בעיניין זה הביאה הפרקליטה, לשם השוואה והמחשה, דוגמות נוספות לשעור ההישתתפות של המדינה ורשויות מקומיות במימון הוצאות המשפט של נבחרי ועובדי ציבור בגין זכוי במשפט פלילי: ראש עריית חיפה, שכאמור, שולם לו הסכום הגבוה ביותר שאושר אי-פעם (זולת כמובן הסכום שאשרה המועצה כהחזר הוצאות משפט למהנדס העיר), בסך 270,000 ש"ח (שהם כ80,000- דולר כולל מע"מ); אברהם צרפתי, המשנה לנציב מס הכנסה - סך 116,440 ש"ח; יעקב רז, תת-ניצב במישטרה - סך 12,450 ש"ח; עם זאת, עמדתה הייתה כי בנסיבות המקרה אין על בית-משפט זה להתערב בהחלטת השר.
בשנת 1979, כאשר נבחר רשות מקומית עתר לחייב את הרשות להחזר שכר הטירחה ששילם לעורך דינו עבור הליך פלילי שניפתח נגדו בשל מעשה שעשה במילוי תפקידו, נפסק, ברוב דיעות, כי כל עוד לא נקבעו בחוק או על-פיו כללים המסמיכים רשות לשלם הוצאות משפטיות, אין על הרשות לשאת בתשלום אשר מן הדין אינו חל עליה.
על-פי התעריף, שעודכן לאחרונה בספטמבר 1996, התשלום המרבי עבור לימוד תיק המתנהל בבית-משפט השלום, הכנתו והופעה בישיבה ראשונה הוא 1,800 ש"ח, ועבור כל ישיבה נוספת בבית-משפט השלום - 365 ש"ח. התשלום המרבי עבור לימוד תיק המתנהל בבית-המשפט המחוזי או בבית-המשפט העליון, הכנתו והופעה בישיבה ראשונה הוא 3,600 ש"ח. התשלום המרבי עבור הופעה בכל ישיבה נוספת על הישיבה הראשונה בבית-המשפט המחוזי הוא 725 ש"ח, ואילו התשלום המרבי עבור הופעה בבית-המשפט העליון בכל ישיבה נוספת הוא 1,135 ש"ח.
אמות-המידה להחזר הוצאות המשפט
הנוהל, בצד קביעת קני מידה שוויוניים - התלויים בעיניין ולא באישיות של מבקש החזר ההוצאות - מבקש לאזן לעניין גובה התשלום בין אינטרסים שונים.
כך, למשל, סעיף 80 (א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, מסמיך את בית-המשפט לצוות, אם ראה שלא היה יסוד לאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, כי אוצר המדינה ישלם לנאשם את הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-.
בהיתחשב בגובה הסכומים שבהם מדובר, חשש זה מצדיק כשלעצמו הפחתה משמעותית הרבה יותר מן ההישתתפות בשכר הטירחה של משרד זה. בהפחתה של 20% - שתוצאתה הישתתפות בשיעור של 160,000 דולר בתוספת מע"מ - אין די.
אי-קיום חוות-הדעת של היועץ המשפטי לממשלה
יש מקום להעיר אף על העובדה ששר הפנים נימנע מלקיים באופן מהותי את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה רשאי השר לאשר חלק הנמוך "במידה משמעותית" מן ההוצאות שהתבקשו.
...
על-פי הנוהל של הוועדה לעזרה משפטית, שיעור השתתפות המדינה בהוצאות הסניגוריה יהיה כמפורט בתעריף שקבעה ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק - הוא התעריף שאומץ גם בנוהל מימון הוצאות המשפט של נבחרי רשויות מקומיות - ורק במקרים מיוחדים תהא הוועדה רשאית להוסיף על אותם סכומים, מטעמים שיפורטו וינומקו בהחלטתה.
כדברי השופט שמגר בבג"צ 156/75 דקה נ' שר התחבורה, פ"ד ל(2) 95, 105:
יכול שיימצאו נסיבות בהן לא נשקל על ידי הרשות המיניסטריאלית שיקול זר, והובאו בחשבון אך ורק שיקולים שהם רלוונטיים לעניין, אולם לשיקולים הרלוונטיים השונים יוחס משקל בפרופורציה כה מעוותת בינם לבין עצמם עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך בלתי סבירה לחלוטין.
התוצאה היא כי על גופים אלה - תחילה המועצה (ולפי שיקול-דעתה גם הוועדה), ולאחריה השר - לדון מחדש בבקשתו של ראש העיריה.