הפחתת גמלת סיעוד בשל הכנסות

משכך, יש לדחות את התביעה בנוגע לתקופה זו, שבה בדין הופחתה גמלת הסיעוד ב- 50% בשל ההכנסות.

...

לטעמנו, יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

משכך, יש לדחות את התביעה בנוגע לתקופה זו, שבה בדין הופחתה גמלת הסיעוד ב- 50% בשל ההכנסות.

באשר לחודשים 1-3/18, הראינו בטבלה לעיל כי גם בתקופה זו עלתה הכנסתו של כל תובע על השכר הממוצע ומשכך יש לדחות את התביעה לגבי תקופה זו. באשר לחודשים 4-12/18, הרי גם בה עלתה הכנסתו של כל תובע (10,078 ש"ח) על השכר הממוצע לפי סעיף 2 לחוק (9,906 ש"ח), ומשכך יש לדחות את התביעה לתקופה זו. אין צו להוצאות.

הגימלה אושרה ברמה 3 מופחתת, בשיעור 50% גמלה, בשל הכנסות גבוהות.

בתוך כך עוד נקבע בדנ"א זליגמן כי אין לחזקת התקינות המנהלית כדי להעניק לו משקל בכורה בכל הנוגע לפרשנות הדין "אלא שיש להטיות את האוזן ולשמוע את עמדתו, כפי שנעשה ביחס לעמדתה הפרשנית של רשות מינהלית, תוך בחינת כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו הקונקרטיות, ורק אז להכריע בדבר המשקל שיש ליתן לעמדתו הפרשנית של המאסדר". לאור קביעתנו כי לא נמצא מקור נורמאטיבי המאמץ את תקנות דמי הביטוח אל תוך מבחני ההכנסה לצורך תשלום גימלת סיעוד, הרי שלא ניתן לפיכך במסגרת בחינת ההכנסות לפי תקנה 4 לתקנות מבחני הכנסה לגמלת סיעוד, כפי שעשה הנתבע.

...

כך, בתקנה 7 נקבע כי "בקביעת הכנסתו החדשית של עובד עצמאי לאחר התאריך הקובע, תובא בחשבון הכנסתו ממשלח יד בשנת המס שבה חל התאריך הקובע, מחולקת ב-12; שונתה הכנסתו השנתית, במהלך שנת המס, לענין תשלום דמי ביטוח – תובא בחשבון ההכנסה כפי שנקבעה לאחר השינוי". העובדה שמתקין התקנות ידע להפנות לתקנות דמי הביטוח במקרים מסויימים (חבר קיבוץ בגמלת סיעוד או בעל עסק בגמלת נכות כללית) מחזקת את המסקנה שאין מקום להסתמך על תקנות דמי הביטוח היכן שהדבר לא נעשה מפורשות בחוק או בתקנות.

סוף דבר עניינה של התובעת יוחזר למוסד על מנת שיבחן את זכאותה לגמלת סיעוד בהתאם להנחיות האמורות לעיל – על בסיס הכנסתה בשלושה חודשים רצופים מתוך ארבעת החודשים שקדמו למועד הגשת תביעתה לסיעוד; מבלי להתחשב בהכנסותיה מחוץ לתקופה הקובעת; ומבלי למצע את ההכנסות שהתקבלו במהלך התקופה הקובעת.

ביום 11/12/19 נשלחה לתובעת הודעה לפיה היא זכאית החל מיום 7/11/19 לגימלת סיעוד ברמה 2מ (מופחתת).

בשל הכנסות התובעת ובן זוגה נקבעה זכאות התובעת ל-5 שעות עזרה שבועיות, היינו רמה 2 מופחתת (רמה 2 מקנה זכאות ל- 10 שעות שבועיות).

...

לסיכום כתבה הוועדה המייעצת: "סובלת מדמנציה ברמת חומרה בינונית ע"פ הערת גריאטר, פרופ' בלוצקי, מיום 19/12/19 ... בחדר הבדיקה יוצרת קשר עין, עונה לשאלות, ליקוי בהתמצאות במקום, זמן וסיטואציה. ... לשאלות שיפוט עונה תשובות כלליות לא מפורטות אך נכונות". בפרק "התנהגות וארועים חריגים" נכתב: "קיימת תובנה למצבה. לא דווח על ארועים חריגים המסכנים אותה או סביבתה. הוועדה סבורה שבמצב הנוכחי זקוקה להשגחה חלקית". אלה טענות התובעת כפי שעלו בסיכומים: התובעת נדרשת להשגחה מלאה ולא חלקית, לאור נסיבותיה שלה.

הרופא פירט אינדיקציות שונות באשר למצב הקוגניטיבי ולסיכום כתב: "סביר להניח כי אבחנתה של גב' סגלוביץ היא דמנציה בדרגת חומרה בינונית ...". אף שהוועדה לא ציינה במפורש כי עיינה בחוות הדעת, הרי שציינה כי המכתב עמד בפניה ולכן חזקה שעיינה במכתב.

סוף דבר, לאור האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

להשלמת התמונה יצוין כי ממרץ 2020 אושרה זכאות לגימלת סיעוד ברמה 5 מופחתת.

הנתבע לא הצביע על מקור נורמאטיבי המאפשר לו לאמץ אל תוך חישוב ההכנסות לצורך גימלת סיעוד, את הסדר מיצוע התשלומים הנוספים הקבוע בתקנה 5 לתקנות דמי הביטוח ביחס לתשלומים הנוספים.

...

כך, בתקנה 7 נקבע כי "בקביעת הכנסתו החדשית של עובד עצמאי לאחר התאריך הקובע, תובא בחשבון הכנסתו ממשלח יד בשנת המס שבה חל התאריך הקובע, מחולקת ב-12; שונתה הכנסתו השנתית, במהלך שנת המס, לענין תשלום דמי ביטוח – תובא בחשבון ההכנסה כפי שנקבעה לאחר השינוי". העובדה שמתקין התקנות ידע להפנות לתקנות דמי הביטוח במקרים מסויימים (חבר קיבוץ בגמלת סיעוד או בעל עסק בגמלת נכות כללית) מחזקת את המסקנה שאין מקום להסתמך על תקנות דמי הביטוח היכן שהדבר לא נעשה מפורשות בחוק או בתקנות.

טענה זו של הנתבע דינה להידחות.

סוף דבר עניינה של התובעת יוחזר למוסד על מנת שיבחן את זכאותה לגמלת סיעוד בהתאם להנחיות האמורות לעיל – על בסיס ההכנסה בשלושה חודשים רצופים מתוך ארבעת החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה לסיעוד; מבלי להתחשב בהכנסות מחוץ לתקופה הקובעת; ומבלי למצע את ההכנסות שהתקבלו במהלך התקופה הקובעת.

בעיניינה של גב' דר ז"ל נקבע שהיא זכאית לגימלת סיעוד מופחתת בשל הכנסותיה.

...

שלישית, מקובלת עלינו גם טענת המוסד, כי תוצאה שלפיה לשני מבוטחים שלהם הכנסה זהה תיקבע זכאות שונה לגמלת סיעוד לפי מועד הגשת התביעה אינה סבירה.

כללו של דבר: ערעור המוסד מתקבל חלקית, כך שאנו קובעים שאין לחשב את ההכנסה לעניין זכאות לגמלת סיעוד על יסוד ממוצע ההכנסה ב- 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לגמלת סיעוד או לחודש שבו משולמת גמלת הסיעוד, ובוודאי שאין לחשב את ההכנסה על יסוד ההכנסה השנתית בשנה שקדמה להגשת התביעה לגמלת סיעוד.

סוף דבר: בעניינה של גב' כהן הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי עניינה יוחזר למוסד על מנת שייערך מחדש חישוב בנוגע לזכאותה לגמלת סיעוד לתקופה 24.12.2019 עד 24.3.2020.