הפחתת מזונות במעבר להסדרי שהות שוויוניים

בנסיבות אלו, מצא בית המשפט לעינייני מישפחה: "כי לאחר תשלום המזונות מצוי בידי המשיבה סכום של 6,000 ש"ח. לסך זה יש להוסיף את קצבת הילדים המשולמת למשיבה על-ידי המל"ל בסך של 344 ש"ח המגדיר את סך הכנסתה לסך של 6,344 ש"ח. יוצא, איפוא, כי לאחר תשלום המזונות, נוצר פער של כ-3000 ש"ח לטובת האב – פער אשר אינו מצדיק הפחתת מזונות זמניים". על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתה טען, כי היה מקום להפחית את המזונות הזמניים שהושתו עליו משעת ניתנה ההחלטה (ביום 25.2.20) טרם נקבעו הסדרי השהות וכיום הצדדים חולקים הסדרי שהות שוויוניים ומשמורת משותפת; המשיבה עברה להתגורר בבית הוריה בעיר אחרת; בקרוב ימלאו לבת הבכורה 6 שנים; המשיבה מסתירה את מלוא הכנסותיה; נפלה שגיאה ברורה ומהותית בקביעת בית המשפט לעינייני מישפחה את הכנסתו החודשית בסך 12,000 ש"ח על בסיס תלושי השכר ותדפיס חשבון הבנק.

...

בנסיבות אלו, מצא בית המשפט לענייני משפחה: "כי לאחר תשלום המזונות מצוי בידי המשיבה סכום של 6,000 ש"ח. לסך זה יש להוסיף את קצבת הילדים המשולמת למשיבה על-ידי המל"ל בסך של 344 ש"ח המגדיר את סך הכנסתה לסך של 6,344 ש"ח. יוצא, אפוא, כי לאחר תשלום המזונות, נוצר פער של כ-3000 ש"ח לטובת האב – פער אשר אינו מצדיק הפחתת מזונות זמניים". על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתה טען, כי היה מקום להפחית את המזונות הזמניים שהושתו עליו משעת ניתנה ההחלטה (ביום 25.2.20) טרם נקבעו הסדרי השהות וכיום הצדדים חולקים הסדרי שהות שוויוניים ומשמורת משותפת; המשיבה עברה להתגורר בבית הוריה בעיר אחרת; בקרוב ימלאו לבת הבכורה 6 שנים; המשיבה מסתירה את מלוא הכנסותיה; נפלה שגיאה ברורה ומהותית בקביעת בית המשפט לענייני משפחה את הכנסתו החודשית בסך 12,000 ש"ח על בסיס תלושי השכר ותדפיס חשבון הבנק.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה על נספחיה (לרבות נספח מס' 1 הוא תגובת המשיבה לבקשה להפחתת מזונות שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה), מצאתי כי דינה להידחות.

מקריאת תגובת המשיבה (שכאמור הייתה ממוקדת בטענת המבקש לאותה 'טעות רבתי' שנפלה בקביעת הכנסתו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה) נחה דעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1094137/17 בבית הדין הרבני איזורי אשקלון לפני כבוד הדיינים: הרב מאיר כהנא – אב"ד, הרב שלמה צרור, הרב **** גודיס התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רועי ברומר) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד נתנאל מויאל) הנידון: הפחתת מזונות במעבר להסדרי שהות שוים פסק דין

בהגיע הבת בעוד כשנה לגיל 6, עמדת ביה"ד היא שיש להיתחשב גם בהכנסות האם, בפרט כאשר האב מתקשה בתשלום המזונות עקב חובותיו, אך לא באופן שוויוני (בשונה מהפסיקה הנהוגה בביהמ"ש לעינייני מישפחה), ועל כן יעמוד סכום המזונות והמדור לאחר גיל 6 בנדון דידן על סך 1,300 ש"ח לחודש, בתוספת מחציות כאמור לעיל, כל עוד יימשכו הסדרי השהות השווים.

...

מסקנות פסק הדין לאור כל האמור לעיל, ביה"ד קובע: מיום 5.5.2021 ועד הגיע הבת [א'] לגיל 6 שנים, ישלם האב לידי האם למזונות הבת ומדורה סך 1,600 ש"ח מדי חודש, בתוספת מחציות חינוך ורפואה, לרבות צהרון ומחזור אחד של קייטנה.

יתר על כן, כאשר מדובר במזונות שנקבעו בהסכם שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין החילה הפסיקה מעמד מיוחד וקבעה, כי השינוי של המזונות יעשה רק במקרים חריגים וראויים בין היתר מאחר והסכם גירושין ממצה מכלול הסדרים, ויתורים ואיזונים אשר אינם פרושים בפני בית המשפט; בהתבסס על שיקולים של יציבות וודאות; ומאחר וההסכם מבטא את ההסכמה לגבי צרכי הקטינים (תלה"מ (תל אביב) 28665-02-19 ש.ר. נ' א.פ. (6.9.2020)).

אוסיף, בהקשר של הדיון במצבו הכלכלי של האיש, כי לאחר שהוגשה התביעה בתם הבכורה של הצדדים עברה את גיל 18, כך שעל פי הוראות הסכם הגירושין, החיוב במזונות עבורה הופחת.

עוד נקבעו בפסק הדין הוראות ביחס ליישום עיקרון זה במקרה של משמורת פיזית משותפת בכדי ליצור אחידות וסדר בנושא ולהביא לחלוקה הוגנת ושוויונית של מזונות הילדים.

אוסיף, על אף שהענין אינו נידרש, כי גם אילו היה מקום להחיל את העקרונות של פסיקת בע"מ 919/15, בנסיבות הענין, בהיעדר חלוקה של זמני שהות ובשים לב למקורות ההכנסה של הצדדים - ספק אם היה בהלכה החדשה כדי להוביל לתוצאה הכספית הנטענת על ידי האיש בסעיף 27 לכתב התביעה.

...

לסיכום קבע בית המשפט באותו הענין, כך: "יש להקנות להסכם גירושין יציבות ואמינות "אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט"..

לנוכח האמור לעיל, סבורני כי הלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים.

לסיכום הדברים: בהסתמך על הפירוט לעיל, מאחר ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי בהיבט של מצבם הכלכלי של הצדדים; כאשר נלקח בחשבון השיקול של הפחתת הסכום לתשלום בשל בגירותה של בתם הבכורה של הצדדים; השיפור העתידי במצב הכלכלי של הצדדים לאור הליך מימוש נכס המקרקעין והתקבולים שעתידים להתקבל בקרוב; ולאור ההלכה לפיה הלכת בע"מ 919/15 אינה חלה רטרואקטיבית - אני מורה על דחיית התביעה.

כפועל יוצא ממעבר זה, האב עתר בתובענה זו לביטול/הפחתת חיובו בתשלום המזונות ובצדה בקשה למתן סעד זמני אשר משמעותה עיכוב תשלום המזונות עד סיום ברור ההליך.

האב התחייב לשלם את המזונות עד גיל 21 וללא תלות בהסדרי השהות.

הדעת נותנת, ולא שוכנעתי אחרת, כי קיומו של מתוה זמני שהות גמיש במהלך ימי החול בשבוע כפי שאליו כיוונו הצדדים, כאשר עסקינן בקטינה כבת 14 שנים באותה העת אין פרושו מעבר מגורים של קבע לבית האב.

עדותה של האם אינה מתיישבת עם הטענה לחלוקת זמני שהות שויונית או "שמירה על מה שנקבע בהסכם הגירושין" כלשונה.

...

מסקנה זו נכונה אף אם אביא בחשבון כי האב ביצע המעבר לדירה גדולה יותר על מנת להעניק לבתו חדר משלה, דבר שלא היה בידי האם להעניק לה. ברם אין בכך לבד כדי לבסס הרעה במצב הכלכלי כפי שטוען לה האב.

נמצא איפוא כי טענתו של האב בדבר שינוי נסיבות מהותי הנובע ממצבו הכלכלי לא הוכחה כנדרש ודינה להידחות.

סוף דבר מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: א. חיובו של האב במזונות הבן א' יעמוד בתוקפו עד הגיע הבת ש' לגיל 21 .

· בחגים ובחופשים חלוקת זמני שהות שויונית.

לאחרונה נאלץ לעבור לדירה גדולה יותר ההולמת את צרכי המשפחה שהורחבה, עליה רובצת משכנתא גבוהה עבורה משלם 5,500 ₪ בחודש, בהשוואה לעלות ההחזר החודשי עובר לכך בסך של 4,000 ₪.

כמפורט לעיל, במסגרת החלטתי בבקשת האב להפחתת דמי המזונות, כסעד זמני, נתתי דעתי לנסיבות הנ"ל ובחנתי אותן לעומק, לרבות גילו של הקטין כיום ובמועד בו נחתם ההסכם; הפרישי הכנסות אותם מצאתי כמסתכמות אצל האב בסך 14,275 ₪ בחודש משכר עבודה, ואצל האם בסך 7,500 ₪ (עפ"י ממוצע שכרה בהפחתת תשלומי חובה ע"ס 7,207 ₪ בחודש והכנסותיה ממקורות נוספים, ובכלל זה קצבת ילדים בסך של 152 ₪ בחודש, תשלומים חד פעמיים מחב' ביטוח, מענקי עבודה וקיצבת סיוע בשכ"ד ממשרד הבינוי והשיכון); העובדה שהתובע נישא פעם שנייה ומכלכל יחד עם אישתו מישפחה בת 6 נפשות (כולל בנה מנישואיה הקודמים; כן נידרשתי להרחבת זמני השהות באופן שבו יחס זמני השהות הנו 43%:57% לטובת נתבעת, תוך שקבעתי בסיפא לסעיף 23 להחלטתי כדלקמן: "מובהר שאין בקביעתי זו בכדי לחייב או ללמד על תוצאות התביעה לגופה, ופס"ד יינתן רק לאחר שניתן יהיה לקבוע זמני שהות באופן סופי כמו גם יומצאו כלל המסמכים מהם ניתן ללמוד על הישתכרות הצדדים מכל מקור שהוא, כמו גם הכנסתם הפנויה. הוצאות בגין בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסה"ד הסופי." בהתאמה, אבחן את רכיבי המזונות בהם לטענת הצדדים חל שינוי נסיבות מהותי, ובמידת הצורך השפעתם על דמי המזונות שנקבעו; שינו במצבם הכלכלי של הצדדים; לפי תלושי שכר מחודשים 2/21 ועד 1/22 התובע מועסק בחברת ***** בשכר ממוצע של 14,436 ₪ לחודש לאחר ניכוי תשלומי חובה ובתוספת רכב צמוד בשווי 3,170 ₪.

ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט סארי ג'יוסי [אב"ד] עמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (נבו 27.06.2021) שם קבע; "בעניינינו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעיניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי היתחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין." בהתאם להוראות ההסכם, זמני השהות של האב עם הקטין נקבעו לימים ב' ו- ד' בין השעות 17:00-20:00 וכן בכל סופ"ש, ביום שישי החל מהשעה 09:00 / סיום המסגרת החינוכית ועד השעה 18:00, או בשבת החל מהשעה 09:00-18:00.

...

ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להידחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה. עיקר טענות הצדדים: טענות התובע: בנסיבות עסקינן מתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אשתו מנישואיה הקודמים.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי.

על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.