גם כששילמה את הארנונה במועד מאוחר, שילמה המשכירה סכום חלקי בלבד (348,000 ₪) לעומת כ-1.6 מיליון ₪ שהיה עליה לשלם לעירייה, על כן לשוכרת מגיע ההפרש בין הסכומים הנ"ל.
בית המשפט טעה בכך שלא קבל את טענת השוכרים להסכם שכירות חדש בעל-פה.
היה על בית המשפט להפחית את סכום הפצוי המוסכם, גם לאור הטענות בעיניין הארנונה.
...
איננו מקבלים טענה זו, הן מאחר שאין די בה כדי לסתור את החזקה שנזכרה לעיל, הן מאחר שאומד דעתם של הצדדים נבחן בעת כריתת החוזה.
מכאן עולה, שהפיצוי המוסכם שנקבע (300$ ליום וכ-9,000$ לחודש) היה גבוה בכ-30% מדמי השכירות כולל מע"מ (וב-52% מדמי השכירות ללא מע"מ), ומסקנה אפשרית וסבירה היא כי הפיצוי המוסכם כלל מע"מ, שכן הוא שיקף תוספת של כ-30% לדמי השכירות הכוללים מע"מ.
אשר על כן, אף הטענה בעניין המע"מ דינה דחיה.
באשר להוצאות הערעורים, בהתחשב בהתנהלותם של השוכרים בערעור, כפי שתיארנו בסעיפים 12-16 לעיל, אנו מחייבים את מוסך 2000 ראשון גולן כהן (2002) בע"מ ואת גולן כהן, ביחד ולחוד, לשלם למשכירה, ראשל יזום וניהול נכסים בע"מ הוצאות בסך 20,000 ₪.
