כאמור, על פי הוראות החוק, העדר שתוף פעולה מלא מאפשר לנתבע לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק את תשלומה או להחליט על אי מתן הגימלה (סעיף 19(ב) לחוק הבטחת הכנסה.
ברור כי היתנהלות זו של הנתבע היא בנגוד להלכה הפסוקה שצוינה לעיל, ונכון למועד שליחת המכתב לא היה מקום לדחות את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה מחמת אי המצאת מסמכים, אלא לכל היותר להשעותה.
...
לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שבתיק וכן בטיעוני הצדדים, הכרעתי היא כדלקמן:
התיישנות:
הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, שכן מכתב הדחייה נשלח אל התובעת ביום 16.3.10 ואילו תביעתה לבית הדין הוגשה רק ביום 7.7.11, דהיינו בהתיישנות של 4 חודשים.
לאור האמור, הרי שדין תביעתה של התובעת בגין תקופה זו להידחות, וזאת עוד מבלי צורך להידרש למבחן ההכנסות.
משזנח הנתבע את טענתו בדבר מבחן ההכנסות, הרי שנדחית גם טענת הנתבע לגבי מבחן ההכנסות לתקופה הנ"ל.
הנה כי כן, משנדחו כל טענות הנתבע, הרי שלגבי התקופה 10/08 – 7/09 התובעת זכאית לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה.
סוף דבר:
הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה לגבי התקופה 10/08 – 7/09.
