הלכה היא כי הנכות התפקודית באה לבטא את מידת הפגיעה שגורמת הנכות הרפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר הישתכרותו, וכי היא נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תיפקודו ועסוקו של הנפגע.
בפרוטוקול הוועדה הרפואית במל"ל מיום 23.6.19, נכתב כי "בבדיקה מדווח על חרדות, התגברו לאחרונה לאחר לידה, איננה מוסרת היום על סימנים לתיסמונת פוסט טראומטית, אין היום סימנים לדיכאון מג'ורי, ממשיכה טפול פסיכולוגי ונמצאת במעקב פסיכיאטרי בנוסף לשקום אורתופדי".
התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית, בין השאר, כי "התאונה הסבה לי פגיעה נפשית חמורה ובעצם מאז ארוע התאונה אני חרדתית בחיי היומיום ובמיוחד בכל מה שנוגע לכביש. כמו כן אני חרדתית יותר עם ילדי הקטן והרגשה זו מיתעצמת אלפי מונים כאשר אני נידרשת לחצות איתו כביש או לנסוע איתו נסיעה קצרה".
לצד זאת, ראוי לציין כי, כנטען ע"י קרנית בסיכומים, בתעוד הרפואי אין עדות לבדיקה כלשהיא או לטפול כלשהוא שהתובעת עברה בתחום הנפשי מאז תאריך 15.7.19 ועד היום, ולאחר הפנייתה לפסיכיאטר על ידי רופא המשפחה בתאריך 17.6.2019, הפנייה שלא מומשה על ידי התובעת.
...
עם זאת, בפסיקה נקבע לא אחת, כי גם כאשר בית המשפט בוחר בדרך של פיצוי גלובלי, "אין מנוס מלהיזקק לחישוב הקונוונציונאלי ולבחון על פיו את מידת התאמתו של האומדן הגלובאלי" [ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (20.2.2008), פס' 9 ואסמכתאות שם].
לאחר שנתתי דעתי לנתוניה של התובעת, לגילה, לשכרה, לנכות ממנה היא סובלת עקב התאונה, לעבודה בה היא מתמידה, ומשביחה את שכרה, ולכלל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לתובעת ברכיב זה פיצוי בסכום גלובלי של 300,000 ₪.
סוף דבר
אני מחייב את קרנית לשלם לתובעת סכום של 279,125 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, וכן החזר האגרה ששולמה.
