הפסד תביעה עקב סירוב לבדיקת פוליגרף

מכל מקום וככל שהייתה מתקבלת גרסת ניסים בדבר הפסדים בתקופה הנטענת, לא ניתן לייחס את הירידה בהכנסות המכולת לנתבע דוקא שעה שיתכנו מספר גורמים להפסדים בעסק, ואין ליחסם לנתבע בהיעדר ראיות ממשיות בדבר הקף הגניבה.

במהלך חקירתה הנגדית נישאלה התובעת האם בידיה אסמכתא להוכחת סכום הגניבה העולה על 300,000 ₪ לטענתה, וכך השיבה- "אין לנו אסמכתא שהוא לא גנב כסף כי הוא סרב לבדיקת פוליגראף שעליה הסתמכנו והוא התחייב לבצע" .

לשאלה כיצד הגיע לסכום הנתבע בגין כספים וחפצים שנטל הנתבע השיבה התובעת- " הנתבע בהודאתו הודה בשתי פקטים ביום. פקט ממוצע לאותה תקופה היה 290 ₪ - כימעט 600 ₪ ביום. הוא הודה בין 300-400 ₪ ביום ואנו מאידך טוענים בכתב התביעה שהגניבות שלו היו בין 700-800 ₪ ביום. לקחנו את ה 750 ₪ - הגעתי ל 1,330 ₪ ביום. את הסכום זהה מכפילה ב 26 ימי עבודה מגיעים ל 345800 ₪ . את הסכום הזה עיגלנו ל 345000 ₪ בחודש כאשר אנו טוענים כי הגניבות בוצעו במהלך 10 חודשים. מכאן הסכום של 345,000 ₪ שמתוכם הוחסר השכר שהוא טוען שהוא לא קיבל . זה הסכום שהגענו" (עמ' 25-26 לפר' שורות 32 ואילך) .

...

בנסיבות אלה ועל יסוד האמור לעיל , התביעה לפידיון ימי חופשה, נדחית.

לאור האמור לעיל, התביעה לתשלום פיצוי סטטורי על פי חוק איסור לשון הרע , נדחית.

סוף דבר- התביעה העיקרית- הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

לצד זאת, כבר נקבע בפסיקה, כי לעתים תהיינה לסירובו של מבוטח להבדק בפוליגרף השלכות על הערכת מהימנותו, כאשר יש מקום להפעיל שיקול דעת פרטני ותלוי נסיבות לעניין זה (השווה למשל לע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק, מו(3) 158 (1992); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18 (2006); וכיו"ב).

התובעים תמכו את נזקיהם בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבונית תשלום בגין תיקון רכב התובעים, בהוראות תשלום ששילמה התובעת 1 למבוטח בגין התאונה מושא תביעה זו, ובאשור הפסדים למבוטח (התובע 2).

...

לטענת התובעים, התאונה נגרמה מנכס שלנתבעת 1 היתה שליטה עליו ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם מסקנה אחרת, ונטל הראיה להוכיח היעדר רשלנות רובץ על הנתבעות.

דיון והכרעה כאמור, השאלה העיקרית הטעונה הכרעה לפניי, היא האם עמדו התובעים בנטל השכנוע להוכחת תביעתם ובתוך כך הוכחת מעורבותה של הנתבעת 1 בתאונה מושא תביעה זו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות, לאחר שעיינתי בתמונות מוקדי הפגיעות ברכבים ובתמונות מיקום הרכבים כפי שצולמו על ידי התובע 2, לאחר שהוצג לפניי סרטון שהסריט התובע 2 במהלך שיחה עם אדם נוסף שלטענתו היה עד לתאונה ושחזר אותה בפניו, ולאחר שגם הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, השתכנעתי להעדיף את גרסת התובעים.

למרות היעדרותו של העד הניטראלי מן הדיון, ולאור כלל הראיות שהוצגו לפניי, אני סבורה כי עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם במאזן ההסתברות הדרוש בהליך אזרחי.

אשר על כן, אני קובעת כי עלה בידי התובעים להוכיח שרכבם נפגע על ידי רכב הנתבעות בעודו בחניה, באופן שמטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על הנתבעת 1.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.

בסוף, לאחר היתייעצות, סירבו הצדדים לבדיקת פוליגראף.

] בבקשה נוספת מאותו יום, אשר כותרתה: "בקשה לתת לנתבע להביע את עמדתו בעיניין העברת התביעות מבית המשפט לבית הדין", כתב הבעל: "יש לא מעט פוסקים שאומרים שאם אדם הגיש את תביעתו בפני ערכאות הפסיד את זכותו לבוא לידון בבית הדין [...]

וכתבו להסתפק הואיל ואם האישה היתה ממשיכה לידרוש שלום בית לא היה בידינו אפשרות לכופה לקבל גט, והספק שמתעורר לכופה לקבל גט הואיל והיא כבר לא דורשת שלום בית, אלא שאינה דורשת כך אלא עקב הסרוב הממושך של הבעל לשלום בית.

...

עוד כתב לבאר שהגרח"פ מיירי שהקטטות הם משני הצדדים, אולם אם רק הבעל מרגיל בקטטה, ועיניו נתן באחרת, בזה לא דיבר הגרח"פ ז"ל. שו"ר בפסקי הדין הרבניים ח"ט (עמ' 213) מהדיינים הרבנים הגאונים גורן, קאפח והגר"מ אליהו שכתבו שאין להסיק מתשובה זו של הגרח"פ שום מסקנה הלכתית חדשה בדבר כפייה לגט, כל שכן שמדובר בכפיית הבעל לנתינת גט, ואף אין לכוף אשה לקבל גט אא"כ האשה מורדת, או שטוען הבעל שמאוסה עליו ויש סיבה מבוררת לכך, וגם יש רגלים לדבר שטענתו אמת, שאם בנוסף על כך חיים בנפרד זה מזו כמה שנים ואין תקווה לשלום בית, אז כופין אותה לקבל גט. ועכ"פ גם לדבריהם היכא שהאישה מורדת, שזה לבדו אין לכופה להתגרש לאחינו האשכנזים שנוהגים בחדר"ג, מ"מ בצירוף פירוד י"ח חודש, יש לכופה להתגרש, וכן לדבריהם היכא שהבעל טוען שמאוסה עליו, ויש סיבה מבוררת לכך, וגם יש רגליים לדבר יש לכופם על הגט.

ומסוף דבריהם שם מוכח שכל שהתאמת לביה"ד שהאשה מסרבת להתגרש מחמת נקמנות גרידא, יש לחייבה לקבל גט, וכדמוכח מדברי הרמב"ם ומדברי הגרח"פ. ופסק דין זה נכתב ע"י הגרי"ש אלישיב ז"ל והובא בספרו קובץ תשובות ח"ב (סימן קט"ז).

ויש מהדיינים (גורן, קאפח והגר"מ אליהו) ס"ל שאין ללמוד כלל מדברי הגרח"פ כפייה על הגט, ועכ"פ גם לדידהו יש לצרף דבריו אם האשה היתה מורדת, או שטען הבעל שמאוסה בעיניו ויש סיבה מבוררת לכך, ועכ"פ רבים מהדיינים צירפו דברי הגרח"פ בצירוף על טענת מאיס עלי ומורדים זה על זה. הרב **** גודיס - דיין מסקנה דדינא לאור כל האמור לעיל, ביה"ד קובע כדלהלן: הבעל חייב לגרש את אשתו לאלתר.

בדיון מיום 14.6.05, צמצמה התובעת את תביעתה בגין הפסדי הכנסה לתקופה של 40 יום בלבד, וכמו כן אישרה שיש להפחית מהסכום הנתבע סך של 10,000 ₪, דמי השתתפות עצמית (פרוטוקול 14.6.05, ע' 13, ש' 13-16).

מנהל התובעת סירב לכך, ובפועל, נשלח הנהג לבדיקה, קרוב לחודשיים לאחר הארוע, על דעת התובעת בלבד, וללא כל תיאום עם הנתבעת ו/או קבלת אישור מצידה לעשות כן. מנהל התובעת הודה בחקירתו, כי, אכן, סרב לחתום על הסכם מחייב בעיניין בדיקת הפוליגרף (פרוטוקול 25.9.05, ע' 4, ש' 23-25).

...

בהמשך לכך, שוכנעתי גם, כי הסתמכות התובעת על המחירון של לוי יצחק אינה רלוואנטית.

במקרה דנן, התובעת אינה עותרת לריבית כזו, ומכל מקום, מכלול הנסיבות מציב תמונה שבהינתנה ניתן להבין את רצון הנתבעת לברר את כל הנחוץ, ואין לראות את המנעותה מתשלום מיידי כהתנהגות שלא בתום לב, או כהתנהגות שיש בה להקים זכות לסנקציות מעין עונשיות כנ"ל. במכלול נסיבות המקרה, הרי שגם מבלי להדרש לטענות הנתבעת בדבר כשלים ראייתיים מצד התובעת, בכל הנוגע להוכחת הנזקים התוצאתיים הנטענים, דין התביעה בקשר לכך להדחות.

בנוסף לסכום הנ"ל, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, בצירוף מע"מ, וכן את הוצאות המשפט.

בשעתו קבעתי (בהחלטה מיום 16.1.00), כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה יוצרת מחסום דיוני בפני הגשת תביעה אזרחית לפיצויים, ולכן התביעה תידון לגופה.

בפסק הדין צוין כי בפני הרכב השופטים סטרשנוב, המר ואופיר-תום, ביקשה התביעה עם סיום שמיעת הראיות ולקראת הישיבה שנקבעה לשמיעת סיכומים, לבדוק את אחד המוצגים שהוגשו בתיק הפלילי, דהיינו שמלה שלטענת המתלוננת נקרעה על ידי הנאשם בעת שתקף אותה.מסתבר, בדיקת מז"פ העלתה כי הסימן לקריעה שאמור היה לאשש את טענות הנתבעת בוצע עקב שימוש במכשיר חד. נוכח ממצא זה, ובשים לב למכלול הראיות, הצהירה התובעת כי היא מבקשת לחזור בה מכתב האישום ומסכימה לזיכויו של הנאשם.

ב"כ הנתבעת 1 טוען ובצדק, כי בסיכומיו זנח התובע את טענתו להפסדים בגין אבדן הכנסה, ואין מקום לתביעת פיצוי בגין ראש נזק זה. כך גם לגבי הטענה בדבר אבדן הנאה משימוש בביתו שנזנחה אף היא.

ב"כ הנתבעות 3 ו-4 מציינת, כי בשלב החקירה נשלחה הנתבעת לבדיקת פוליגרף בה נמצאה דוברת אמת, ואילו התובע סירב לעבור בדיקת פוליגראף או להציג תוצאות של בדיקה פרטית שעבר לטענתו (עמ' 36-37 לפרוטוקול).

...

לפיכך, ולאור העובדה שהתובע זוכה בסופו של דבר מן האישומים שיוחסו לו, טוען ב"כ התובע כי על הנתבעת 1 לפצותו על מלוא נזקיו.

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי מדובר בתביעה קנטרנית וטרדנית, שהוגשה אך ורק מתוך נקמה, ובניסיון של התובע "ללמד לקח את הנתבעת, על כך שניתקה את יחסיה עימו". טענות מקדמיות – השתק פלוגתא: הנתבעות 3 ו-4 טוענות בסיכומיהן טענה מקדמית, לפיה דין התביעה להדחות מחמת קיומו של השתק פלוגתא, וזאת לאור העובדה שטענותיו של התובע כבר נידונו ונדחו במסגרת בקשתו לפצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1 בתשלום החזר הוצאות התובע בסך 49,578 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19.6.97) ועד התשלום בפועל, ובפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 40,000 ₪ (נכון ליום פסק הדין).

אני דוחה את התביעה כנגד נתבע2.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 3,4.