הפחתת מזונות זמניים לפני מתן פסק דין לגירושין

הנתבע עמד על בקשתו ועל כן ביום 16.1.20 מחקתי ההליך וביטלתי את החלטתי מיום 8.12.19 (להלן: "פסק הדין"), וקבעתי: התובע הגיש תביעה להפחתת מזונות, שנקבעו באישור הסכם גירושין בבית הדין 21 "

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי בימ"ש זה לא "קנה" סמכות נמשכת לידון בנושא מזונות הקטינים, ההחלטה בעיניין הפחתה זמנית בדמי המזונות בוטלה, ובעקבות פסק הדין היה מותר לנתבע להגיש תביעת מזונות לביה"ד הרבני.

האם כתוצאה מהכרעת ביה"ד הרבני בעיניין מזונות העבר קיימת לו "סמכות נמשכת" לידון במזונות הקטינים? במידה ולא, יש לבחון האם החלטתו מיום 5.7.21 ניתנה בסמכות? ההלכה היא שמשערכאה אחת החלה לידון בעיניין המזונות, וניתן פסק דין "הולך ומתמשך" אזי שינויו או ביטולו של אותו פסק דין נתון לאותה ערכאה, ולה בלבד, וכך נקבע בעיניין זה: "אולם, הלכה פסוקה היא מלפני בית-משפט זה, כי משבחרה האשה בערכאה מסוימת

...

בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התביעה וביטול החלטתי מיום 8/12/19 ביום 27.1.20 , ולאחר שהנתבע הגיש תביעה בעניין מזונות הקטין א' בפני ביה"ד הרבני, דן האחרון בבקשה וקבע: "הופיעו הצדדים וב"כ, וביה"ד הקשיב לדבריהם בקשב רב וסבלנות.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי בימ"ש זה לא "קנה" סמכות נמשכת לדון בנושא מזונות הקטינים, ההחלטה בעניין הפחתה זמנית בדמי המזונות בוטלה, ובעקבות פסק הדין היה מותר לנתבע להגיש תביעת מזונות לביה"ד הרבני.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת בקשתו של הנתבע ומורה על מחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, משקבעתי כי לביה"ד הרבני בחיפה נתונה "סמכות נמשכת" לדון בענייני מזונות הקטינים.

נוכח תוצאת פסק דין זה, ובשל העובדה שהתביעה הוגשה תוך העלמת עובדות רבות בחוסר תום לב, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עוה"ד בסכום של 2,340 ₪.

לפני תובענות להפחתת מזונות ולהרחבת זמני שהות, לאחר שאלה נקבעו בפס"ד כשנה לפני שהוגשו התובענות שבכותרת.

כללים אלה חלים כאשר החיוב המקורי נקבע בפסק דין לאחר הליך משפטי, בהסדר מזונות שקבל תוקף של פסק דין, כאשר החיוב המקורי נקבע במסגרת הסכם גירושין ויחסי ממון כולל שנחתם בין ההורים.

הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקריטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי - טרם שנפסקה הלכה זו".

...

מטעמים אלה, אני דוחה את תביעת האב לשינוי בזמני השהות.

לסיכום: בחינת טענותיו של התובע לשינוי נסיבות מהותי באספקלריה של הטענות שנטענו מפיו בהליך הקודם, מובילה למסקנה ברורה לפיה התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שינוי נסיבות מהותי ולפיכך, אני רואה לנכון לדחות אף את תביעת האב להפחתת מזונות.

ככל שהאם תודיע שאין ביכולתה לעמוד בהחלטה שניתנה, מאחר שהאב טען כי אין לו כל בעיה להסיע את הקטינים אם יורחבו זמני השהות ועל מנת להבהיר לאם את חובתה לקיים החלטות שיפוטיות ולא להעמיד את האב בפני עובדה מוגמרת - אני מורה כי האב ישא במלוא נטל הנסיעות והוא יהא רשאי לקזז סך של 400 ₪ לחודש (עבור שתי הנסיעות שהוא מבצע במקום האם), מסכום המזונות.

לפיכך מצאתי כי יש ליתן תוקף של פסק דין להחלטה מיום 26.5.2020 לעניין הרחבת זמני השהות ומתן סמכויות לעו"ס לסדרי דין.

התביעה להפחתת מזונות המסגרת הנורמאטיבית נקבע בפסיקה כי פסק דין חלוט בעינייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני היתדיינות חוזרת, וניתן לידון מחדש, בכל עת, בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך.

יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו לשם דיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים שניתנו לפני הילכת בע"מ 919/15, וזאת הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, והן כאשר מקור החיוב הנו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין בין הצדדים (ראו: בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, 20.01.2021).

...

הגורם אשר ערך את הסכם הגירושין: אני מקבלת את גרסת הנתבעת, אשר לא נסתרה על ידי התובע, כי עו"ד קריטנשטיין לא הכין את הסכם הגירושין, אלא ההסכם נערך על ידי עו"ד רקפת קופרמן (ראו: ייפוי כוח בלתי חוזר חתום על ידי התובע, לפיו שני הצדדים ממנים את עו"ד קופרמן לעניין העברת הזכויות בדירת המגורים, נספח ב'3 לתצהיר הנתבעת).

יוצא אפוא, שלאורך השנים וגם כיום נושאת הנתבעת לבדה בכל הוצאות החינוך של הקטינים במלואם, כאשר השתתפות האב מגולמת בסכום המזונות שנקבע בהסכם.

סוף דבר מהמקובץ עולה, כי התובע לא הוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי ממועד אישור הסכם הגירושין ועד למועד הגשת התביעה, המצדיק התערבות בגובה המזונות אותם סיכמו הצדדים במסגרת הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

"הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה שהמזונות הוא אחד החוטים המרכזיים בה, אם פרמת חוט זה נימצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם.. מכאן שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית". ראו נא גם ע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין (פורסם במאגרים משפטיים, 13.6.94):  "... כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה, אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסכם כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני הזוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפנייה חוזרת לביהמ"ש. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בין ההורים, אולם בטרם יוכרע דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק היתערבות במה שהוסכם". בעניינינו פסק הדין המאשר את הסכמות הצדדים ניתן לאחר הילכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים משפטיים, 19.7.2017) (להלן: "הילכת בע"מ 919/15") כך שלא נידרשת בחינה האם הוראות בע"מ 919/15 מהוות השפעה המצדיקה היתערבות באותן הסכמות ובהוראות המזונות הפסוקים, אולם ניתן לראות את השפעת הילכת בע"מ 919/15 גם בגוף ההסכם בין הצדדים שקבל תוקף של פסק דין את קבעו הצדדים הוראות בדבר שיעור חיובי מזונות הקטינה עד גיל 6 ושיעור מזונותיה המופחתים לאחר גיל 6.

הגם שהסכמתה של הנתבעת לשינוי זמני השהות ניתנה ללא שהאמור יהווה הסכמה לבירור של חיובי המזונות וסטייה מהוראות ההסכם שקבל תוקף של פסק דין, מקום שעסקינן בחיובים צופי פני עתיד, השינוי של זמני השהות מצדיק היתערבות ובהתאם לקריטריונים עליהם הסכימו הצדדים בפסק הדין ואלו הם שניים: בחלוקה שווה בנטל לעניין זמני השהות החיוב החודשי יעמוד על סך של 2,200 ₪ לחודש ומעל גיל 6 מוסכם כי תהא הפחתה בסך של 250 ₪ מדי חודש.

...

על כן, אין אני מקבלת את הקביעה של התובע בסיכומיו כי בשל פערי השכר וההכנסה הפנויה של כל אחד מהם עליו לשאת במזונות בשיעור של 98 ₪ בלבד שכן מבוססים הם על קביעתו, כאמור השגויה, כי הוצאות הקטינה מסתכמים בסך של 1,630 ₪ בלבד.

מכלל הנסיבות שלפני אני סבורה כי בבחינת היקף זמני השהות שהורחבו, אם בפועל כטענת התובע ואם בסופו של יום בפסק הדין המאשר את הסכמותיהם המאוחרות של הצדדים, אין הצדקה להתערב בשיעור חיובי המזונות של הקטינה שכן בהתאמה לכך, גם הכנסת התובע עלתה ביחס להכנסתו ביום אישור ההסכם ומתן לו תוקף של פסק דין.

על אף כל האמור לעיל, חיובי מזונות הקטינה נקבעו בהדרגה עד הגעתה של הקטינה לגיל 6 ועם הגעתה לגיל 6 כאשר לשיטת האם צפתה היא כי זמני השהות בעתיד יצומצמו ובפועל אלו הורחבו.

בכל הקשור להתערבות בית המשפט בגובה דמי המזונות שנקבעו בין הצדדים בהסכם נקבע כי זו לא תעשה בנקל שכן יש לראות את גיבוש ההסכם כחלק מן ההסכם עצמו; הסכם גירושין בדרך כלל כולל נקודות רבות שבמחלוקת ולעיתים צד מסוים מיתפשר על רכיב מסוים, לצורך הסכמה כוללת של יתר רכיבי ההסכם (ראה בהרחבה: ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין סעיף 3 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר (13.6.1994) פורסם בנבו).

לצורך שינוי גובה דמי מזונות יידרש כי "השינוי המדובר נידרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני". כבוד השופט פ' שטרק קבע בתמ"ש (ר"ג) 41272/06 ס.א.ש נ' א.א.ש (פורסם במאגרים): "תביעת מזונות קטינים בהסכמת הצדדים נעשית בידיעה מלאה באשר לנסיבות הכלכליות שלהם. כמו כן, ברור שיש עליות ומורדות כלכליות אשר בפני עצמן לא די בהן כדי להפחית במזונות הקטינים, אלא אם כן מדובר במצב שהופך להיות הכלל עבור האב לעומת החריג". בהילכת פלונית (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (נבו 20.01.2021) ) עמד כבוד השופט הנדל על הגישות השונות ביחס לשאלת רף הנסיבות לבחינת דמי המזונות שנקבעו בפס"ד, וקבע שהרף לשינוי נסיבות נותר משמעותי ואין להקל בדרישה זו. וכלשונו: "על מנת לאזן בין עקרון הצדק ובין עקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (בע"מ 3984/15, [פורסם בנבו] פסקה כ"ה).

ובהמשך קבע: "זאת ועוד, בהתאם לאותו קו – דעתי היא כי אין בהילכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות, כפי שפורשה בפסיקה קודם שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו]. יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו לשם דיון מחודש בחיובי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים שניתנו לפני הילכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] וזאת מארבעה טעמים עקריים." אציין בקצרה שהטעמים העקריים בגינם אין להקל בדרישת השינוי המהותי עליהם עמד כבוד השופט הנדל הנם עקרון סופיות הדיון, שמירה על יציבות משפחתית והגנה על עקרון טובת הילד, חשש להפרת מערך האיזונים בין הצדדים והשלכות הרוחב.

...

ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להידחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה. עיקר טענות הצדדים: טענות התובע: בנסיבות עסקינן מתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אשתו מנישואיה הקודמים.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי.

על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.