הפסקת הפקדה לפנסיה כבסיס לסיום פרק אובדן כושר עבודה

האם התובע קיבל תמורה שאופייה שכר? כאמור לעיל, התובע קיבל תלוש שכר המאפיין כל עובד שכיר במשק – שולמו בגינו דמי ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, שולם מס הכנסה והיו אמורות להיות מופרשות בגינו הפרשות לפנסיה, כפי שנלמד מנספח א' להסכם הפשרה עם חברת "הראל חברה לביטוח בע"מ" – רשימת העובדים בגינם ההסכם.

מעצם המחלוקת, נלמד שבין הצדדים היתקיימו יחסי עבודה ושאלת אופן סיום היחסים - האם התובע פוטר או התפטר תדון בפרק הבא.

ואולם, התובע הודיע ביום 30.11.2016 על הפסקת עבודתו, ככל הנראה על רקע הקמת חברה מתחרה – "חברת אקלים רמשן פיתרונות קרור ומיזוג אויר בע"מ" שהוקמה על ידי התובע ושותפו, ביום 14.12.2016, שבועיים בלבד לאחר סיום העסקתו אצל הנתבעת.

החישוב בוצע בהתאם לתלושי השכר כאשר לא נילקחו בחשבון כסויים נוספים (כגון: מענקית למחלות קשות, אובדן כושר עבודה, נכות מתאונה וכו') .

מאחר שלא ברור אם הופקדו כספים בקרן הפנסיה, לאחר הסכם הפשרה בין הנתבעת לבין "הראל" (נספח יג' לתצהיר התובע), הרי שמסכום זה לעיל, יש להפחית את הסכומים הנמצאים בקרן בחברת "הראל ביטוח" (פוליסה מס' 236494201) המגלם את הסכום שהפקידה הנתבעת עבור ביטוח מנהלים (5%).

מר שלזינגר הסביר שיש תיקרת הפקדות לפיצויים, לתגמולים ולקרן הישתלמות, מכוח תקנות מס הכנסה וציין שהפקדה לקרן הישתלמות היא על בסיס הסכמים בין עובד לבין מעסיק (עמ' 59).

...

במקרה דנן, מצאנו לנכון לתת ביטוי למורת רוחנו מהתנהלות הנתבעת ונציגה, מר חייקין, במסגרת ההליך, כפי שטען התובע, ובעיקר נוכח סיכול שחרור הכספים מהקופות במועד ללא כל סיבה הנראית לעין.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים – 75,402 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה; בגין הלנת פיצויי פיטורים – 25,000 ₪; בגין הודעה מוקדמת – 36,000 ₪; בגין תגמולים – 109,685 ₪ (בהפחתת הסכום המופקד בקרן); בגין קרן השתלמות – 116,599 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה; סכום קיזוז שלא כדין בגין הנסיעה לארה"ב – 10,725 ₪ נטו (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש דצמבר 2016); סכום קיזוז שלא כדין בגין רכישת תכנת אופיס – 990 ₪ נטו (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש דצמבר 2016); פדיון ימי חופשה – 47,581 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש דצמבר 2016; תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין העדר שימוע; שכר עבור שליש חודש דצמבר 2016; הלנת שכר; קיזוז הוצאות רכב שלא כדין; תשלום לפי הסכם פשרה; ופיצוי בגין עגמת נפש – נדחות.

כאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת התובע בשיעור של 25,000 ₪.

] המסקנה מכל האמור לעיל הנה, כי נסיבות המקרה שלפנינו שונות מהנסיבות בעיניין חשאי אליו הפנה התובע, ונסביר: בעיניין חשאי קבע כב' השופט בדימוס, ד"ר לובוצקי, כי חובת המעסיק להפריש כספים לקרן הפנסיה לטובת עובד שניפגע בעבודה חלה כל אימת שממשיכים להתקיים יחסי עובד ומעסיק, וזאת ככל שלא הוסכם אחרת ובילבד שהפסקת העבודה בפועל הייתה בעל כורחו של העובד ומטעמים הקשורים בעבודתו.

] יתרה מכך, פסקי הדין דלעיל עוסקים בחובת הפרשה לפנסיה; אין הם דנים בתשלום לקרן הישתלמות – שמטבעו הוא אינו שכר, אלא זכות נלווית הסכמית שאינה קוגנטית[footnoteRef:64] הנתונה ככלל לשיקול דעתו של המעסיק.

אשר לרכיב הפצוי בגין אובדן כושר הישתכרות נוסיף, כי מקובלת עלינו עמדת הנתבעות שלפיה מדובר בטענה שהועלתה מבלי להניח לה כל בסיס עובדתי או משפטי הנדרשים להוכחת נזק ממוני מסוג זה; וכי טענותיו של התובע בדבר ניזקי גוף מתבררות במסגרת תביעה אחרת בבית משפט השלום באשדוד ולכן אינן רלוואנטיות לענייננו.

יובהר כי עוד בטרם תיקון סעיף 4א לחוק דמי מחלה, קבעה ההלכה הפסוקה כי מותר למעסיק לפטר עובד בתקופת אי כושר ובילבד שמועד סיום יחסי העבודה ייקבע לאחר מיצוי ימי המחלה של העובד: [71: ראו גם: ע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים נ' לסלי פנחס וניט (פורסם בנבו, 7.12.08); סע"ש (חי') 49453-07-12 גלינה ורשבסקי נ' אלי חג'אג' בע"מ, פס' 48-49 לפסק הדין (פורסם בנבו, 3.2.14).

עיקר טענות הנתבעות התובע הגיש שתי תלונות לנציבות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן: "הנציבות"), שהנה הגוף הסטאטוטורי המופקד על בחינת ואכיפת טענות אודות אפליה מחמת מוגבלות, ושתיהן נדחו.

לאור האמור, סוגיית האפליה אינה רלוואנטית, ובנסיבות העניין אף סוגיית ההתאמות הנה מלאכותית ותיאורטית, שכן לא ניתן לבצע התאמות כלשהן לעובד המצוי באובדן כושר עבודה מלא.

] סעיף 13 לחוק השויון מחיל, בשינויים המחויבים, סעיפים שונים מחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, על פרק התעסוקה בחוק השויון, ובין היתר את סעיף 9(א) הקובע, בין היתר, כי נטל ההוכחה לכך שהעובד פוטר שלא בשל מוגבלותו, יועבר לכתפי המעסיק מקום בו העובד הוכיח שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

...

בתשובתה, ציינה חברת ריבוק כי בשים לב לכך שלא ברור מתי התובע צפוי לשוב לאיתנו ובנסיבות העניין, אין מניעה לקיים את השימוע בכתב וזאת בשים לב לכך כי התובע "מקיים תכתובת תדירה וענפה עם החברה ומבצע בדיקות שונות, באופן המוכיח כי הוא מסוגל לבטא היטב את טענותיו בכתב". חברת ריבוק הציעה לקיים את השימוע בטווח הקרוב באחת משלוש חלופות: להגיש את טיעוני התובע בכתב עד ליום 10.5.18; לקיים את השימוע באמצעות באת-כוחו במועד מוסכם; ככל שהתובע צפוי להשתחרר עד ליום 14.5.18, לקיים את השימוע בנוכחותו בטווח זמנים זה. התובע התבקש להודיע עד למחרת היום (1.5.18) איזו מהחלופות מקובלת עליו, או האם ברשותו הצעה סבירה אחרת לקיום הליך השימוע בטווח הקרוב[footnoteRef:30].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע פיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים בסכום של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעות פסק הדין.

יתר תביעות התובע ובכלל זה, תביעותיו לתשלום פיצוי לפי חוק לשון הרע, הפרשות לקרן השתלמות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות ותשלום פיצוי מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- נדחות.

בשים לב לכך כי מרבית רכיבי התביעות נדחו, בשים לב לפער שבין גובה סכום התביעות לסכום שנפסק בסופו של יום, בשים לב להיקף ההוצאות להן נדרשו הנתבעות לצורך ניהול ההליכים ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע, התובע ישלם את הוצאות הנתבעות, ביחד ולחוד, בסכום של 5,000 ₪.

התובע הוסיף וטען כי הוסכם בין הצדדים שהן המשכורת החודשית והן העמלות יהוו בסיס לבצוע ההפקדות לביטוח פנסיוני ולקרן הישתלמות, אך הנתבעת הפרה את חובותיה ולא הפקידה בעד מרכיב העמלות האישיות, למעט לצורך ביטוח אובדן כושר עבודה, ואף לא הכלילה את העמלות בשכר הקובע לפצויי פיטורים, בדמי החופשה ובדמי החגים.

בסיכומיו חזר התובע על תביעתו לפצויי פיטורים בלבד, תוך שזנח את התביעה החלופית לפצוי בעד הפקדה בחסר למרכיב פצויי הפיטורים (פרק ד.1.

המסקנה בדבר אופן יישום ההסכם בסמוך לכריתתו, נתמכת גם בנספח א' לתצהיר המנכ"ל, "הודעה על סיום עבודה", שנמסרה לנתבעת על ידי מר קקון, (שכזכור הועסק במחלקת המכירות לצד התובע) מיום 11/04/2010, ושבגדרה ציין מר קקון, לכאורה, כי הוא מסיים את עבודתו בנתבעת, "עקב הפסקה פתאומית בתשלום הפרשות סוציאליות (מבטחים, קרן הישתלמות ופיצויים) בגין התמריצים כמתחייב בחוזה העבודה." (ההדגשה אינה במקור).

סיכום ביניים – אנו קובעים כי לאחר כריתת הסכם העסקה, ככל הנראה בתחילת שנת 2010, הפסיקה הנתבעת, באופן חד צדדי, לבצע הפקדות לביטוח פנסיוני ולקרן הישתלמות על מרכיב הפרמיות, בנגוד להסכם העבודה ולאופן שבו יושם בחודשים שלאחר כריתתו, מבלי ליידע את התובע, וממילא מבלי לבקש את הסכמתו לאותו שינוי.

...

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 20,976 ₪ - בגין פיצוי בעד הפקדות בחסר לביטוח פנסיוני (תגמולי מעסיק).

יתר התביעות – נדחות.

בנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

הייתה זו תאונה שהצריכה שקום ארוך של כ –שמונה חודשים עד כדי שהצדיק את שיחרורו מהצבא ושיגורו לצרפת לשם טיפולים כי "היה חשש שאשאר צולע" תאונה נוספת אירעה בסוף שנת 2012 (מיד לאחר שהשיקום מהתאונה שקטעה את שרותו הצבאי הסתיים).

בהיעדר הכשרה פורמאלית – תומך התובע את עיקר הכשרתו ויוקרתו המקצועית בהיותו בוגר יחידה 8200 במגמת לוחמת סייבר ( סעיף 9 לתצהיר ) יש לפסוק את שכר התובע לעתיד לפי בסיס שכר של שילוש השכר הממוצע במשק ולפי נכות מלאה של 10% כאשר מדובר בנכות רפואית שהיא גם נכות תפקודית ולפסוק שכרו באופן מלא עד הגיעו לגיל פנסיה (גיל 70) בסכום כולל של 500,000 ₪ היות ומדובר בתובע עצמאי וזאת כי אילמלא התאונה היה באפשרותו של התובע לפרוח בתחום עסוקו ולהשתכר שכר שהנו לפחות כשילוש השכר המוצע במשק, אך בשל התאונה ותוצאותיה, נגרעה אפשרותו להישתכר שכר ההולם את כישוריו ואת יכולתו.

יש לפסוק אובדן זכויות פנסיוניות וסוציאליות, אם וכאשר יחליט התובע לחזור לעבוד כשכיר בסכום של 50,000 ₪.

המשכורות המוצגות בדו"ח רציפות הביטוח אינן מעידות על כושר הישתכרותו לעתיד שכן היה בתחילת דרכו.

התובע לא הצליח להעמיד תעוד על יכולת הישתכרות למעט תקופת עבודה שאינה עולה על שנתיים כאשר מתלושי המשכורת בחברת "שיא המותגים" לא עולה באיזה תפקיד עבד, מה היו שעות העבודה ואף לא את פרטי חשבון הבנק שאליו הופקדה המשכורת.

המעט שניתן לומר על פרק זמן זה כי זהו בסיס עובדתי צר להשתית עליו טענה לבסיס שכר לצורך הפסדי הישתכרות של סכומים המגיעים למכפלות השכר הממוצע במשק.

מימצאי בית המשפט : הוכח כי התובע בחר להפסיק לעבוד ללא קשר עם התאונה עשרה חודשים לפני התאונה ונימצא כי גירסתו על הרס עסקו אינה עולה בקנה אחד עם המציאות ולפיכך לא הוכיח נזק מיוחד של הפסדי הישתכרות.

...

מומחה בית המשפט, המוסמך לאשר או לשלול הצורך בקנאביס, לא נשאל על סוגיה זו. ממצאי בית המשפט: טענה זו – נדחית, ומוטב לה אילולא נטענה.

ממצאי בית המשפט באשר לעובדות במחלוקת זו: בית המשפט מצא נוכח הנכות הנמוכה מחד, והסתירות המשמעותיות שנמצאו בראיות שמקורן בתובע מאידך כי יש להכיר בשיעור החוקי המדויק של הנזק הבלתי ממוני ללא התוספת המותרת בחוק.

תוצאות והוצאות : הנתבעת תשלם לתובע סך של 38,879 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך האמור בתעריף המקסימלי לפלת"ד. הסכום ישולם בתוך 90 יום ולאחר מכן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

מעבר לידרוש, אציין כי מקובלת עליי הפרשנות לפיה בהתאם לסעיף הנ"ל, חובה על המעסיק לבצע הפרשות רטרואקטיביות לביטוח פנסיוני גם אם העובד הפסיק את עבודתו לפני שהשלים 3 חודשי עבודה.

בהתאם לחוזה ההעסקה נקבע כי הפרשות לפנסיה יהיו כדלקמן: "מוסכם כי הפרשות החברה לתוכנית הפנסיונית תהיינה בשיעור של 5% מהשכר של העובד לפנסיה ותגמולים ו 8.33% בגין פצויי פיטורין. כמו כן תבטח החברה את העובד בביטוח אובדן כושר עבודה בשיעור הדרוש להבטחת 75% משכרו החודשי ולא יותר מ-2.5% מהשכר של העובד..". לכן, ומשלא הוצגה מטעם הנתבעת טענה קונקרטית בעיניין שעורי ההפרשות, מתקבלת טענת התובע בדבר זכאותו להפרשות בגובה 15.83%.

לטענתו, זמן מה לאחר השיחה נשלח אליו בדוא"ל הזמנה לשימוע, בה צוינו שורה ארוכה של טעמים על אודות תיפקודו, ביצועיו והתנהלותו, אך זאת ללא כל פירוט בדבר הטענות הנ"ל שהיו לטענתו גיבוב של ססמאות והאשמות משוללות בסיס.

על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את חובת השימוע במלואה, על המעביד להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08).

  תכלית השימוע איננה רק לאפשר לעובד לטעון כנגד ההחלטה על פיטוריו, (שהרי לעיתים מעשה הפיטורים הנו בלתי נימנע - ר' לדוגמא ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן, מיום 3.3.09; להלן: "עניין תורג'מן")), אלא גם לאפשר לעובד לפנות למעביד בבקשה ביחס למועד הפיטורים, לתקופת ההודעה המוקדמת, לשאת ולתת עימו על התנאים לסיום העבודה ועוד כיוצא באלה עניינים שמן הראוי שהכרעה ביחס אליהם תיתקבל לאחר שתישמע עמדתו של העובד, מתוך ניסיון להיתחשב בצרכים של שני הצדדים.

...

לאור האמור, תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

אין בפגמים אליהם הפנה התובע (כמו טעות קולמוס בתאריך תחילת העבודה המופיע בהסכם וכו'), כדי לזכותו בפיצוי לפי הוראות חוק זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן: פיצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות בסך 4152 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.18 ועד לפירעון.

עולה בבירור מחומר הראיות כי העניין המרכזי שהביא להגשת התביעה היה נושא ההפרשות הפנסיוניות, וניתן להניח כי אילו הוסדרו זכויותיו הקוגנטיות של התובע היה נחסך מהתובע הצורך בהגשת התביעה דנן, לכן הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2000 ₪, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.