הפניית שאלון לדוגמא לצד הנגדי

המסגרת הנורמאטיבית בתקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), נקבע: "בית הדין רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות." נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון במסכמכים, כפי שנפסק זה מכבר, היא: "...גילוי הדדי מרבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מיסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'." [ר' לדוגמא: בר"ע 33454-12-13 איגור גריבובסקי – אבי גל (7/2/15)].

בבוא בית הדין להחליט, עליו לאזן את מכלול השיקולים המושכים לכאן ולכאן בבקשות לגילוי מסמכים: "מחד, עיקרון הגילוי המירבי שעניינו היתדיינות משפטית הוגנת ויעילה החותרת לגילוי האמת; ומאידך, הרצון למנוע המשכות וסרבול של ההליכים המצויים בשלב 'הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט'...כמו גם הכבדה יתרה על הצד שכנגד." [רע"א 6955/16 חברת אולמי אחים סעיד אל הוד בע"מ ואח' נגד אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ (09/01/16)].

באשר לפירוט הנידרש, גם כאן מדובר בבקשה אשר במהותה מהוה בקשה להפניית שאלון, ומהטעמים המפורטים לעיל דינה להדחות, כשגם לגבי סעיף זה, הנתבע רשאי לחקור את התובע בחקירה נגדית אודות התמונות אשר צורפו.

...

ז. לבקשה, נדחית.

לסיכום ולאור המפורט לעיל, על התובע לפעול, עד ליום 29/7/19, כפי שמפורט להלן : ככל ועותק מהדיסק אשר הוגש לבית הדין טרם הועבר לנתבע, על התובע להעבירו עד למועד האמור לעיל.

בהתחשב בכך שמחד בקשת הנתבע, על מרבית סעיפיה, נדחתה, ומאידך התובע לא הגיש תגובה עניינית לבקשה, החלטתי לא לתת צו להוצאות.

מנגד, טוענים הנתבעים כי עשו מאמץ להשיב לשאלונים החטטניים, הארוכים, הטרחנים והלא רלוואנטיים שהוגשו, אלא שיש גבול למסע הדייג של התובעות, ודי בתשובות המפורטות לשני שאלונים, כאשר הפניית שאלונים רבים הנה בגדר הכבדה משמעותית שאין לאפשר.

במסגרת זו, על בית המשפט לשקול אלה לעומת אלה, מן הצד האחד – את עיקרון הגילוי ועוצמת התלות של המבקש במסמכים לשם בירור המחלוקת; ומנגד – את מידת ההכבדה על הצד האחר; יעילות ההליך המשפטי; פגיעה אפשרית בזכויות מוגנות ואינטרסים לגטמיים של הצד שכנגד וצדדים שלישיים.

התובעות הפנו לסעיפים מתוך חוק עוולות מסחריות, לדוגמא לסע' 10, לגבי הנחה ראייתית, בדבר שימוש במידע ולהנחת בסיס הנלמדת ממצב שבו אדם עובר מחברה לחברה, וכן לכלל הנסיבות.

...

שוכנעתי כי מדובר במסמכים שהוכנו לצרכי משפט, ולא מצאתי מקום להורות על הסרת חסיונם.

באיזונים הנדרשים, הנני מורה על צמצום ולפיו תוכל המבקשת להפנות לכל אחד משלושת העובדים הבכירים האמורים, שליש שאלון, היינו שאלון חדש, "מקוצץ" שיכלול שליש בלבד מהשאלות המקוריות, (כולל תת שאלות).

לעיל צמצמתי מאוד את הגילוי שהנתבעים יחויבו בו. יחד עם האמור, דומני שהדרך שננקטה בהלכה האמורה יכולה להיות רלוונטית גם לענייננו ולכן הנני מקבל את המתווה שהציעו ב"כ התובעות ככול שהדבר יהיה רלוונטי ונדרש.

שנית, האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו - דוגמאת הכבדה על הצד שכנגד, קיומו של חיסיון או פגיעה בפרטיות - תוך עריכת האיזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה" [ס"ע (חיפה) 32460-04-12 - ויקטור אלון נ' פרויקטור מתן שרותים בע"מ (11/2/14); ראו גם - בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז , סב (4) 167; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י(21.9.2010); ע"ע 9795-01-12 גלובוס רשת בתי קולנוע בע"מ נ' מאיר מוסרי(29.3.2012)].

האם מבוצעות בדיקות כלשהן לבשמים על ידי הנתבעים או מי מטעמם או על ידי צדדים שלישיים? אם כן- אלו בדיקות מבוצעות ועל ידי מי מבוצעת כל בדיקה- התשובה הפניתה לתשובה 5 לשאלון בה הוצהר: "הנתבעים ביצעו בעצמם, השוואת ריח בין הבושם של התובעת לבין הבושם נשוא התביעה, עד אשר היו שבעי רצון מן התאימות בבדיקות" עוד הוסף למען הסר ספק כי לא בוצעה כל בדיקה נוספת- הנני קובעת כי התשובה הנה תשובה מלאה לשאלה.

...

לסיכום טוענות התובעות, השימוש שנעשה גוזל את המוניטין של התובעות וכן, מפר את סימני המסחר שלהן, שכן, אין ספק כי השימוש שנעשה תכליתו לנצל את המוניטין של סימני המסחר לשם קידום מכירת המוצרים המפרים.

כל המסמכים הקשורים לשיווק ומכירת המוצרים המפרים, במישרין או באמצעות צדדים שלישיים, לרבות הזמנות מקמעונאים, חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח, תעודות זיכוי, תכתובות, הסכמים וכיוצא בכך- לאחר ששקלתי הנני סבורה כי המסמכים האמורים רלוונטיים לעניין האופן בו מבוצעת ההפרה כמו גם ההטעיה ומשכך, הנני מורה על גילוי וזאת, בכפוף לכך שהמסמכים האמורים יגולו תוך השחרת הנתונים המסחריים.

משכך, הנני קובעת כי יש לגלותם וזאת, תוך השחרת פרטיהם המזהים של העובדים, על מנת לשמור על צנעת הפרט.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט- תעננה השאלות ויגולו המסמכים כפי שפורט לעיל במסגרת החלטתי והכל בתוך 30 יום מהיום.

עמדת התובעים (שאותרה בתגובה המקורית, להבדיל מהמעודכנת) היא כי עיקר חשיבותו של התובע 2 היא לגבי הזכות המוסרית, והשאלון שהופנה אליו "מסורבל, חסר רלוואנטיות ומטרתו סירבול והטרדה בלבד". התובעים לא נתנו כל דוגמא לטיעוניהם ולמעשה פסלו את השאלון מראשיתו ועד סופו.

לפי הפסיקה יש לשאלונים מספר מטרות ובהן "לחדד" את השאלות השנויות במחלוקת, לקבל מידע שיעזור למבקש בהוכחת טענותיו או ב"הריסת" עמדת הצד שכנגד ולהשיג הודיות "בהנחה שאם בעל-דין ייאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגירסתו" ולחסוך בדרך זו טירחה או הוצאות הכרוכות בהבאת עדים (ע"א 10668/04 צמח נ' צרי (5.9.2005); ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד יז 2400 (4.11.1963); ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג' 113 (2.2.1950)).

...

על רקע האמור ולאחר עיון בשאלות שהופנו לתובע 2 (וכאשר אין טיעון קונקרטי של הצדדים לגבי השאלות), אני מורה כי על התובע להשיב על השאלון, למעט שאלות 1, 2, 5, 14, 15.

סוף דבר השלמות בהתאם לאמור לעיל, יועברו ע"י התובעים לנתבעים עד ליום 28.8.2016.

כל מיסמך אליו מפנה בעל דין בתצהיר תשובות לשאלון, אשר יש בו, לשיטתו, מענה לשאלות אשר הופנו עליו ע"י בעל הדין שכנגד, חייב להיות חשוף וגלוי לעיני בעל הדין שכנגד, שאחרת לא ייחשף בפניו הבסיס העובדתי המהווה מענה לסוגיות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים.

חיסיון סטטוטורי-חסיונות הקבועים במפורש בחוק, דוגמת החסיונות הנזכרים בסעיפים 52-44 לפקודת הראיות; סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981; סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.

...

ברע"א 4385/04 נוהא פרוך נ' בי"ח מוקאסד (פורסם בנבו, 21.8.07) נקבע כי הגם שהמסמך היה זכאי להנות מחיסיון עו"ד-לקוח לו נותר צפון בין בעל הדין ובין בא כוחו, הרי שמשעה שהמסמך נימסר למומחה הרפואי, אין מנוס מלגלותו לצד שכנגד.

וכן: "הילכת הדסה מדגימה את ההשפעה של היקף הגילוי במסגרת סדר הדין האזרחי במישור דיני הראיות. במצב הדברים הרגיל על התובע הנטל להוכיח את תביעתו, ואלולא ההחלטה המחייבת את חשיפת דוח החקירה מן הסתם היה התובע מתקשה להוכיח את תביעתו. ולא רק זאת, אלא שדוח חקירה עשוי להיתפס כהודאה שילוחית של בעל דין ובכך להכריע את תוצאות המשפט." (שם, 269) ובהמשך: "תנאי לתחולת החיסיון הוא כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. על פי מבחן זה, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים עניניים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא ייהנה מחיסיון גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי." (שם, 270) לאור האמור ולאחר שבחנתי את המסמך, ובהנתן שבמקרה שלפנינו ד"ר לידר, שכתב המסמך, הינו המומחה הרפואי מטעם המבקשת, אני מורה על גילויו.