הפסדי שכר חיילים בתאונת דרכים

כאשר נידרש בית משפט קמא לחשב את בסיס הפסדי ההישתכרות של הנפגע, הוא עשה זאת על פי אומדנים של שכר ממוצע במשק, שכן שעה שארעה לנפגע תאונת הדרכים, טרם החל הנפגע לכתוב את סיפור חייו.

בעניינינו, שעה שארעה לנפגע תאונת הדרכים, הוא היה חייל בשירות סדיר.

...

אשר על כן, דין טענת המערערת לפיה אין לבסס את הפסדי השתכרות הנפגע על שיעור השכר הממוצע במשק, להידחות.

אולם, סבורני כי במקרה דנן יש מקום לשנות את שיעור שכר הטרחה, שכן המדובר בהפרש ניכר שלא נומק.

אמיר טובי - שופט אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט א' באומגרט.

שאלת החבות סבורני כי בנסיבות המקרה התובע הוכיח כי נפגע מתאונת דרכים כמתואר על ידו, כאשר נהג בקטנוע שבבעלות הפיצרייה שבה הוא עבד, וכי בנסיבות המקרה, הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הקטנוע חסר ביטוח, ולכן חל עליו החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפלת"ד, והוא זכאי לקבל פיצויים על פי חוק הפלת"ד. התובע תמך את גירסתו בתצהיר.

הפסדי שכר וגריעה מכושר הישתכרות כאמור, בעת התאונה התובע היה חייל צעיר בן 21, הוא עבד בעבודות מזדמנות למחייתו.

...

שאלת החבות סבורני כי בנסיבות המקרה התובע הוכיח כי נפגע מתאונת דרכים כמתואר על ידו, כאשר נהג בקטנוע שבבעלות הפיצרייה שבה הוא עבד, וכי בנסיבות המקרה, הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הקטנוע חסר ביטוח, ולכן חל עליו החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפלת"ד, והוא זכאי לקבל פיצויים על פי חוק הפלת"ד. התובע תמך את גרסתו בתצהיר.

סבורני כי בשים לב לכך שהתובע היה חייל צעיר בעת התאונה ובשים לב להלכה שלפיה בעניינם של צעירים, הכלל הוא שבסיס השכר נקבע לפי השכר הממוצע במשק, הרי שיש לקבל את טענתו של התובע שלפיה בסיס השכר שלו לעתיד עומד על 8,000 ₪.

כאב וסבל בשים לב למהות הפגיעה שכוללת שבר בשורש כף היד, והנכויות הזמניות והצמיתה שנגרמו בעקבותיה, סבורני כי סביר לפסוק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪.

הוצאות ועזרת הזולת בנסיבות העניין, בשים לב למהות הפגיעה והנכויות שנגרמו לתובע בעקבותיה, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סכום גלובלי בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

על כן, טענתה כי יש לפצותה בגין הפסדי שכר בעבר שעה שלא הוכיחה כי עבדה במועד התאונה במקום עבודה מסויים אינה מקנה זכאות לפצוי.

כאשר מדובר בקטין, ההלכה היא כי על דרך הכלל ובהעדר אינדיקאציות סותרות, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך, באשר הנכות הרפואית היא הכלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעיניינם של קטינים (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (פורסם בנבו); ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (פורסם בנבו).

בענין זה יכולה היתה התובעת לצרף אישור בנוגע למיון שלה לתפקיד הנטען ואף לצרף תעודת עובד ציבור בכל הנוגע לשכרם של חיילים תומכי לחימה לעומת לוחמים ושווי מימון הלימודים לו זכאים לוחמים.

...

המומחה קובע לסיכום כי "הפציעה הנדונה לא הותירה הגבלה בתנועה, חולשה מוטורית, הפרעה ביציבות או פגימה אורתופדית קבועה אחרת כלשהי. ניתן לקבוע אפוא שהתובעת אינה סובלת כיום ממגבלה תפקודית בתחום האורתופדי". יש לציין כי על פי חוות דעתו של ד''ר כליף תלונתה היחידה של התובעת בפניו ביחס לתפקודיות הצלקת היא "אודם מקומי ונפיחות לאחר מקלחת חמה, והתעייפות של הרגל לאחר הליכה ארוכה". חרף היותו של ד''ר בר מאיר מומחה פלסטיקאי שהקביעה היא בתחום מומחיותו, חוות דעתו ומסקנותיו נכונות למועד בדיקתו (שבכל הנוגע לנכות פלסטית היתה בשלב יחסית מוקדם של התייצבות מצב הצלקות).

סיכום סיכום נזקי התובעת: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 30,000 ₪ הפסדי פנסיה – 3,750 ₪ עזרת צד ג' בעבר – 15,000 ₪ הוצאות רפואיות בעבר - 5,000 ₪ כאב וסבל - 31,223 ₪ סה''כ פיצוי - 84,973 ₪ על כן אני מחייב את הנתבעים בפיצוי התובעת בסך של 84,973 ₪.

כמו כן, אני מחייב את צדדי ג' 1 ו – 3 בשכ''ט עו''ד קרנית והוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

בתקופה שמתחילה במועד גיוסו של התובע לצה"ל, ובהנתן שהתובע לדבריו היה צפוי להתגייס למסלול קרבי ובמהלך שרותו הצבאי היה צפוי להרויח משכורת של חייל, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר.

פיצוי בגין נזק לא ממוני · בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, בהיתחשב בנכות הרפואית שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה, עומד הפצוי בגין כאב וסבל על סך של 19,500 ₪.

סיכום ניזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 405,000 ₪, לפי הפרוט להלן: הפסד שכר בעבר - 19,000 ₪ אובדן כושר הישתכרות (כולל פנסיה) - 356,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 7,500 ₪ עזרת זולת לעבר ולעתיד - 3,000 ₪ נזק לא ממוני - 19,500 ₪ __________ 405,000 ₪ התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

...

הנתבעת מפנה, בין היתר, למסמכי טיפול אצל ד"ר לוי ליטן ורדה (מוצג 1 למוצגי הנתבעת) אליה הופנה התובע בשנת 2019 לפי דרישת ביה"ס בעקבות בעיות התנהגות, שם נכתב: "מתחילת השנה קוראים לאם לעיתים קרובות, טוענים שטורק דלתות, מתחצף...". אינני מקבלת את הטענה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין מקום לחרוג מהכלל שנקבע לגבי קטינים, ויש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע והפגיעה בכושר ההשתכרות שלו היא בשיעור נכותו הרפואית, קרי 10%.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 356,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה, וכן תישא בתשלום המחצית השנייה של האגרה.

בחוות דעתה מיום 27.6.04 מתארת ד"ר אנדלמן בפרק הסיכום, את מצבה של התובעת כדלקמן: "מדובר באישה בת 42, אם לחייל בן 20, אשר נפגעה קשה מאד בתאונת דרכים לפני 8 שנים. בבדיקה הנוכחית נתגלו ליקויים קשים בתחום הקוגניטיבי, הרגשי וההתנהגותי, מלווים בירידה באפקט, בשיפוט ובמודעות העצמית. ליקויים אלה כוללים ירידה קשה בריכוז, דיספרקסיה, קשיי זכרון ולמידה, חשיבה קונקרטית ולא מאורגנת וקשיים בהבעה מילולית. כמו כן נמצאו אפטיה, קשיי שליטה אקזקוטיבית, דיסאינהיביציה מסוימת, בעיקר במצבים לא מובנים וצורך בגבולות חיצוניים וירידה בשיפוט. קשיים אלה משקפים דיספונקציה מוחית מפושטת וקשה וגורמים לבעיות קשות בתפקוד היומיומי – בתחום האישי, המשפחתי, התעסקותי והבינאישי. דיאנה זקוקה לעזרה ביומיום ולתוכנית שיקומית אשר כוללת טפול קוגניטיבי ורגשי". ובפרק ההמלצות היא קובעת: "1) טפול קוגניטיבי לפיתוח אסטרטגיות זיכרון וחשיבה (ברוסית 3-5 פעמים בשבוע) 2) טפול פסיכולוגי תמיכתי ברוסית (פעם-פעמיים בשבוע) 3) מועדון חברתי עם אנשים נפגעי ראש בני גילה (פעמיים בשבוע) 4) טפול באמנות לשם עידוד הבעה רגשית (ופיתוח כישוריה הפרה-מורבידים בציור)". 7.

יחד עם זאת ניתן לקבוע כי התובעת היתה מסוגלת להישתכר, לכל היותר, את שכר המינימום במשק – 3,300 ₪ לחודש, לפחות עם חלוף כשלוש שנים לאחר התאונה, ועל בסיס זה אחשב את הפסד הישתכרותה לעבר והפסד כושר ההישתכרות לעתיד (כאשר בסכום זה לקחתי בחשבון גם את התנאים הסוציאליים והפסד הפנסיה הנטען), כדלקמן: מחודש מרץ 1999 עד חודש פברואר 2002 – לפי 523 ₪ לחודש (500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה) X 36 חודשים = 18,828 ₪ בצרוף ריבית = 5,774 ₪ מחודש מרץ 2002 עד היום – לפי 3,300 ₪ לחודש 6 שנים ושלושה חודשים = 247,500 ₪ בצרוף ריבית = 30,690 ₪ מהיום ועד גיל 67 – לפי 3,300 ₪ לחודש = 616,424 ₪ סה"כ = 919,216 ₪ שיקומה של התובעת-15.

...

ברור כי בשעות אלה התובעת אינה זקוקה לעוזרת סיעודית או להשגחה, שכאמור נפסקה לה. עוד אציין כי מעדותו של ד"ר הדרי, מקופת חולים לאומית, עולה כי כל צרכי שיקומה של התובעת (לרבות שיקום קוגניטיבי, שחיה טיפולית וכיו"ב) מסופקים במסגרת קופת החולים, ללא תשלום, ואין מניעה כי התובעת תקבל את הטיפול, לכשתרצה, במסגרת זו. לסיכום – לא אוכל להימנע מלציין כי דרישותיה של התובעת בפרק השקום הנן מוגזמות, מופרכות וללא כל פרופורציה למציאות.

גם בראש פרק זה דין התביעה להידחות.

לא מצאתי כל קשר בין פגיעתה של התובעת ובין העובדה שהתובע מס' 4 למד בפנימיה ובכל מקרה ברור כי גם אם התובע היה /שוהה בביתו היו נגרמות לו הוצאות מחיה וחינוך באופן שלא הוכח כל "נזק" ו/או "הוצאות מוגברות" שסיבתם התאונה ולפיכך אני דוחה את התביעה גם בפריט זה. תגמולי המוסד לביטוח לאומי – 26.