במאי 2003 נוסח הסכם בבית המשפט בדרום אפריקה המסדיר את עינייני הגירושין, לרבות משמורת, רכוש, מזונות אשה זמניים ומזונות ילדים.
בחודש מאי 2013 הגיעו הצדדים להסכמה על הפחתת סכום המזונות הזמניים.
בהחלטה נוספת מיום 24.1.2012, שניתנה כתגובה לבקשת העותרת, הציע בית הדין הרבני הצעה לפיה העותרת תקבל גט, אך "בנתיים לא יינתנו תעודות גירושין עד לבירור העניין, ויבוטלו עיכוב היציאה והעיקולים". עוד נקבע כי "אם אחר הבירור ביה"ד יחליט למסור את תעודת הגירושין, הרי שלפני מסירת התעודה תנתן לאשה זכות לברר טענותיה במסגרת ערעור". העותרת לא קיבלה את ההצעה מחשש שזכויותיה בבית המשפט תפגמנה.
...
ואולם, וכפי שיובהר, סלע המחלוקת ואורכם של ההליכים מובילים למסקנה ברורה שבקנה-מידה רציונאלי, גם על-פי האינטרסים של הצדדים וציפיותיהם, נעדרת מידתיות בין ההשקעה של הצדדים בהליך השיפוטי לבין הפער בעמדותיהם ומהותן.
מסקנה זו נגזרת מגבולות ההליך השיפוטי בישראל.
לסיכום, אמת-המידה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים היא חשש כן וממשי שמא הימנעות ממתן הצו תביא לידי עיגון.
ניתן להגדיר הבדל זה כהבדל בין "סמכות פנים" מול "סמכות חוץ", או "סמכות מקומית" מול "סמכות בינלאומית".
סוף דבר
המסקנה היא שיש להפוך את הצו על תנאי שניתן לחלוט, באופן שיפורט להלן.