הפחתת היקף העסקת עובדים בשעות נוספות

הקף העבודה – גמול שעות נוספות לטענת התובע, הועסק על בסיס של 5 ימים בשבוע כאשר שעות עבודתו ביום א' עד ה' היו משעה 08:00-17:00 וביום ו' עבד משעה 08:00-12:00/13:00, לפחות 4 שעות.

הנתבעים טוענים כי התובע נידרש בתחילה לעבודה של 8 שעות ביום ולאחר תקופה הופחת הקף עבודתו ל-5 שעות ביום והוא מעולם לא נידרש לעבוד מעבר להקף זה ואף לא טען לשכר מעבר לשעות שסוכמו עימו.

...

תביעות התובע לתשלום הפרשי שכר, גמול שעות נוספות, חלף הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן השתלמות, פיצוי בגין העדר שימוע, אי מתן אישור העסקה, פיצוי בגין העסקה פוגענית- נדחות.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 5 – נדחית.

התביעה שכנגד – נדחית.

אנו ערים לטענת הנתבע כי במספר ימים בדוחות הנוכחות (2.12.2019, 22.1.2020, 28.1.2020, 12.3.2020) נרשם כי התובע עבד כביכול 24 שעות, כך שכנראה "התובע לא יצא מהמחשב" (ע' 14 ש' 22-31), בעוד שעבד בשעות אלה בהקף מופחת.

במילים אחרות, חלף טענת האטה בעבודה, התובע מיקד את טענתו בכך כי לא הסתדר עם העובד השני שהועסק במטבח (ולא מצא לזמנו לעדות, כאשר ב"כ דוקא ביקש לזקוף זאת לחובת הנתבע (ע' 15 ש' 30-32); כי הגיע לעבודה אך בפועל לא עבד בשעות נוספות בהקף שעבד קודם לכן (כאשר בחלק מהחודשים ספק בעינינו אם הקף השעות עולה בקנה אחד עם הוראות הדין), ואז נאלץ לשיטתו לחזור לתל אביב; וכי לא נקרא לעבודה כלל בחודש יולי 2020 בעוד שהוברר כי הועסק עד ליום 12.7.2020.

...

מכל מקום גרסת הנתבע (עליה לא נחקר בחקירתו הנגדית) כי שילם את שכרו של התובע במועד לא נסתרה; ולפיכך טענת התובע בעניין נדחית בזאת.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מהיום: א. פיצוי בעד אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך של 2,500 ₪.

הקף ההעסקה והתביעה להפרשי שכר ולגמול עבודה בשעות נוספות אשר להקף ההעסקה – התובעת טוענת כי החל מחודש 1/16 החלה לעבוד במשרה מלאה מהשעה 7:00 עד השעה 17:00 אצל הילה בהקף של 264 שעות חודשיות (סעיפים 17 ו-22 לכתב התביעה; סעיפים 40 ו-54 לתצהיר התובעת); וכי בתקופות שונות עבודתה נמשכה עד השעה 18:00 ובמשך שנתיים עבדה עד השעה 19:00, כך שיעבדה 286 שעות חודשיות (סעיפים 18-19 ו-22 לכתב התביעה; סעיפים 40-42 ו-54 לתצהיר התובעת).

אשר לגובה השכר – התובעת טוענת כי עבור עבודתה קיבלה שכר נמוך משמעותית כשהוסבר לה כי היא "עובדת לא רגילה" (סעיף 23 לכתב התביעה; סעיף 55 לתצהיר התובעת); כי החל מחודש 7/18, בזמן עבודתה אצל נורית, חל שינוי בגובה שכרה ואופן התשלום, כך ששולם לה שכר גלובאלי בסך 3,000 ש"ח (סעיף 28 לכתב התביעה; סעיף 63 לתצהיר התובעת); כי בחודשים 12/19-1/20 הועלה שכרה ולאחר מכן הופחת בחזרה ל-3,000 ש"ח מבלי שניתן לה כל הסבר (סעיף 29 לכתב התביעה; סעיף 65 לתצהיר התובעת); כי הנתבעות לא שילמו לתובעת שכר מינימום עבור שעות העסקתה החל מחודש 1/16 ולפי חישוב שהציגה התובעת על הנתבעות לשלם לה 123,027 ש"ח (סעיפים 49-51 לכתב התביעה; סעיפים 92-94 לתצהיר התובעת).

...

מכאן שהתביעה שכנגד שהגישה נורית – נדחית.

כן נדחות טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות בענין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא להן פסק הדין את הסכומים הבאים: הנתבעת הילה: הפרשי שכר – סך של 60,786 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.3.17.

לא מצאנו לחייב את נורית לשלם לתובעת הוצאות בשל דחיית התביעה שכנגד.

שנית, הנתבע לא ניהל מעקב אחר הקף העבודה הפרטית הנדונה בכדי שניתן יהיה להפחית את השעות שהושקעו בעבודה הפרטית מהשעות בגינן נתבע גמול שעות נוספות.

מדובר איפוא בפרק זמן קצר, כאשר מתלושי השכר עולה שלאורך כל תקופת עבודתה הועסקה התובעת בשעות נוספות.

...

בנסיבות אלו דרישת ההשבה של דמי הנסיעות ששולמו לתובעת, לאחר שהתובעת הסתמכה על התשלום, אינה צודקת ואנו דוחים את התביעה להשבת הסכומים האמורים (השוו: ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים פיתוח תשתית ושרותי בריאות - לורין קדם, 23.9.2008).

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 18,658 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 19.1.2020 ועד מועד התשלום.

שכר חודש ינואר 2020 בסך 9,071 ש"ח נטו בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 2,000 ש"ח. התביעה שכנגד – נדחית.

התובעת טענה שהליך סיום העסקה היה פגום וכן אופן ההעסקה ומשכך תבעה פיצוי בגין אי מתן הסכם העסקה בכתב, אי תשלום שכר עבור שעות נוספות, אי תשלום שכר עבודה על בונים ממוחשבים, פיטורים שלא כדין, אובדן הכנסה בתקופה ממושכת בין השימוע לפיטורים ופצוי על הפרת חובת תום לב ועוגמת נפש בסך 119,178 ₪ בצרוף הלנת שכר, הצמדה וריביות.

הנתבעת מסרה שהפגישה שאכן התרחשה בחודש יוני 2020 נבעה לאור משבר הקורונה וירידה בהקף פעילות המלון וכפועל יוצא ירידה בהקף הפעילות הנידרש מהתובעת.

...

הנתבעת תשלם לתובעת בגין עבודתה על בונים ממוחשבים בזמן החל"ת בסך 3,196 ₪.

הנתבעת תשלם שכר התובעת בגין ההמתנה להחלטת הנתבעת בסך 3,840 ₪ .

לאחר ששקלנו את היקף התביעה ביחס לתוצאתה ולמהלכה מצאנו כי לפנים משורת הדין ולמרות הפסיקה במצב כזה, כל צד יישא בהוצאותיו.