' כונס נכסים רישמי (פורסם במאגרים, 18.02.2021) בס' 11-10) משהיחיד לא הראה כי פנה לקבלת קצבת נכות, לא הציג אישור על העדר כושר עבודה ולא הראה כי חיפש עבודה באופן פעיל, אין מקום לקבוע כי הוא ממצה את כושר ההישתכרות שלו.

נוכח עברו התעסוקתי של היחיד, נסיבות הפסקת עבודתו, בהיתחשב בטענותיו לעניין פגיעה בכושר התעסוקה, אך בהעדר כל אסמכתה רשמית בנושא, ראוי לטעמי להעמיד את התשלום החודשי על סך 1,600 ₪, לפי כושר הישתכרות בסך כ-7,000 ₪ ועל יסוד הנתונים הקיימים.

הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים – היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק הגדלת במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

...

מנגד, איני מקבלת את הסתמכות היחיד על הכנסתו הנוכחית מקצבת הבטחת הכנסה בלבד.

על כן, אני קובעת כי יש להעמיד את תקופת תכנית השיקום על 50 חודשים.

לאור עמדת בעלי התפקיד, בהעדר התנגדות מטעם הנושים, אני מקבלת את ההצעה ומורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

עוד טענה העותרת כי הקביעה בפיילוט המחייבת קבלת קצבת מזונות ב-24 החודשים הקודמים לבקשה מתאימה למקבלות קצבת מזונות בלבד ללא הכנסה מעבודה, ואילו את עניינה שלה היה צריך להשוות למקבלי קצבת "השלמת הכנסה", הנדרשים בקבלת הקצבה למשך 12 חודשים בלבד.

עוד טענה המשיבה, כי "אין בשיקלול החזקת רכב במסגרת הכנסותיה כדי להוות 'פגיעה' המזכה אותה בפטור ממסלול הבטחת הכנסה לעמידה בתנאיו הנוקשים". לפי הנטען, "עצם בחינת קיומו ושוויו של רכב במסגרת מבחן ההכנסות לצורך קבלת הבטחת הכנסה, דבר שאינו מבוצע במסגרת מסלול מזונות ביטוח לאומי, רק מעיר ומחדד שוב כי הבחינות הנעשות לצורך קבלת הבטחת הכנסה מקיפות ויסודיות הרבה יותר, והרי זו הסיבה לכתחילה לבחירת המשיבה להסתמך על בחינות אלו לצורך מתן זכאות לדיור צבורי". על כן, נטען כי אין מדובר ב"פגיעה", אלא במבחן הכנסות החל על כלל מבקשי הדיור הצבורי.

עוד נטען, כי "אף אם יקרא הדבר 'פגיעה', הרי שפגיעה במעבר בין הקיצבאות לא הייתה התנאי היחיד להישתתפות בפיילוט. אחד התנאים הנדרשים בהוראת השעה הוא עמידה במבחן הכנסות של המוסד לביטוח לאומי, מבחן אשר כולל, כאמור לעיל, בחינת קיומו ושוויו של רכב". המשיבה איבחנה את העניין למול אוכלוסייה שכן הוכרה על ידה כנפגעת ממעבר בין קצבת מזונות לקיצבת הבטחת הכנסה – נשים פרודות ועגונות.

מעבר לאמור נטען, כי אין להעתר לבקשת העותרת לסיוע רטרואקטיבי, שכן אין באפשרות המשיבה לבחון באופן שוויוני זכאות רטרואקטיבית, וכי "אין דנים בועדת חריגים בבקשות לשכר דירה רטרואקטיבי למעט במקרה של פונה סיעודי שהסיוע הופסק לו בשל תקלת מערכת ונבצר ממנו לעקוב אחרי רצף התשלום". דיון והכרעה לאחר בחינת הדברים, מצאתי כי לאורך תקופת הפיילוט ועד לתום תוקפו, הדין עם העותרת.

...

במסמך סיכום הפיילוט שפורסם באתר המשיבה, נכתב כי "לאור הניסיון הרב שנצבר במסגרת הפיילוט, המסקנה החד משמעית הייתה כי אין מקום לבחינה מקבילה ונפרדת של נשים המקבלות דמי מזונות ביטוח לאומי כפי שנעשה במסגרת, הפיילוט, למעט נשים פרודות ועגונות, ועל הנשים המקבלות דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי המבקשות לקבל זכאות לדירת דיור ציבורי לעמוד בתנאים החלים על כלל הציבור...". כלומר, בעת קיום הפיילוט – לא רק נשים עגונות ופרודות נחשבו כמי שנפגעו מן המעבר, אלא אף נשים שגמלתן הייתה מופחתת בגין הכנסות אחרות, והן נדרשו בבחינה הדו שלבית שלא בוצעה בעניינה של העותרת.

על כן, הנני דוחה את טענות העותרת ביחס להחלטה מיום 16.3.21, שאין בה משגה ביישום הפיילוט.

כן יובהר, כי החל ממועד פקיעת תוקף הפיילוט, אין בפני החלטה ברת תקיפה של המשיבה, וכל טענות הצדדים שמורות להם בעניין זה. על כן, הנני מורה על ביטול החלטת המשיבה, לתקופה שבין המועד בו הוחלט ללא בסיס כי העותרת לא תיפגע מהמעבר בין המסלולים ביום 27.2.22, לבין מועד פקיעת הפיילוט ביום 23.1.23.

הקנס ועונשים נוספים- 2 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, כפל אגרה, התחייבות וצו הריסה - הושתו על המבקש בגזר דין מיום 31.3.22, לאחר שהורשע בשלושה אישומים בעבירות ביצוע עבודה ללא היתר, שימוש ללא היתר, אי קיום צו הפסקה מנהלי ואי קיום צו הפסקה שפוטי לפי סעיפים 204(ב), 204(א), 237 ו – 240 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה – 1965 כנוסחו לפני תיקון 116 לחוק.

כאסמכתאות לטענה בדבר מצב אישי / כלכלי/ רפואי קשה הוגשו תדפיס חשבון בנק בו מופקדת קצבת המל"ל ומספר הפעולות בו הוא מצומצם מאד, תדפיס חשבון תיק הוצל"פ ממנו עולה שהמבקש משלם כ – 400 ₪ לחודש לחשבון, אישור על זכאות לגימלת הבטחת הכנסה, אישור קליטת בקשה לפתיחת הליכי חידלות פרעון, סיכום מידע רפואי ואישור על רכישת תרופות.

ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית "אונו" פ"ד נו(3) 49, 59 כתב כב' השופט חשין לעניין זה: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צרפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כימעט נידרש "להיתנצל" על הענשתו.

...

מן הכלל אל הפרט - בחינה בענייננו של מהות העבירה, נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של המבקש וצרכי החברה והשעה, אינה תומכת בהקלה ומביאה למסקנה כי יש לדחות הבקשה ולהעדיף את המגמה של המרצת הנאשם לשלם את הקנס שהוטל עליו.

ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י (נבו, 17.5.06) נפסק לעניין זה : " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי משפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם". ר' גם פסה"ד ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (נבו, 9.6.09) נפסק לא פעם בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות תכנון ובניה בפרט כי משקלו של השיקול ההרתעתי גובר על משקלן של נסיבות אישיות ובכללן מצבו הכלכלי של מי שנגזר דינו.

סיכומו של דבר מכל הטעמים שמניתי לעיל אני מורה על דחיית הבקשה להמרת הקנס במאסר שירוצה בעבודות שירות.