סוף דבר- אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,055 ₪ (לאחר הפחתת האשם התורם) בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדים שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.
...
העובדות שפורטו לעיל למעשה אינן שנויות במחלוקת, שכן השאלה שעליי להכריע בה הינה מאוד ממוקדת קרי, האם במקרה דנן יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת נוכח טענת התובעת לפיה הנתבעת התרשלה בביצוע חובתה על פי דין למניעת קיומם של מפגעים בכביש המדובר, או שיש לדחות את התביעה לאור העובדה שהנתבעת לא התרשלה מאחר ונקטה בכל הפעולות הסבירות שהיה עליה לבצען לצורך מניעת קיומו של מפגע.
אולם סבורני, כי במקרה דנן עדותו המצומצמת של הסייר שלא זכר את המקרה והתבסס רק על הכתוב בשנית התדפיסים שקושרו זה לזה גם על ידי הנתבעת עצמה (והוגדרו כאותו אירוע נוכח סמיכות הזמנים), אין בה כדי לשלול את הטענה לפיה הבדיקה שביצע בשטח מיד לאחר הדיווח הראשוני על המפגע, עובר לקרות התאונה חסתה בגדר הדרישה לנקיטה באמצעים סבירים להסרת המפגע.
לכן איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה הדיווח הראשוני שהתקבל ביחס למפגע בשעה 20:46 היה כבר דיווח המתייחס לאחר התאונה, כטענתה בסיכומיה.
לצד מסקנתי לפיה הנתבעת התרשלה בהסרת מפגע שהיא קיים בכביש עובר לתאונה ובסמיכות אליה, ולא נקטה באמצעי סביר להסרתו לא ניתן להתעלם גם מכך שיש לייחס לנהגת הגולף אשם עצמי תורם שיהא בו כדי להפחית מסוכם התביעה שיעור של 20%.
סוף דבר- אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,055 ₪ (לאחר הפחתת האשם התורם) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדים שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.
