הפסדי השתכרות לעבר של קטין אופן חישוב ההפסדים והראיות הנדרשות

אכן, צודקת התובעת כי בהיעדר ראיה אחרת לסתור הנחת עבודה, לגבי קטינים, שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ודרך השתכרותם טרם התגבשה, היא כי יש לערוך את חישוב אובדן כושר ההישתכרות ונכותם התפקודית בהתבסס על נכותם הרפואית.

הפסד הישתכרות לעבר: מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו ברחל בתך הקטנה.

הפסד הישתכרות לעתיד: "פירוט הנזק של הפסד כושר הישתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנידרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95).

קיימת אי אחידות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההישתכרות לעתיד.

התובעת מציעה לחשב את אופן ההישתכרות לעתיד על בסיס הנכות הרפואית והשכר הממוצע במשק כמקובל לטענתה בעיניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית.

...

לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות העניין על בסיס חישוב אקטוארי לפי משכורת שבשיעור השכר הממוצע במשק (9,912 ₪ ברוטו ו – 8,716 ₪ נטו), מקדם היוון של 3% (יצויין כי הלכה טרם שונתה והדיון תלוי ועומד בביהמ"ש העליון) וגריעה בשכר בגובה הנכות תפקודית בשיעור 10%.

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי לאחר שחרורה מצה"ל נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה.

(לפי משערכת 66,108) סוף דבר אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 400,000 ₪ (בעיגול ולפי מטה מ – 400,036 ₪).

לאור חוות־הדעת שקבעה את נכויות הזמניות תבע התובע פיצויים עבור שלושת החודשים בהם היה מושבת באופן מלא: 1,700*3=5,100, ובעבור ששת החודשים בהם היה מושבת באופן חלקי: 1,700*30%*6=3360 ש"ח. כמו כן ביקש התובע פיצוי עבור שיחרורו המוקדם מצה"ל בהם תבע את "משכורת החייל" שנמנעה ממנו למשך 13 חודשים בסך 400*13=5,200 ש"ח. ג.3.

הפסדי הישתכרות לעתיד התובע טען לפצוי בגובה 19% ממשכורתו הנוכחית, העומדת על 12,000 ש"ח בחודש עד לגיל 70: 12,000*19%*282.9034 (מקדם הוון של 492 חודשים)=645,019 ש"ח. פיצוי שכזה, כך נטען עולה בקנה אחד גם עם ההכנסות בשנים 2016-2017 שכן יש לראות את התובע כמי שיכול היה להרויח יותר בשיעור נכותו התפקודית והדבר נימנע ממנו בעטיה של נכות זו. על מנת להראות זאת צירף ב"כ התובע חישוב מורכב לשנים 2016-2017 , חישוב העוסק ברכישת חומרי גלם משנה לשנה והחשבונאות הנדרשת לשם מיצוע הפסד השכר בהתאמה.

כמו כן הנתבעת טוענת כי התובע היה קטין במועד התאונה ועל כן יש לחשב את שכרו על־פי השכר הממוצע במשק, הכולל עובדים זרים, העומד על סך של 9,564 ש"ח ברוטו, ובנכוי מס – 8,900 ש"ח. לטענת הנתבעת לא הובאו ראיות כנדרש על־מנת להוכיח כי פוטנציאל ההישתכרות של התובע היה גבוה מהממוצע ועל כן נראה שהפגיעה לא הסבה לו כל הפסד, שכן הוא מרויח מעל הממוצע.

לגבי הפסדי שכר לעבר, בחן בית המשפט את הראיות הקיימות על מסלול התפתחותו המקצועית של התובע ולא מצא כי הוכח שמסלול זה חורג חריגה משמעותית ממסלול התפתחותו ושכרו הממוצע של אדם המחזיק בהסמכה דומה ובגיל וותק דומים.

...

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע את סכום הפיצויים לפי החישוב הבא : סה"כ לפני ניכויים ותוספות נפסקים לתובע פיצויים בשל נזקי גוף מהתאונה בסך של 331,640 ש"ח. ה.7.5.

ניכויים ותוספות תשלום תכוף – מהסכום הכולל יש לקזז את סך התשלום התכוף שניתן על ידי הנתבעת בתוספת ריבית והצמדה, על סך 3,770 ש"ח, וכן כול תגמול מל"ל, ככל ששולם על פציעה זו. שכ"ט עו"ד הנתבעת תשלם על סכום הפיצוי כפי שיחושב לאחר הניכויים שכר טרחה בחישוב של 13% ומע"מ מהסכום הנקי חיוב נתבעת באגרה – כאשר התובע הופטר.

על פי רישומי המזכירות – הופטר התובע מאגרה ובעניינו נוהל הליך הוכחות מלא ולפיכך נוכח תקנה 14(י) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מצא בית המשפט לנכון לחייב את הנתבעת באגרת בית המשפט שממנה הופטר התובע, נכון ליום הגשת התביעה ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום פתיחת ההליך ועד למועד התשלום בפועל.

8.3 באשר לשומת הנזק, סבורים המערערים כי האופן בו חושבו הפסדי השכר על בסיס הישתכרות המשיב כעצמאי וכשכיר, כל אחד בנפרד, הוא שגוי ("ביהמ"ש קמא לקח בחשבון את מלוא ההכנסה כעצמאי מתקופה שבה המשיב עבד רק כעצמאי ואת מלוא ההכנסה כשכיר מתקופה שבה עבד המשיב רק כשכיר וזה פשוט לא עומד במבחן ההיגיון והמציאות"), ותחתיו היה מקום "לבחון את ההכנסות לאורך השנים הקודמות לתאונה באופן כללי – הכנסות שנתיות שיצביעו על כל ההכנסות גם כשכיר וגם כעצמאי", ולהפחית את בסיס השכר שנקבע לסך של 10,000 ₪ לחודש משני מקורות ההכנסה גם יחד.

9.3 באשר לשומת הפסדי ההישתכרות לעבר ולעתיד, סבור המשיב כי קביעותיו של בית משפט קמא ביחס לבסיס השכר מעוגנות בראיות שהוצגו, לרבות ובמיוחד בנתוני השכר הרבע שנתי כפי שדווחו למל"ל – "45,803 ₪, קרי – 15,267 ₪ ברוטו לחודש, ובנכוי מס הכנסה נכון למועד התאונה – 13,265 ₪ נטו". אף לעמדת הפניקס דין העירעור להדחות, משלא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי) דחה שם את תביעתה של קטינה על פי החוק, אשר נפגעה בקרקפת ראשה (רוב הקרקפת נתלשה) בעת שהמתינה לאביה מחוץ לרכב (האחרון עלה לביתו כדי להביא מים לאחר שהבחין כי מיכל ההתזה ריק), כשקרבה ראשה למכסה המנוע הפועל לאיזור הרצועות ושערות ראשה נתפסו בהן.

15.2 בית משפט קמא הוסיף ובדין קבע כי "גם אם נאמר כי חניה שכזו גורמת סיכון תעבורתי" למשתמשים בדרך בכך שלא יצליחו לעבור בביטחה במקום, אזי סיכון זה לא היתממש במקרה דנן, כך שלא קיים קשר סיבתי בין הסיכון התחבורתי שבחנייה האסורה לבין הנזק (לקשר הסיבתי הנידרש ראו: ע"א 4430/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (1.7.2014)).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע, איפוא, לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בהליך זה בסך כולל של 40,000 ₪, מחצית למשיב ומחצית לפניקס.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבים ושכר טרחת עו"ד בהליך זה בסך כולל של 40,000 ₪ - מחצית למשיב ומחצית לפניקס.

עדותו של התובע לא נסתרה באופן מהותי, קשה להיתעלם מכך ששליטתו בעברית איננה טובה והדיון היתקיים באמצעות מתורגמן ברם גיליון הקבלה בבית החולים, עדותו של מר מוחמד זידאן שהיה עד לתאונה ואשר חזרה על אותה גרסה ללא סתירות, עדותו של מר בדוי מוחמד זידאן שגם היא לא נסתרה כל אלו מביאים למסקנה כי התובע עמד ולו ברף המינימאלי הנידרש במשפט אזרחי להוכחת גירסתו.

מאידך גיסא, הנכות בברך שמאל אצל התובע היא לדעת המומחה בעלת השפעה תפקודית הכוללת הגבלה בתנועה ובבדיקה אף נמצאה תמיכה אובייקטיבית בדמות דילדול שרירים (2 ס"מ) ושינויים נווניים במפרק הברך (הסיפא לעמ' 9 לחוות דעת המומחה ד"ר בן לולו).לא בכדי התקשו הצדדים בסיכומיהם לשכנע כי המומחה טועה בהערכתו והסתפקו בטענות "שגרתיות". נתבעת 1 טוענת בסיכומיה באופן לאקוני למדי כי יש לבסס חישובי הפסדים על פי נכות תפקודית בשיעור 10% בלבד (ובסיס שכר של כ-5,300 ₪ ), טענה זו איננה מבוססת וקשה לקבלה.

התובע מצידו הפנה בסיכומיו להלכה לפיה אצל קטינים וצעירים הנכות הרפואית משקפת את שיעור הנכות התפקודית (ע"א 311/85 איסק אפראימוב נ' גבאי) , טען כי גם הצלקות תורמות להגבלה התפקודית ובקש לערוך את חישובי ההישתכרות על בסיס נכות תפקודית בשיעור 30% ברם בחרה לחשב בפועל לפי נכות תפקודית בשיעור 24%.

מתום הנכויות הזמניות ועד היום, יש לפסוק (גם לפי טענת התובע) הפסד לפי הנכות התפקודית, התובע חישב בסיכומיו לפי 24%, כאן נפסק כי נכות זו עומדת על 20% ומשכך יתרת החישוב לעבר עומדת על 47 חוד'X 6,000X 20% = 56,000 ש"ח סה"כ נפסק לתובע בגין הפסדי הישתכרות לעבר סך 128,000 ₪.

ייאמר שגם אביו של התובע שהגיע להעיד בנקודה זו התקשה לבסס מסקנה לפיה נגרם לו נזק ממוני ממשי עקב פציעת בנו, לא צורפה שום ראיה על הפסד כזה אם כי ניתן בהחלט להאמין לעדותו כי בתקופת האישפוז, בודאי הראשונה, נעדר מספר ימים על מנת שיוכל גם הוא לשהות ליד מיטת בנו בשעות היום.

...

אין מנוס בראש נזק זה אלא לבצע הערכה גלובלית.

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעת 1 – מועצה מקומית כפר מנדא לשלם לתובע סך 620,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 110,000 ₪ ומע"מ על סכום זה ובצירוף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, הכל לתשלום תוך 30 יום (למעט ימי שישי ושבת ומועדי ישראל) שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבעת 2 – מדינת ישראל נדחית.

בעניינינו אנו עוסקים בהליך שמיעת ראיות אשר אמור לתת כלים ביד בית המשפט להכריע בדבר הפסדי הישתכרות בעבר ולנבא את השפעת הנכות של התובעת לעניין הפסדי הישתכרות לעתיד.

בית המשפט מינה לצורך כך מומחים רפואיים עיין במסמכים בעיניין הישתכרות מאז התאונה – דרש מסמכים ככל שהם חסרים ושמע את העדים אך אחרי ככלות הכל – הנפגעת הטוענת לנזק היא הבאה בפני המומחים, היא היודעת את לקויותיה האמיתיות והיא המביאה בעיניין זה את חוויותיה לעבר ותחזיותיה לעתיד בנוגע למידה בה השתנו יכולות ההישתכרות וההתנהלות שלה בקשר סיבתי עם הנכות ומפיה חיים בית המשפט המומחים והעדים בפרט בכל האמור בנכויות שהרקע המדעי הפיסיולוגי שלהן הוא עמום מטבעו ונשען בעיקר על תלונות ולא על ממצאים.

יש לדחות את טענת ב"כ התובעת בגין הפסדי הישתכרות לעבר, ואופן חישובם.

כך נהוג לפעול בקטינים שטרם הגיעו לגיל תחילת העבודה, וכן לגבי בגירים שדרכם המקצועית טרם גובשה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה 5) 841 (2020)).

...

בית המשפט לא קיבל את טענתה של התובעת בנוגע לאופן בו הסיטה התאונה את חייה ממסלולם, וטענותיה בנוגע לכך שהתאונה "הרסה את חיי ופגעה מאוד בהתקדמות שלי", נדחות בשל מהימנותה הנמוכה.

ממצאי בית המשפט באשר לעובדות: בית המשפט מצא כי התובעת חזרה לעבודה זמן קצר לאחר התאונה, ואף החלה לעבוד בעבודות פיזיות אחרות.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 147,258 ₪ בתוך 60 יום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.