הפחתת עונש עקב השתתפות בהליך שיקום

צוין כי "הנאשם לא עמד באף אחד מהפרמטרים אשר הצדדים הגדירו כתנאים נדרשים לתסקיר חיובי". בית-משפט קמא הוסיף כי "הנאשם עבר את העבירות מושא התיק העקרי בעצם הימים בהם היתנהל נגדו ההליך בתיק המצורף, בגין עבירת גידול סמים. יתרה מכך, ההליכים באותו תיק נדחו, מעת לעת, לבקשות שירות המבחן, לצורך בחינת הליך שקומי לנאשם. ובסופו של יום התברר, כי הנאשם ניצל את תקופת הדחיות בה אמור היה להישתתף בהליך שקומי, על מנת לעבור עבירות דומות, אך בהקף גדול בהרבה. היתנהלות זו קשה בעיני, ומעידה על העידר מורא חוק וניצול לרעה של האמון שניתן בנאשם באותו הליך. משכך, גם החלופה המחמירה יותר שהוסכמה בין הצדדים אינה מחמירה מדי עם הנאשם". בית-משפט קמא היתייחס לכך שהמנגנון אותו קבעו הצדדים בהסדר, הנתון לשיקול דעת בלעדי של המדינה "אינו שיגרתי ובנסיבות אחרות עלול היה לעורר קשיים", וכי מוטב להותיר בידי בית המשפט את שיקול הדעת כיצד לגזור את העונש.

אינני חולקת על עמדה זו, אך כאמור, נוכח התיפקוד המוצלח של המערער בכלא, לרבות הישתתפותו בקבוצות טפול שונות, ניקיונו מסמים, ועמדתו כיום ביחס למעשים בגינם נגזר דינו – אני סבורה כי לפנים משורת הדין יש להפחית מעט מתקופת המאסר שעליו לרצות.

גזר הדין מאזן את נסיבותיו האישיות של המערער עם חומרתן הרבה של העבירות שבהן הורשע ונסיבות ביצועה של העבירה השנייה – בעת שהמערער היה משוחרר בערבות בגין תיק גידול הסמים הראשון לצורך הישתתפות בהליך שקומי.

...

אינני חולקת על עמדה זו, אך כאמור, נוכח התפקוד המוצלח של המערער בכלא, לרבות השתתפותו בקבוצות טיפול שונות, ניקיונו מסמים, ועמדתו כיום ביחס למעשים בגינם נגזר דינו – אני סבורה כי לפנים משורת הדין יש להפחית מעט מתקופת המאסר שעליו לרצות.

השיפור שחל בתפקודו של המערער כאמור בתסקיר המשלים שהוגש בשלב הערעור - אינו משנה את המסקנה האמורה.

חיה זנדברג, שופטת סוף דבר נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל, ועונש המאסר בפועל שנגזר על המערער, יעמוד על 26 חודשים חלף 29 חודשים שנגזרו עליו בבית-משפט קמא.

עם זאת, מאחר והנאשם הביע רצון להישתלב בהליך שקומי, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בפרשת העונש למשך 4 חודשים, זאת על מנת לבחון את הישתלבותו במסגרת טיפולית בתחום התעבורה.

עם זאת צוין שעקב השינויים החיוביים בחייו, חלה גם הפחתה בשימוש שהנאשם עושה בתרופות.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה על פיה מיתחם הענישה בגין עבירות דומות הנו החל ממאסר בפועל למשך 15 ימים ועד 18 חודשי מאסר, פסילה בפועל בין 6 חודשים ועד ל-60 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

הנאשם הישתתף בסדנה, ונימצא בהליכים שקומיים מזה כשנתיים.

...

נוכח טעמים אלו- החלטתי כאמור לקבל את ההמלצה ולהורות על הארכת עונש המאסר על תנאי.

באיזון בין השיקולים השונים, אני סבור כי ישנו מקום לגזור במקרה זה עונש אשר סוטה לקולא ממתחם העונש באופן שלא יפגע בסיכויי השיקום של הנאשם ויאפשר לו להציב את חייו במסלול נורמטיבי ותקין.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שירות לתועלת הציבור בהיקף 320 שעות בפיקוח שירות המבחן.

לצד זה ייעשה ניסיון לקדם הליך של "צדק מאחה". מאחר שמדובר בעבירה יחידה ולנוכח התהליך השיקומי החיובי שעבר הנאשם, הומלץ להמנע מהשתת מאסר בפועל, העלול לפגוע בתהליך זה. לחלופין, בשל חומרת העבירות, אך גם בהיתחשב בגילו הצעיר ובתהליך השיקומי-טפולי, הומלץ להשית על הנאשם מאסר בעבודות שירות, פיצוי לנפגע וענישה מותנית מרתיעה.

עם זאת טען בא-כוחה, כי בנסיבות העניין אין מקום לחריגה ממיתחם העונש מטעמי שקום וזאת בשל כך שמתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מצמצם את חלקו באירועים ואף מצמצם את חומרתם.

הודגש שתוף הפעולה המלא שלו במסגרת קבוצות הטיפול וכן הודגש כי כיום הוא מביע הבנה לחומרת מעשיו ונכונות להישתתף בהליך של "צדק מאחה". בא-כוח הנאשם טען כאמור, כי על מיתחם העונש להתחיל בעבודות שירות.

בעירעור הופחת העונש, מטעמי שקום, ל-9 חודשי מאסר בעבודות שירות.

...

עם זאת הוסיף, כי אפילו ימצא בית המשפט לנכון לסטות ממתחם העונש מטעמי שיקום, אין מקום לסטייה ניכרת, כפי שהומלץ בתסקיר.

לנוכח כל האמור, עתר בא-כוח הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן.

קביעת מתחם העונש ההולם - סיכום לנוכח כל האמור, בהתאם לעיקרון ההלימה ותוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות העבירה, כפי שאלו פורטו לעיל, מתחם העונש ההולם בנסיבות הנדונות הוא בין שמונה-עשר חודש לשלושים ושישה חודשי מאסר בפועל.

פועל יוצא של תמריץ זה, לשיטת שב"ס, הוא פגיעה ביכולתו להפחית את רמת מסוכנותם של האסירים, להקנות להם כישורים עתידיים, ולהקטין את שעורי העבריינות החוזרת בקרבם – תכליות חשובות במיוחד כאשר מדובר באסירים המרצים עונש מאסר בגין ביצוע עבירות מין.

החלטתו של בית המשפט קמא שלא לזקוף לחובתו של המשיב את העובדה שלא הישתתף בהליך שקומי, אינה נובעת, אם כך, מהעובדה שכיום אין באפשרותו עוד לעבור הליך טפולי זה. הבסיס להחלטה זו הוא שהטעם לסרוב בשעתו היה רצון להיות משובץ באגף התורני, ולשיטת בית המשפט קמא בחירה מסוג זה "אינה בהכרח בגדר סרוב לטפול". ואולם, קביעה מסוג זה עלולה להחליש את המוטיבציה של האסיר להישתלב במסגרת הטיפולית אשר נמצאה על ידי גורמי המיקצוע כנכונה עבורו (להלן: הטיפול המומלץ).

כך, ביחס לשיקול השיקומי, כאמור, המשיב לא הישתתף המשיב כלל במסגרת טיפולית שמטרתה הפחתת מסוכנותו המינית, לא כל שכן בטיפול "שנקבע" לו, כדרישת פקודת החופשות.

...

בנוסף, טוען המשיב כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור משום שפסק הדין מוצדק אף לגופו.

לפיכך, אקדים מסקנה לנימוק ואציין כי לשיטתי, סירוב כאמור בהחלט עשוי, במקרים המתאימים, להצדיק מניעת חופשות מהאסיר, וכי בענייננו – יש להותיר את החלטת שב"ס על כנה ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא.

בראי מכלול השיקולים, סבורני כי פעל שב"ס במסגרת מתחם שיקול הדעת המסור לו לעניין שילובו של המשיב בסבב חופשות, וכי לא ניתן להצביע על פגם כלשהו בהליך, אשר הצדיק את התערבותה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתו.

נוכח האמור לעיל, עמדתי היא כי דין הערעור להתקבל, דהיינו שהחלטת שב"ס תוחזר על כנה, כך שלא יותר למשיב להשתלב בסבב חופשות.

בהתאם להליך הטיפולי שעבר המערער בתחום ההיתמכרות לסמים וניקיונו מהסמים, הפחית בית משפט קמא את עונשו של המערער מהשליש העליון של המיתחם, לחלקו האמצעי של המיתחם וגזר עליו מאסר למשך 24 חודשים (בנכוי ימי מעצרו) ועונשים נלווים.

על כך מוסיף המערער וטוען, שאחרי שיצא מהמעצר, שנמשך חמישה חודשים, החל ללכת לטפול אינטנסיבי אחר שאינו מרכז יום בשירות המבחן ובנוסף הוא מישתתף בהליך שקומי נוסף.

מיקום העונש בחלקו האמצעי של מיתחם הענישה, סביר בעיננו ובנוסף מקובלת עלינו מסקנת בית משפט קמא שלא לחרוג או להקל בעונש מטעמים של סכויי שקום.

בגזר דינו לא היתעלם בית משפט קמא מהמלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש שקומי, תוך שציין את שיקוליו שלא לאמצה: האחד, המערער מצוי רק בראשיתו של הליך השקום, כאשר גם כך מדובר בהליך טפולי חלקי בלבד ובהנתן שלא טופלה סוגיית האלימות בכלל והאלימות כלפי בת הזוג בפרט, חרף היתרשמות שירות המבחן לנזקקות בתחום זה. השני, המערער שלל טפול ב"מרכז יום", חרף נזקקותו לטפול אינטנסיבי.

...

מיקום העונש בחלקו האמצעי של מתחם הענישה, סביר בעיננו ובנוסף מקובלת עלינו מסקנת בית משפט קמא שלא לחרוג או להקל בעונש מטעמים של סיכויי שיקום.

בהינתן האמור, הגענו לכלל מסקנה שאף בסוגיית מיקום עונשו של המערער בגבולות מתחם העונש ההולם, לא נפלה כל שגגה תחת ידו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.