הפסקת ביצוע פסק דין בשל ערעור בבית הדין הארצי לעבודה

הועדה עיינה בתיק הרפואי ובהחלטות של הועדות הרפואיות השונות שקבעו את נכותו של המערער בעקבות כל פגיעה בעבודה.

בעיניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "אין מדובר בבצוע חישוב טכני גרידא, קרי לא די בכך שמבוטח נפגע בשתי תאונות ונקבעה לו נכות על פי פריט ליקוי בכל אחת מהן, אלא על הועדה להפעיל שיקול דעת רפואי ולבחון האם יש אופי מיצטבר לנכויות אלה מבחינת הכנסותיו. בחינה זו של הקשר הסיבתי בין הנכויות מהעבודה לצימצום ההכנסות מעבודה כרוכה בשאלות של מומחיות רפואית ולפיכך ניתנה הסמכות לידון בכך לועדה הרפואית" (בר"ע (ארצי) 60470-12-17 בצלאל חג'בי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.1.18).

אשר לפגיעה השלישית בכתף: הועדה קבעה כי הפגיעה בכתף לא מהוה סיבה להפסקת העבודה שביצע המערער קודם לפגיעה.

הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

...

הוועדה ביססה מסקנה זו על שיקול דעתה הרפואי, לאחר ניתוח הממצאים הקליניים של הוועדה הרפואית מיום 24.10.18, אשר ציינה שגף ימני עליון מתפקד באופן סביר; הרמת יד מעבר ל- 100 מעלות; אין הגבלה בתנועות סיבוביות.

נדחית טענת המערער בנוגע להרכב הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה והערעור נדחה.

בכתב התביעה טען התובע כי הבקשה הוגשה בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.1.23 בעע 4850-06-22 , על פיו ככל שהנתבעת תשלם ותציג אישור על תשלום למערער של הוצאות ההליכים בסך 25,000 ש"ח וכן סך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות העירעור בתוך 30 ימים, תהיה רשאית להגיש בקשה זו. התובע ביקש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידת הנתבעת בתנאים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי במסגרת פסק הדין של בית דין זה מיום 10.5.22, "לא ניתן היה לקבוע כי המשיבה לא קיבלה את פסק הדין, ובית הדין האיזורי ממילא לא קבע זאת במפורש אלא אך ציין כי המשיבה לא הייתה "מעורה בפרטי ההליכים". בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הנתבעת "ידעה על פסק הדין בסמוך לנתינתו ואף בהמשך ידעה על הליכי ההוצאה לפועל שננקטו בקשר לבצוע פסק הדין". בית הדין הארצי לעבודה הוסיף שלנתבעת "היה ייצוג משפטי לאורך כל ההליכים שהתנהלו בבית הדין ולאחריהם, וכי ידעה על פסק הדין מיד לאחר שניתן ולכל המאוחר בעת קבלת האזהרה משלכת ההוצאה לפועל בשנת 2018 או הגשת הבקשה מטעמה במסגרת תיק ההוצאה לפועל במהלך שנת 2019". כן ציין בית הדין הארצי לעבודה ש"במהלך התביעה שהתנהלה בבית משפט השלום המשיבה ייתה מיוצגת וכעולה מפסק דינו של בית המשפט, פסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה היה עובדה שאינה שנויה במחלוקת וידועה לצדדים בכלל זה המשיבה".

כן יש מקום לשקול את העובדה שבהתאם לפסק הדין שניתן, ניתן משקל נכבד לכך שהנתבעת לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה בהליך, וכי בדרך כלל, מדיניות הפסיקה היא שלא להתנות את זכותו של בעל דין (בין תובע ובין נתבע) להמשיך בהליך בתשלום בפועל של הוצאות בהן חוייב בהליך, בשל הפגיעה המשמעותית שיש למחיקת כתב טענות, בעיקר כאשר מדובר בנתבע – על זכות הגישה לערכאות.

...

בכתב התביעה טען התובע כי הבקשה הוגשה בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.1.23 בעע 4850-06-22 , על פיו ככל שהנתבעת תשלם ותציג אישור על תשלום למערער של הוצאות ההליכים בסך 25,000 ש"ח וכן סך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות הערעור בתוך 30 ימים, תהיה רשאית להגיש בקשה זו. התובע ביקש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידת הנתבעת בתנאים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

המערער הגיש ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת הועדה וניתן פסק דין בהסכמה, הוא פסק הדין המחזיר, כדלקמן: "מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בהרכבה הנוכחי על מנת שתשקול בשנית את מסקנותיה בשים לב לנושאים הבאים:

דיון והכרעה התשתית המשפטית בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד". כך נקבע בעבל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי (12.4.2011) כי: "על פי סעיף 122(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הוועדה הרפואית לעררים". גדר סמכותו של בית הדין בערעורים על החלטת ועדה רפואית לעררים בתחום נפגעי עבודה נקבע בסעיף 123 לחוק, הקובע כדלקמן: ’החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא‘".

הפסיקה הגבילה את הדיון בעירעור של החלטה שנייה של וועדת רפואית לעררים, שניתנה תוך התכתבות עם פסק דין שהשיב את התיק אליה, לבחינת יישום ההנחיות שניתנו בפסק הדין (עבל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי נ' המוסד לביטוח לאומי (17.2.2014) (להלן – "עניין עודי").

ככל שבמסגרת ביצוע הנחיות פסק הדין מצאה הועדה כי נפלה שגגה – ובעניינינו הרי הופניתה הועדה לשגגה לכאורה, היא נידרשת לתקנה אף אם משמעות הדבר פגיעה והפחתת נכות, במיגבלות של אזהרת המבוטח, כאמור לעיל.

...

סופו של דבר היא נדרשה לבחון את החלטתה מחדש לאור הנחיות פסק הדין המחזיר וכך היא עשתה.

טענות אלו דינן להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

בין היתר נפסק לזכות התובע פצויי פיטורים ו: "פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות בסך 7,993 ₪" בצרוף הפרישי הצמדה וריבית.

בעקבות פסק הדין הגיש התובע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 26637-01-22) וביום 12.7.22 ניתן פסק הדין בעירעור בו נקבע כי התיק יושב לקיום דיון בבית הדין האיזורי, כדלקמן: "2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הן בעל פה והן בכתב, הננו סבורים כי היה מקום שבית הדין האיזורי בנסיבות אלה ובטרם ידחה את הבקשה לפיצול סעדים, יקיים דיון, לרבות שמיעת עדויות וקבלת ראיות בשאלות העולות מהבקשה ולא לסלק על הסף מבלי לקיים דיון כלל. יודגש כי בית הדין עצמו סבר בהחלטתו מיום 21.06.21 כי יש מקום לידון בטענות הסף של הצדדים לגופן. חשוב לציין כי בהליך הקודם לתובענה שהוגשה על ידי המערער מושא ההליך שלפנינו, המשיבים לא הגישו כתב הגנה ולכן ניתן פסק דין בהעדר הגנה מבלי נשמעו הצדדים גם בתובענה הראשונה.

הנתבעים טוענים, כי לאחר שניתן לתובע יומו, בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, לא נסתרו הקביעות בפסק הדין של בית הדין האיזורי והן אף בוססו והתחזקו, מהנימוקים הללו: מן המסמכים הרפואיים ומעדות התובע עולה ידיעה ברורה על היותו בנכות ובאי כושר, אשר אף הביאה את התובע להפסיק את עבודתו.

...

בעקבות פסק הדין הגיש התובע ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 26637-01-22) וביום 12.7.22 ניתן פסק הדין בערעור בו נקבע כי התיק יושב לקיום דיון בבית הדין האזורי, כדלקמן: "2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הן בעל פה והן בכתב, הננו סבורים כי היה מקום שבית הדין האזורי בנסיבות אלה ובטרם ידחה את הבקשה לפיצול סעדים, יקיים דיון, לרבות שמיעת עדויות וקבלת ראיות בשאלות העולות מהבקשה ולא לסלק על הסף מבלי לקיים דיון כלל. יודגש כי בית הדין עצמו סבר בהחלטתו מיום 21.06.21 כי יש מקום לדון בטענות הסף של הצדדים לגופן. חשוב לציין כי בהליך הקודם לתובענה שהוגשה על ידי המערער מושא ההליך שלפנינו, המשיבים לא הגישו כתב הגנה ולכן ניתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי נשמעו הצדדים גם בתובענה הראשונה.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע, שוב, כי לא ניתן לאפשר לתובע לפצל סעדיו לאור ההלכה הפסוקה בהקשר זה, כפי שנקבעה בעניין איפראימוב, בזו הלשון: "נסיבות המקרה הנדון, גם בהנחה שחלה תקנה 26(ג) וניתן לבקש פיצול סעדים, בין במסגרת ההליך הראשון ובין במסגרת ההליך הנוכחי (דבר שלא נעשה על ידי המערער), לא היה מקום להתיר פיצול סעדים. זאת, נוכח העובדה כי כבר בעת קדם משפט בהליך הקודם, בטרם הוגשו ראיות בתיק, היה המנוח חולה מאד והוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, היה נכון יותר שהמנוח יתקן את כתב התביעה ויתבע פיצוי בגין אבדן פנסית נכות במסגרת ההליך הראשון". אף בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין שון דוד, אליו הפנה התובע, אין כדי לסייע לו. ראשית, אין המדובר בפסיקה מחייבת, ושנית, וחשוב מכך, בעניין שון דוד התקבלה בקשת התובע למחוק מתביעתו המקורית את הסעד הנוגע להפרת החובה לבטחו בביטוח פנסיוני ורק לאחר מכן התקבלה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

סיכומו של דבר, על אף ההבנה למצבו של התובע ולהשלכת הכרעתנו מתקבלת הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה.

בהתאם להלכה הפסוקה המחייבת בהקשר זה אין מנוס מדחיית הבקשה לפיצול סעדים.

ככל והועדה תסבור שיש לייחס חלק מהנכות על חשבון מצב קודם, תפעל היא לפיה הילכת מרגוליס וזאת בשים לב לעובדה, כי המדובר בארוע תאונתי שהוכר אשר ככל ויש מקום לבצע ניכוי מצב קודם, יש לערוך חשבון עובר ושב שכן אין המדובר בפגיעה על דרך המקרוטראומה.

הועדה קבעה, כי אין נכות הקשורה לתאונה ובמקרה זה ובהתאם להוראות הפסיקה בעיניין פומן (עב"ל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יחיאל פומן, מיום 26.8.13, להלן: "עניין פומן") אין מקום לעריכת מבחן עובר ושב בהתאם להילכת מרגוליס.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ד, (20 נובמבר 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בפסק הדין המחזיר ובכלל החומר המונח לפני וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.

" סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה.