עוד הוכח, כי ההחלטות הניהוליות נעשו על ידי כל השותפים במשותף, וממילא, לא היה לתובע כל יתרון ניהולי, או אחר על פני השותפים האחרים, ועל כן, אין מנוס מהמסקנה המתבקשת, על פיה אין, ולא היה כל קשר בין הכנסותיה, או הפסדיה של החברה לבין הפצוי לו זכאי התובע בגין הפסד הישתכרות בעבר ובעתיד כתוצאה מפציעתו בתאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.
...
התובע טוען בסיכומיו, כי נכותו התפקודית, עולה לאין ערוך על נכותו הרפואית, ומבקש להעמידה על שיעור של 50%, אלא, שלאחר שמיעת הראיות, שוכנעתי, כי נכותו התפקודית של התובע, ככל שקיימת, פחותה מהנכות הרפואית, ואבאר.
התובעת ציינה בתצהירה (סע' 25) ובעדותה, כי לאחר התאונה הצטייר התובע, כמי שאישיותו "נמחקה... האדם .... הכל כך טכני – מסתכל עלי בעיניים בוהות וחסרות ישע...." (סע' 25) ולא נותר, אלא לתהות, הכיצד תיאור ציורי ודרמטי זה עולה בקנה אחד עם רישומיו של פרופ' סולסקי, באשר לקצב החלמתו של התובע ועם המשך עיסוקיו של התובע הן במסגרת החברה והן במסגרות נוספות, עיסוקים אותם ניסה התובע להסתיר, והמסקנה היא, כי לא ניתן ליישב בין העדויות הכל כך מגמתיות לבין המציאות, וכפי שציינתי, לא ניתן לייחס כל אמון לכתוב בתצהירה של התובעת, או לעדותה של התובעת בבית המשפט.
במאמר מוסגר יצויין, כי התובעת אף נמנעה מצירוף תיעוד רפואי כלשהו שיתמוך בטענותיה, ופעם נוספת אין מנוס מהמסקנה, כי לא ניתן לייחס לדבריה של התובעת בתצהירה ובעדותה, ערך ראייתי כלשהו, ומכל מקום, לא היה כל מקום לצרף חוות דעת חשבונאית המעריכה את הפסדיה העסקיים של התובעת, הנובעים לכאורה בגין מצבה הנפשי והצורך להקדיש זמן רב לטיפול בבעלה התובע.
סוף דבר
נוכח האמור זכאים התובעים לפיצוי בסך 728,676 ₪, ובהפחתת תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך של 408,791₪, ניתן בזאת פסק דין על סך 319,885 ₪.
