הפחתת מזונות זמניים עוד לפני התגרשות הצדדים

ביום 10.11.22 ניתן פסק-דין חלקי בעיניין מזונותיה השוטפים הקטינה על יסוד הסכמות הצדדים, הקובע בעקרו את סכום המזונות השוטפים שבו חב האב כמזונות הקטינה בסך 1,500 ₪ כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים מיום 7.2.21 (לרבות יתר ההוראות המצויות בה); זאת כאשר הוסף, כי סכום המזונות השוטפים ישולם עד הגיעה הקטינה לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון - לפי המאוחר מבין שני המועדים.

בנוסף יש לו הכנסות נוספות מעבודות פרטיות שאותן הוא נוהג לקחת כפי שנהג בתקופת הנישואין, המוערכות על ידה בסך של כ-2,500 ₪; מעבר לכך יש לו הכנסה נוספת בסך של 3,200 ₪, שמקורה בדמי השכירות של יחידת הדיור שהוא משכיר; המדובר ביחידה שהנתבע בנה ממשאביו עוד טרם נשואי הצדדים; התובעת אף היא סייעה בצביעה ובמהלך הנישואין נהג לשתף אותה בהכנסות והיא היתה עורכת את הסכמי השכירות.

המחלוקת דכאן אם כן היא בשאלה - היש לחייב ברכיב המדור, שעה שעסקינן בהחזר משכנתא, להבדיל מתשלום דמי שכירות? בפרשת ברזילאי, נפסק, כי בית המשפט רשאי לכלול את החזר המשכנתא כרכיב במסגרת פסיקת המזונות, בהיות תשלום המשכנתא בבחינת אמצעי נידרש להבטחת קיומו של מדור (ע"א 803/85 ברזילאי נ' ברזילאי (פורסם במאגרים המשפטיים, 31.12.85); לצד זאת, נפסק בפרשת שוקר, כי את החיוב בתשלום המשכנתא יש לסווג כסוגייה רכושית, שטיבה ההוני נטול קשר לחיוב המזונות (ע"א 864/94 שוקר נ' שוקר (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.12.94) למען הסדר הטוב יצוין, כי בעיניין שוקר מבחינה אופראטיבית דחה בית המשפט את העירעור על הפחתת המזונות שהגיש המערער; עוד לסוגיית אופן סיווג החזרי משכנתא, ר' מאמרו של כב' השופט י' שקד "בין משכנתא למדור" פורסם באתר המשפטי "נבו", 2013).

...

אשר על כן, ולאור המקובץ לעיל, מצאתי להורות על חיוב האב בסך של 750 ₪, אשר יתווסף לדמי מזונות הקטינה בעבור מדורה ואשר ישולמו כסך כולל לידי האם במועד תשלום חיוב במזונות השוטפים (בהתאם לפסה"ד החלקי שניתן בהסכמת הצדדים, כאמור לעיל, זאת כאשר יוער, להסדרת ספק, כי הסכום הכולל את שני הרכיבים יהא הסכום שיופחת לכדי שליש, בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף בפסה"ד החלקי); לעניין תחילת מועד חיוב זה, ולאחר שנדרשתי לטענות הצדדים בנדון, ובין היתר בשים לב לאמור בהחלטתי מיום 2.5.22 ואופן ההתנהלות הדיונית, מצאתי באיזון הראוי בנסיבות דנא להורות, כי תוקף החיוב יחול החל מחודש נובמבר 2022 (ר' פרוט' הדיון מיום 10.11.22 בדבר מועד הסכמת הצדדים בדבר אופן ההכרעה;ר' לעיל).

בהחלטה מיום 19.4.20 (עוד טרם מלאו לקטינה ת' שש שנים) נעתרתי לבקשתו להפחית את גובה החיוב במזונות שנקבע בהסכם 22 וקבעתי כסעד זמני שהחיוב יופחת לסך כולל של 2,800 ₪ בעד מזונות הקטינים ת' וי' ( 1,600 ₪ לחודש בעד הקטין י' ו- 1,200 ₪ לחודש בעד הקטינה ת'.

יוצא איפוא שיחס זמני השהות של הקטינים ת' וי' עם התובע עולה כדי שיעור של 28% , וכך גם יחס זמני השהות של הקטין ש' עם הנתבעת עומד על שיעור יכולתם הכלכלית של הצדדים בבחינת יכולות הצדדים, יש לבחון את הכנסתם בפועל, את כושר השתכרותם ואת רכושם 32 147 ( העשוי להוות מקור לפרעון דמי המזונות ]ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ( 1984 ); בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית 33 ) 721 ( 1986 ); ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח( 1 ) ]פורסם בנבו[ ( 2009 ); עניין פלונים בפיסקה 28 לחוו"ד השופט פוגלמן ובפיסקה 40 לחו"ד השופטת ברק ארז[.

...

התובע ישלם לידי הנתבעת בעד מזונותיה של הקטינה ת' סך של 1,250 ₪ לחודש מידי לראשון לחודש.

20 ₪ הנתבעת תשלם לידי התובע בעד השתתפות במזונותיו של הקטין ש' סך של לחודש מידי ראשון לחודש.

בשים לב למועד החלטת בית הדין הרבני בדבר חלוקת זמני השהות ולמועד שבו מלאו לקטינה ת' 6 שנים אני קובעת שעד לחודש 12/20 (כולל) תחול ההחלטה למזונות 20 .

על כן, עתר להפחתת המזונות הזמניים שנפסקו.

האם הבית הוא נכס משותף? הבית הוא אכן נכס חצוני שהיה בבעלותו של האיש עוד טרם נשואי הצדדים.

...

פסק דינו של ביהמ"ש קמא מפורט ומנומק היטב, ולמעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו; אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות, מלבד קביעתו של בית משפט קמא, בפסקה 97 לפסק-דינו.

ע. אטיאס, שופטת על יסוד האמור לעיל, נדחה הערעור, למעט בכל הנוגע לקביעת בית משפט קמא, בפסקה 97 לפסק-דינו.

עוד עותר הנתבע להפחתת סכום המזונות שנקבעו לו בהחלטה למזונות זמניים בטענה כי זמני השהות של הקטינים עם מי מהוריהם שוים ואין כל הצדקה כי הנתבע יישא במלוא מזונותיהם של הקטינים שעה שמחצית מהזמן שוהים הקטינים עמו.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיה של המשפחה שלפני, את זמני השהות ואת הכנסות הצדדים מכלל המקורות כמו גם את החלוקה הרכושית, מצאתי לקבוע כדלקמן:   האיש ישלם לידי האשה עבור מזונותיהם של הקטינים סך  של 1,600 בחודש לכל קטין.

...

לאור כל האמור לעיל מצאתי להעמיד את הכנסתו נטו של הנתבע על סך של 25,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות ועל כך יש להוסיף הטבות נוספות בעין בשווה ערך לסכומים נוספים לא מבוטלים אשר לאחר שמיעת הראיות מתרשמת אני כי הנתבע מקבלן מהחברה (חברת יחידים בבעלותו) בהתאם להחלטותיו הוא מעת לעת .

לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיה של המשפחה שלפני, את זמני השהות ואת הכנסות הצדדים מכלל המקורות כמו גם את החלוקה הרכושית, מצאתי לקבוע כדלקמן:   האיש ישלם לידי האישה עבור מזונותיהם של הקטינים סך  של 1,600 בחודש לכל קטין.

סוף דבר  תביעת הנזיקין נדחית.

במרץ 2020 עתרה לקבלת צו הגנה כנגדו (ה"ט 28873-03-20) אשר לאחריו החליט האב שלא לשוב עוד למגורים עם המבקשת, תוך קביעת זמני שהות עם הילדים בשעות אחה"צ; במרץ 2020 הגישה האם תביעה לקבלת משמורת (תלה"מ 40373-03-20); ובסמוך לכך תביעה למזונות הקטינים (תלה"מ 40343-03-20); ביום 10/4/20 חוייב האב במזונות ארבעתם בסך 4,500 ₪ לחודש.

על יסוד כל אלה, טוענת כי יש לעמיד המזונות על סכום שלא יפחת מ- 4,000 ₪ לחודש, על אף שצרכיהן עולים על כך. עקרי טענות האב: עמדתו העקרונית היא כי ההוצאות הנדרשות על ידי האם מופרזות, מציין כי הצדדים ניהלו אורח חיים חרדי ובמסגרת התורנית אליה משתייכים סכום ההוצאות הנידרש נמוך משמעותית מהסכום השכיח במשפחות שאינן נמנות על מיגזר זה. באשר למצבו הכלכלי, טען כי מישתכר 8,500 ₪ לחודש.

באשר למועד התחולה, בשים לב לכך שהילד הבן ב'ו עבר למשמורת האב כ- 7 חדשים טרם מעברו של הבן אליה, ובשים לב לכך שנותרו עוד 7 חדשים עד מועד הגיעה של הבת הבת א' לגיל שש, מצאתי כי יש להחיל האמור ממועד מעבר שני הקטינים למשמורת האב, לצד החלת עיקרון החיוב מדין צדקה גם על הבת הבת נ'.

...