הפחתת שכרו של בורר בתיק מסוים

בפסק הבורר נקבע כך: המבקשים ישיבו למשיבה הפורמאלית את הסך של 48,000 ₪ ששילמה להם, והיא תשיב להם דיסקים שמסרו לה; המבקשים ישיבו למשיבה הפורמאלית שני שיקים שמסרה להם על סך 25,000 ₪; המבקשים ישלמו למשיבה הפורמאלית 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש; המבקש זכאי לשכר ראוי על עמלו בסך של 15,000 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה ביחס לתקופה מסויימת), וסכום זה יקוזז מהסכום הכולל שהמבקשים חייבים למשיבה הפורמאלית; התביעה שכנגד שהגישו המבקשים נדחתה; המבקשים יישאו בשכ"ט עו"ד של המשיבה הפורמאלית בסך של 20,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.

למעלה מן הצורך אציין, כי ממילא לא נקבע בהסכם בין הצדדים מה אמור להיות שכרו של הבורר, וגם לא ניתן להניח כי שכרו של בורר שהיה ממונה על ידי ראש לישכת עורכי הדין היה נמוך יותר, שכן השכר היה נקבע על ידי הבורר בכפוף להסכמת הצדדים, כפי שעולה מנספחים י"ב1-י"ב2 לבקשה להפחתת שכר הבוררות.

המבקש טוען כי "אין ספק שכבוד הבורר לא השקיע בתיק יותר שעות מב"כ התובעת", ועל כן שכרו של המשיב לא צריך לעלות על שכרו של בא כוח המשיבה הפורמאלית.

...

סיכומו של דבר: בכל הנוגע לטענת המבקש בדבר שכר "מוגזם" של המשיב, לא מצאתי לקבלה.

סיכומו של דבר המבקש לא הראה כי מתקיימים התנאים המצדיקים את הפחתת שכר הבורר מכוח סעיף 32(א) לחוק הבוררות, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

כאמור, הבקשה נדחית.

כן הפנה המשיב להוראת סעיף 13 הקובעת, כי "שכר הטירחה שיקבע הבורר, לא יפחת משכר הטירחה המגיע לעו"ד לפי אחוז שכר הטירחה הנ"ל החתום בין הצדדים...". לטענת המשיב, המבקש בחר שלא להתייחס לטענות אלה בדבר ההוראות החריגות הכלולות בהסכם שכר הטירחה ולא הציג תשובה טובה לטענות אלה.

כך למשל, ההוראה בהסכם האוסרת על המשיב להעביר את הייצוג לעו"ד אחר או מחייבת אותו בשכר טירחה מלא במקרה של העברת התיק לטיפולו של עו"ד אחר ללא קשר לשלב אליו הגיע טיפולו של המבקש בתיק.

כאמור, הייצוג כבר עבר, אין מחלוקת בין הצדדים בעיניין העברת הייצוג, המבקש אינו חולק על זכותו של המשיב להפסיק את הייצוג שלו, אינו חולק על זכותו לשכור לעצמו עו"ד אחר והסכסוך שנותר בין הצדדים הוא, כאמור, סיכסוך כספי, שאין כל מניעה שבורר יכריע בו. בהתאם להלכה הפסוקה, מקום שקיימת תניית בוררות בהסכם שנכרת בין הצדדים ואחד הצדדים טוען לאי חוקיות הוראות מסוימות בהסכם הבוררות, כגון במקרה דנן, אין בעצם העלאת אותן טענות כדי להפקיע את סמכותו של הבורר לידון ולהכריע בסכסוך שבין הצדדים, לרבות בטענות אי החוקיות.

...

סוף דבר בקשת רשות הערעור מתקבלת.

בהתאם לכך, אני מורה על עיכוב ההליכים המתנהלים בפני בית המשפט קמא בשל קיומה של תניית בוררות בין הצדדים.

המשיב ישלם למבקש הוצאות בסכום של 5,000 ₪, בגין ההליכים בשתי הערכאות.

כאמור, תחילה הגישו המבקשים, ביום 9.8.20, בקשה בה כרכו את בקשתם לביטול פסק הבוררות עם בקשה להפחתת שכר הבורר, ולה צורף כמשיב המוסד לבוררות עסקית, וביום 7.10.20 ניתנה החלטת בית המשפט (כבוד השופט מ' קרשן) שקבל את בקשת המוסד לבוררות עסקית למחוק את הבקשה נגדם, וכן הורה למבקשים לתקן את בקשתם לביטול פסק הבוררות.

אין ממש בטענה זו. הבורר רשאי היה כמובן להציע הצעת פשרה שתחסוך מזמנם היקר של הצדדים להליך ותוכל להביא לסיומו המהיר, אך אין בהצגת פשרה בשלביו המקדמיים של ההליך – בין הליך בוררות ובין המתנהל בבית המשפט, משום קביעה או עמדה כי ההצעה היא בחזקת "ההכרעה הנכונה בסכסוך". הצעה זו ניתנה בטרם שמיעת כל הראיות בתיק ובטרם נשמעו כל טענות הצדדים, אך בודאי שאין יסוד לטענה כי בכך "מיצה הבורר את המנדט שניתן לו בהסכם הבוררות". המבקשים לא הצביעו כיצד והיכן הוגדר "המנדט" של הבורר למתן הצעת פשרה בלבד או סיום הליך מהיר בהכרח.

אני סבור, כי דבריו אלו של הבורר ("ואני שאלתי גם מומחה וגם הבת שלי למדה קולנוע, אפשר להרים את האיכות של הקול זו לא בעיה") וההתייעצות שערך, בהחלט מעוררים קושי מסוים, אך הדברים נאמרו וגולו במסגרת הליך הבוררות, טרם מתן פסק הבורר, והמבקשים לא טענו כי ביקשו לגלות את זהותו של אותו מומחה או להפנות אליו שאלות, וכי אכן נימנע מהם "לחקור את המומחים". בכל מקרה, אין בדברים אלו כדי להצביע על עוות דין שניגרם למבקשים.

...

ביום 9.11.20 הגישו המבקשים בקשה מתוקנת לביטול פסק הבורר בת 20 עמודים, ובפרק "סוף דבר" לבקשה הדגיש המבקש כי הציג בבקשה "חלק מעיקרי טענותיו" (ע' 20, סעיף 80 לבקשה).

אני סבור, כי דבריו אלו של הבורר ("ואני שאלתי גם מומחה וגם הבת שלי למדה קולנוע, אפשר להרים את האיכות של הקול זו לא בעיה") וההתייעצות שערך, בהחלט מעוררים קושי מסוים, אך הדברים נאמרו וגולו במסגרת הליך הבוררות, טרם מתן פסק הבורר, והמבקשים לא טענו כי ביקשו לגלות את זהותו של אותו מומחה או להפנות אליו שאלות, וכי אכן נמנע מהם "לחקור את המומחים". בכל מקרה, אין בדברים אלו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם למבקשים.

כאמור, הבורר הגיע למסקנה כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי המשיבה במסגרת ההסכם, לנוכח העובדה שגם לאחר 25 חודשים, זמן רב בהרבה מזה המוגדר בהסכם, ולאחר תשלום סכום גבוה בהרבה מזה המוסכם, לא סופקה גירסה סופית של הסרט, וגם לא גירסה קצרה שלו, והגירסה שכן סופקה לא הייתה לשביעות רצונה של המבקשת, ולא הייתה ראויה להקרנה, להתרשמותו של הבורר.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בתמצית יצוין, כי עניינו של הסיכסוך בין הצדדים היה תביעת שטיינר להורות על בטלות החלטת האספה הכללית של האגודה מיום 26.8.2008, בה אושרה הצעת חלוקה של חלקות מסוימות לחברי האגודה, בטענות שונות לאי תקינות הליך קבלת ההחלטה.

עוד קבעה עוזרת הרשם, כי הליך הבוררות יימשך לפני בורר חליף מהשלב בו הפסיק וכי משיבים 5-3 "יחוייבו בתשלום שכר הבורר החליף בגין לימוד תיק הבוררות עד לשלב אליו הגיע". ביום 16.9.2014 מונה המבקש כבורר חליף ובסמוך לתחילת הליך הבוררות חתמו המשיבים על הסכם שכר בורר בו נקבע כי "עבור כל שעה של התיק, פסק הבוררות והליכי הבוררות, ישולם סך 400 ש"ח בצרוף מע"מ כדין לשעה מכל הצדדים, מובהר כי עבור הכנת התיק ישלמו רק התובעים". במסגרת הסכם השכר לא נקבעה כל מיגבלה על שעות עבודתו של המבקש ולא נקבעה הערכה להקף העבודה הצפוי.

לעומת זאת, כאשר הצדדים מגלים דעתם לגבי שכרו של הבורר, לדוגמה באמצעות קביעת השכר כחלק מהסכם הבוררות, בית המשפט לא יידרש לבקשה להפחתת שכר מכוח סעיף 32 לחוק הבוררות (ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל א 443 (מהדורה רביעית, 2005)).

...

ביישמו אמות מידה אלה, מצא בית המשפט כי המבקש לא "גזר על עצמו ריסון בהיקף שעות העבודה שהושקעו" והעמיק יתר על המידה.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

קביעה זו היא קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. כאמור לעיל, הבקשה נדחית.

בית המשפט דחה את הבקשה בו ביום, תוך קביעה כי על פי סעיף 32(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בקשה להפחתת שכר בורר תוכל להיות מוגשת רק לאחר פסק הבורר.

בסעיף 3 לפסק הדין נאמר כי הבורר ינהל פרוטוקול "בדרך שימצא לנכון". היינו, בית המשפט לא חייב את הבורר לנהל פרוטוקול בדרך מסוימת.

הסכום ששולם על ידי המבקשים לבורר על חשבון חלקם של המשיבים, ככל ולא הושב למבקשים על ידי המשיבים, יועבר למבקשים מהסכום שהפקידו המשיבים בתיק זה. יתר הסכום שהופקד בתיק זה כמו גם העיקול הזמני שהוטל בתיק זה יוותרו בתוקפם עד תום הליכי הבוררות להבטחת שכר טירחתו של הבורר להמשך עבודתו והוצאותיו, ולהבטחת פסק הבורר ככל ויינתן.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון, מוצא אני לקבל את טענות המשיבים בחלקן בלבד, כאשר אני סבור כי יש להשיב את התיק לבורר, בכפוף, להותרת העיקול הזמני שהוטל בתיק זה בעינו, וכן השארת הערובה שניתנה בתיק זה בעינה עד לסיום הליכי הבוררות, וחיוב המשיבים בהוצאות ההליך הנוכחי.

אמנם, אינני סבור כי המשיבים נהגו כראוי, ומקובלת עלי עמדת הבורר כי באשר לעדים, היו אמורים הבורר והמבקשים לפנות לבית המשפט כדי לאכוף התייצבות העדים, שלא התייצבו לישיבת הבוררות האחרונה, אך המשיבים לא עשו כן. לעניין זה אמנם לא ניתנו שמות העדים לבורר, אך זהותם היתה ברורה, נוכח העובדה כי ב"כ המשיבים הודיע בדואר האלקטרוני לבורר ביום 30.1.19 כי עסקינן "באותה רשימת עדים שהגשתי לבית המשפט". המשיבים גם ידעו על חובתם להגיש סיכומים, בהתאם להחלטות הבורר.

יחד עם זאת, סבור אני כי הבורר נחפז מדי בהחלטותיו.