נהפוך הוא: הנתבע היה מודע לעובדה כי ידיעת הערייה על עבודתו במקום עבודה אחר עשויה להפחית את השכר שמשולם לו בתקופת ההשעיה כאמור בסיפא של החלטת בית הדין למשמעת והוא בחר שלא ליידע את הערייה בעבודתו הנוספת (עמ' 1 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.18).
הערייה הגישה תביעה להורות לנתבע, עובד לשעבר במחלקת השכר במשאבי אנוש בערייה בשנים 2003-2008 להשיב לה שכר בסך 308,396 ₪ ששולם לו בתקופת השעייתו מהעבודה עקב הליכים משמעתיים בשנים 2013-2017 במהלכן עבד במספנות ישראל והשתכר שם שכר העולה על השכר ששולם לו בגין ההשעיה וזאת מבלי לדיווח לעירייה על עבודתו במקום עבודה אחר ועל שיעור הישתכרותו שם. בכתב ההגנה טען הנתבע להתיישנות ולהשתק וזאת לנוכח העובדה שהעירייה ויתרה על כל טענותיה במסגרת ההליך שהתנהל בבית הדין למשמעת.
...
לגוף טענות התביעה טען הנתבע כי דין התביעה להידחות וזאת לנוכח פסק הדין שניתן על בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על בית דין המשמעתי (עמר"מ 14973-09-17) ביום 5.11.17 ולפיו הצדדים התחייבו הדדית להימנע מתביעות עתידיות בנוגע לתקופת עבודתו של הנתבע בעירייה וסיומה.
למותר לציין כי מלכתחילה, הערעור היה מוגבל להכרעות של בית הדין למשמעת, כך שעניינה של התובענה שבכותרת לא היה חלק מיריעת המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט המחוזי ולפיכך, אין מעשה בית דין או השתק עילה בענין הנדון בהליך זה.
כך גם, לא מצאנו ממש בטענות הנתבע ולפיה לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה להשבת שכר.
אין בידינו לקבל את פרשנות הנתבע.
על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו שאין הצדקה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 23.5.21.
