עניינו של פס"ד בעתירה לביטול דמי מזונות שנקבעו בהסכם שנערך בין הצדדים ואושר בתוקף של פס"ד נוכח שינוי נסיבות מהותי, ולמצער הפחתתם באופן משמעותי;
רקע בקצרה:
התובע (להלן: "התובע" או "האב") והנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "האם") התגרשו בחודש 1/2014.
...
ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להידחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה.
עיקר טענות הצדדים:
טענות התובע:
בנסיבות עסקינן מתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אשתו מנישואיה הקודמים.
לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי.
על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.
