הינה כי כן, על פי ההלכה הפסוקה, לא יכולה להיות כלל מחלוקת, כי לא ניתן היה לגבות מן התובעת עבור כלל הטיפול בתביעת הפלת"ד, לרבות בהליך העירעור, סכום העולה על שיעור של 13% מהסכום שנפסק לטובתה בתוספת מע"מ, וזאת אף אם במהלך הטיפול בתיק הוחלף עורך הדין שייצג אותה.
הוראת סעיף 16(ב) לחוק הפלת"ד מלמדת שהמחוקק ביקש שלא לאפשר חריגים כלשהם המאפשרים גביית שכר טירחה גבוה יותר מזה שנקבע בהוראת סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד וכי תכלית ההוראה היא אכן למנוע 'נגיסה', מכל סוג שהוא, בכספי הפצוי המשתלמים לידי הניזוק בתאונת הדרכים, מעבר לשכר הטירחה המוגבל שנקצב בחוק הפלת"ד ובכללי לישכת עורכי הדין".
מטעם זה אף אין בידי להדרש לטענה שהעלה הנתבע בסיכומיו, כאילו יש מקום לקזז את שיעור שכר הטירחה בגין ההפחתה מסכום הפצוי שנקבעה בעירעור משכר הטירחה ששולם לב"כ התובעת, טענה שממילא היא בגדר הרחבת חזית מובהקת.
...
בכתב התביעה, תבעה התובעת השבה של סכומים ששילמה לנתבע כשכר טרחה, אשר לטענתה נגבו ממנה שלא כדין, וזאת משגבה ממנה הנתבע סכומים העולים על תקרת שכר הטרחה המרבית שניתן לגבות מנפגע בתביעה לפי חוק הפלת"ד.
בכתב ההגנה, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות בשל חוסר תום לב של התובעת, אשר הסתירה בכתב התביעה את העובדה שתחילה יוצגה בהליך שהתנהל בבית משפט השלום ע"י עורכת דין אחרת, אשר מטיפולה לא הייתה מרוצה, והנתבע החליף אותה לבקשת התובעת, ולפיכך נאלץ לחלוק איתה את שכר הטרחה.
לאור האמור, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות והתובעת אינה זכאית לכל החזר.
אין בידי לקבל טענה זו, החותרת אף היא תחת מהותה הקוגנטית של מגבלת שכר הטרחה.
העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להתקבל במלואה וכך אני מורה.
לאור האמור אני קובעת כי הנתבע יישא אף בהוצאות התובעת בגין האגרה כפי ששולמה ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.
