הפסקת הריון בשל סיבוך רפואי

תופעת ה"רפואה המתגוננת" רפואה מתגוננת (או "הגנתית") היא הפעילות אותה נוקט רופא המטפל בחולה, כשמטרתו העיקרית היא להמנע מן האפשרות של הסתבכות משפטית.

" התובעת העידה (פרוטוקול מיום 19.5.19 עמוד 12, שורות 5-22): "ש. האם הפסקת ההריון ב 2010 היתה בגלל שהיית מועמדת לבצוע הניתוח?

...

על כן, סבורני כי בנסיבות אלו אין לדבר על "נזק" הנובע מאופן הטיפול בה במהלך הניתוח הראשון, אלא סיכון קיים לפרוצדורה בנסיבות כהוויתן.

לעניין הנזק, אם הייתי מקבל את התביעה, גישת ההגנה היתה מקובלת עלי והייתי פוסק סכום גלובלי בסך 180,000 ₪.

ליבי ליבי עם התובעת, אך לצערי לא כל נזק הינו בר פיצוי על ידי מאן דהוא - ומכאן ועד להטיל אחריות על רופא או מוסד רפואי בגין טיפוליו, המרחק הינו רב. בידי נותר רק לאחל לתובעת הרבה בריאות ואריכות ימים אך סבורני כי עליי לדחות את תביעתה.

כיוון שכך גם ראיתי לנכון לפתוח את פסק הדין בדברי הנביא, בכדי לנסות לנחם את התובעת ולהסביר ש"כולו מִן אללה" כפי שצויין בסורת אלנסא "הנשים", פסוק 78, לקוראן ובתרגום חופשי: "...אם יקרה להם טוב, יאמרו זה מאלוהים, ואם יאונה להם רע, יאמרו זה מטעם אחר. אמור להם הכל מאלוהים..." לאור כל האמור, דין התביעה להידחות והנני מחייב את התובעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד מופחתות, לאור נסיבותיה האישיות, בסכום כולל של 18,000 ₪.

גם המומחה מטעמה חזר בו מהתייחסות לאמונתה הדתית כגורם לכך שהריונה לא הופסק, לאחר שפנתה עם בעלה לועדה להפסקת הריון בשבוע ה- 23 להריונה, הוועדה אישרה את הפסקת הריון, והתובעת נימנעה מלעבור פרוצידורה זו, למרות שהייתה נכונות לבצעה בשני בתי חולים באופן המבוקש על ידה, ועל אף שאישרה כי לו הסכים הצוות הרפואי בבית חולים כרמל לבצע את הפרוצידורה בזמן אמת באופן המבוקש על ידה, הייתה פועלת להפסקת ההריון.

למען הסר ספק, לא נעלמה מעיני הרשומה של ד"ר אכלאס מיום 28/2/09 לפיה התובעת אמרה לה שבחרה שלא לעבור הפסקת הריון מטעמי דת; דא עקא שמששוכנעתי כי התובעת לא בחלה באמירות בלתי מדויקות, בלשון המעטה, לכל אורך הדרך, אין די באמרתה זו לד"ר אכלאס כדי לקבוע כי זו הייתה הסיבה האמיתית לכך שהתובעים החליטו להמשיך בהריון, אלא שהתרשמתי כי מדובר בחלק ממסכת האמירות הסותרות של התובעת לגורמים שונים, מסיבותיה.

אשר למועד המתאים להצגת המידע בפני ההורים - מוקדם ככל האפשר, בהתאם לנסיבות המקרה, ראו דבריה של כב' הש' ברק ארז בע"א 4380/13 ריקמן נ' שירותי בריאות כללית (13/1/15): "21. ...ברמת הכללה גבוהה יותר ניתן לומר: על רופאים להציג בפני מטופליהם החלטות חשובות המחייבות הפעלה של שיקול דעת – כאשר אין מדובר במצבי דוחק וחירום – מוקדם ככל האפשר, באופן שייתן להם שהות לקבל החלטה מושכלת בנושא. לא תמיד הדבר אפשרי, למשל במקרה של "סיבוך" במהלך פרוצידורה רפואית המחייב קבלת החלטה מיידית.

...

לטענת התובעת, לא הייתה מיודעת ומודעת כלל לאפשרות שניתן לפנות לוועדה ולבצע הפסקת הריון מבוקר, וכי לו הייתה מובאת בפניה, הייתה פונה ומבקשת הפסקת הריון משום שלא רצתה להסתכן בהריון זה, "והייתה נכונה לבצע הפלה במועד שאינו מתנגש אל מול ערכי דתה ואמונתה, עד 120 יום ממועד ההתעברות". לטענת התובעים, התובעת "רצתה בכל מאודה להפסיק את ההריון נכון ליום 30/11/08 ובכל מועד אחר, כל עוד דתה מאפשרת הפסקת הריון, וכי האב היה נכון להפסיקו בכל שלב של ההריון, וכי רק בשל רשלנות אחות התחנה נמנעה מהתובעת הזכות לפנות לוועדה להפסקת הריון, ולבקשת את הפסקתו במועד בו דתה ואמונתה של האם מאפשרת הפסקתו, 120 יום ממועד ההתעברות", וכי בקשתה הייתה זוכה לאוזן קשבת והועדה הייתה נעתרת לה ובוודאי בסמוך ליום 30/11/08.

מקובלת עלי חוות דעתו של פרופ' הרמן בענין זה, כי משהודיעה לג'יהאן שהשלימה עם ההריון, ונמנעה מלבצע את הבדיקות אליהן הופנתה, אשר יכלו לגלות כבר באותו שלב מומים בעוברה, הרי שלא היה מקום "לדחוף אותה" להפסקת הריון בה לא חפצה עוד.

משכך, נדחית גם תביעתם של התובעים לפיצוי בגין הפגיעה הנטענת באוטונומיה.

סוף דבר התביעה נדחית אפוא.

בעיניין זה נאמר בפסה"ד בפרשת המר: "הוכחת זכאותם של ההורים להפסיק את ההיריון מכוח החלטת הועדה להפסקת היריון, נשענת על קריטריונים ברורים, המעוגנים בחקיקה ובהנחיות משרד הבריאות. ביצוען של הפלות מלאכותיות בישראל מוסדר בסעיפים 321-312 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי הוראות חוק זה, ביצוע הפלה ("הפסקת הריון") מותנה הן בהסכמתה המודעת של האשה והן באישור של ועדה להפסקת הריון.

פרופ' בלידן הוסיף וציין כי: "ההבדל העקרי בינו (בין הקטין - ב.ט.) לבין ילדים שנולדו עם TOF רגיל הוא הפתולוגיה הקשה שהייתה בעורקי הריאה במקרה שלו". עם זאת, הניתוחים שעבר הקטין הביאו לתוצאה טובה והקטין "... מתפקד כילד רגיל עם יכולת פיסית סבירה ומתעייף במידה מסוימת (עד בינונית) לעומת ילדים אחרים בגילו". הקטין סובל מנכות משמעותית שהוערכה על-ידי פרופ' בלידן, בהיתחשב בסיבוכים אפשריים ופעולות עתידיות צפויות, בכ - 70% - 65% נכות, ואת תוחלת החיים העריך פרופ' בלידן בכ - 60 שנה.

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את עדותו של הרב כי "אחרי שהתובעת עברה את שעברה בלידה הראשונה ועברנו איתם מסע לא קל, אם הייתי יודע את הדבר הזה (המום ממנו סובל הקטין - ב.ט.), הייתי מורה להם חד משמעית לעשות הפסקת היריון". גם בכל הנוגע לשאלה העקרונית של הפסקת הריון בשל מום שהתגלה בעובר, מצאתי את עדותו של הרב פתלתלה ומגמתית.

...

דווקא בשל כך, קביעה לפיה יש לדחות את התביעה בעטיו של היעדר קשר סיבתי אינה ניצבת בסתירה לפסיקת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה".

אני סבורה שסכום הפיצוי המבוקש בגין הפגיעה באוטונומיה הולם בנסיבות העניין, על כן ראיתי לקבל את עתירתם של התובעים ולפסוק לזכותם פיצויים בסכום זה. סיכום מהנימוקים המפורטים ראיתי לקבוע כי הוכח על בסיס ההסתברויות שאי אבחון המום הלבבי ממנו סובל הקטין, נובע מהתרשלות בביצוע בדיקת סקירת המערכות.

בנסיבות אלה, לא מתקיים היסוד הסובייקטיבי הנדרש להוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק הנובע מהולדת הקטין במומו כך שדין התביעה בעילה של הולדה בעוולה להידחות.

עוד לפי פרופ' שוחט, גם אם היה מתגלה מום לב כזה (חור קטן בין העליות) איש לא היה מעלה על הדעת שיש צורך או אפשרות להפסיק היריון עקב כך. מדובר במום חסר חשיבות קלינית וקל לטפול מלא (עמ' 6 לחוות הדעת).

על פי תקנה 11(א) לתקנות בריאות העם (בדיקת איבחנה פולשנית בהיריון), תשע"ב – 2011: "לא הצביעו מימצאי בדיקת האבחנה הפולשנית בהיריון, על הפרעות גנטיות, מחלות ומומים מלידה בוולד, ימסור מי שמינה לכך הרופא האחראי את תוצאות הבדיקה לאשה ולרופא המטפל בה בזיקה להיריונה." אני מקבלת את טענת התובעים לפיה היה על בית החולים הדסה ליידע את התובעים כי בדיקה תקינה אינה מבטיחה העדר מומים.

אי הפניית האם לועדה להפסקת היריון בסיכומים טוענים התובעים כי הייתה חובה על הנתבעות 1 ו- 2 לתת בידי ההורים הפניה בכתב לועדה להפסקת ההיריון כבר בתחילת ההיריון או לפחות להפנות אותם לייעוץ גנטי על מנת שישקלו אם להמשיך את ההיריון לאור גורמי הסיכון.

לפי חוות דעתו, מהממצאים שהודגמו בבדיקות ההדמיה ונחשפו עם פתיחת הבטן ניתן להסיק כי כיומיים טרם קבלתו (עת הפסיק לאכול ולשתות) התרחשה חסימת מעיים על ידי הידבקויות שנוצרו כסיבוך של ניתוח הפונדופליקציה.

...

בכל הנוגע לטיפול במנוח לאחר הלידה אני קובעת כי: הוכח שהמנוח נפטר עקב סיבוך חד של ספסיס בעקבות נמק והתנקבות של המעיים.

לאור המסקנות שאליהן הגעתי, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

ומן הכלל אל הפרט: האם הוכיחו התובעים כי הועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת הפסקת הריון לאם? האם הוכיחו התובעים כי בנסיבות האמורות היו פונים לועדה בבקשה להפסקת ההיריון? טענות התובעים התובעים טענו כי חובתו של הצוות הרפואי בבית חולים סורוקה הייתה להציע לאם את האפשרות להפסקת הריון בגלל מצבם הקשה של העוברים בתסמונת TTTS.

אף התימוכין שהביאה הנתבעת, בעיניין ת"א (חיפה) 869/06 אסתר כהן נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו )20.10.09 ("עניין אסתר כהן") ובו נקבע ע"י כב' השופטת וילנר כי: "עמדת התובעים לפיה במקרה של סיבוך מיילדותי, יש לגרום להפסקת ההיריון, עומדת בנגוד לפרקטיקה המקובלת בעולם ובארץ" (פסקה 51 לפסק הדין), אינו רלוואנטי לעניינינו, וזאת מבלי להדרש לתוכן הקביעה עצמה.

...

סוף דבר: התביעה בעילת הולדה בעוולה – מתקבלת.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין אי מתן סטרואידים לאם להבשלת ריאות התאומות – נדחית.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין ביצוע בדיקה ווגינאלית לאם לאחר ירידת מי-השפיר – נדחית.