ברקע הדברים עומדת מחאה ציבורית של תושבי העיר ראש העין והיישוב מזור, ובכללה הפגנות המתקיימות מול ביתו של המבקש, ביחס לרעש מטוסים הקיים, לפי הטענה, מעל הישובים דנן.
בהתאם לכך, קבעה דעת הרוב בפרשה זו כי אין לאפשר הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור שכן בהקשר זה, זכות הפרטיות גוברת על זכות ההפגנה (השופט ש' לוין) כאשר השופט א' גולדברג הצטרף וסבר כי אין להתיר קיום הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור אם קיימת חלופה אפקטיבית שבה ניתן לקיים את ההפגנה ובהקשר זה נקבע כי:
"יש לראות את המקום האפקטיבי היחיד לקיום אספה ליד מעונו של איש הציבור, רק שעה שהוא מנהל שם את כל פעילותו הציבורית או את עיקרה. בכל מקרה אחר, אין סיבה שלא לראות כחלופה אפקטיבית את המקום שליד משרדו של איש הציבור. במקרה הראשון תותר האסיפה ליד ביתו של איש הציבור, ואף זאת תוך מיגבלות ראויות של זמן, כמות המשתתפים, ניהול האסיפה ותדירות האסיפות במקום. ואילו במקרה האחר – תאסר"
הלכה זו נותרה על כנה גם בפסיקות מאוחרות יותר: בג"צ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד משטרת ירושלים פ"ד מ"ח (4) 793 (הותר קיום אסיפות מול בית ראש הממשלה בירושלים, עקב מעמדו הדואלי של בית ראש הממשלה), בג"צ 6536/17 התנועה לאיכות השילטון נ' משטרת ישראל (שם נקבע, בין היתר, ביחס להפגנות שהתקיימו בסמוך לביתו הפרטי של היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 23 לחוות דעתו של כב' השופט פוגלמן, כי הפגנה המתקיימת בככר הממוקמת במרחק של 400 מ' מביתו הפרטי, אינה הפגנה במיקום הנמצא מול או ליד מעונו הפרטי של היועץ), בג"צ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2017) (אשר נידון יחד עם פרשת סדקה המצוטטת לעיל), וכן לאחרונה – בג"צ 5318/21 עריית רעננה נ' משטרת ישראל (2021).
...
אמנם, ייתכן שההשוואה לדמות המוזכרת בפוסט גובלת בטעם רע, ואינה מוצלחת במיוחד, ואולם מכאן ועד לייחוס עבירה פלילית או איום כלשהו למשיבה 1 המרחק הוא רב.
מעבר לכך, כאמור, על מנת ליתן צו כמבוקש, על המבקש להוכיח כי קיימם מצע עובדתי המביא לכלל מסקנה כי המשיבה 1 תוסיף ותפגע בשלוות חייהם של המבקש ובני משפחתו.
בנסיבות אלה, סבורני כי מתן צו האוסר על המשיבה 1 להתייחס למבקש או לעניין הציבורי הנדון בפירסומיה במדיה החברתית, כמבוקש למעשה על ידי המבקש, יהווה מגבלה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת על חופש הביטוי והמחאה, ולמעשה יעקר מן השורש את התכלית של המדיה החברתית כככר השוק הוירטואלית, וכמכשיר מרכזי להבעת והחלפת רעיונות בהאי עידנא.
בהתאם לכך, קבעה דעת הרוב בפרשה זו כי אין לאפשר הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור שכן בהקשר זה, זכות הפרטיות גוברת על זכות ההפגנה (השופט ש' לוין) כאשר השופט א' גולדברג הצטרף וסבר כי אין להתיר קיום הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור אם קיימת חלופה אפקטיבית שבה ניתן לקיים את ההפגנה ובהקשר זה נקבע כי:
"יש לראות את המקום האפקטיבי היחיד לקיום אספה ליד מעונו של איש הציבור, רק שעה שהוא מנהל שם את כל פעילותו הציבורית או את עיקרה. בכל מקרה אחר, אין סיבה שלא לראות כחלופה אפקטיבית את המקום שליד משרדו של איש הציבור. במקרה הראשון תותר האספה ליד ביתו של איש הציבור, ואף זאת תוך מגבלות ראויות של זמן, כמות המשתתפים, ניהול האספה ותדירות האספות במקום. ואילו במקרה האחר – תיאסר"
הלכה זו נותרה על כנה גם בפסיקות מאוחרות יותר: בג"צ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד משטרת ירושלים פ"ד מ"ח (4) 793 (הותר קיום אספות מול בית ראש הממשלה בירושלים, עקב מעמדו הדואלי של בית ראש הממשלה), בג"צ 6536/17 התנועה לאיכות השלטון נ' משטרת ישראל (שם נקבע, בין היתר, ביחס להפגנות שהתקיימו בסמוך לביתו הפרטי של היועץ המשפטי לממשלה, בפיסקה 23 לחוות דעתו של כב' השופט פוגלמן, כי הפגנה המתקיימת בככר הממוקמת במרחק של 400 מ' מביתו הפרטי, אינה הפגנה במיקום הנמצא מול או ליד מעונו הפרטי של היועץ), בג"צ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2017) (אשר נידון יחד עם פרשת סדקה המצוטטת לעיל), וכן לאחרונה – בג"צ 5318/21 עיריית רעננה נ' משטרת ישראל (2021).
בנסיבות אלה, סבורני כי האיזון אותו יש לערוך בין כלל השיקולים המבוטאים לעיל מחייב דחיית הבקשה אף כנגד המשיב 2, פרט להיבט אחד - והוא איסור על המשיב 2 להביע את מחאתו במרחק הנופל מ – 400 מ' מפתח מגורי חצר הבית של המבקש.
