לא עולה מהעדויות שקחטן היה מוטרד מהעובדה שבלשכת המקרקעין רשומה הערת אזהרה על הדירה, לא דאג לקבלת מיסמך נגדי כלשהוא, התחייבות, או כל ראיה אחרת שתסייע בבטול ההסכם שדווח לרשויות המס.
בעיניין חזן נדון מקרה דומה, אלא ששם נדונה זכותו של הרוכש למול זכותו של צד ג' שהטיל עיקול על זכויות הבעלים הרשומים, הדיון היה בשאלה זכותו של מי גוברת, הרוכש או הנושה, ההנחה בבסיס ההחלטה הייתה שרק במקרה של הסכם למראית עין תבוטל זכותו של הרוכש.
לעניין זכותם של המוכרים לקבל את התמורה הכספית נפסק בעיניין חזן, בפיסקה 54:
"גם אילו היו המבקשים נוטלים חלק פעיל בהליך התובענה העיקרית, עילות התובענה היו נותרות כפי שנתגבשו במקורן על ידי הרוכשים, ואלה לא כללו סעדים בענין המערכת הכספית בין הצדדים. גם אילו נטען באותו הליך על ידי המוכרים כנגד הרוכשים כי אין להעניק להם סעד הצהרתי כל עוד לא שלמו את יתרת המחיר החוזי, גם אז – המענה האפשרי לכך היה כי הנושא הכספי שבין המוכרים לקונים אינו חלק מנידני ההליך, ואותו יש לברר בהליך אחר, שהרי מוקד התובענה לסעד הצהרתי נעוץ ביחס שבין הזכויות שביושר של הקונים לעומת זכות נושי המוכרים לעיקול מאוחר של הנכס. אולם אפילו היה בית המשפט קמא רואה לנכון לידון במסגרת הליך זה גם במערכת הכספית בין המוכרים לקונים בגידרה של טענת המוכרים כי יש למנוע מתן סעד הצהרתי לרוכשים כל עוד לא שלמו את יתרת המחיר החוזי, גם אז היה מקום לבחון את טענות המוכרים ואת טענות ההגנה של הרוכשים בתגובה להן, על פי מהותן כטענות "תביעתיות" או כטענות "הגנתיות", בלא קשר לשאלת מעמדם הטכני של הצדדים הטוענים כתובעים או כנתבעים.
...
אין לי אלא להצר על כך, אציין כי צדדים המנהלים עסקים בדרך שנוהלו העניינים כפי שהצטיירו בהליך זה, אינם יכולים לצפות כי בית המשפט יחשוף כבמטה קסם את שבחרו להטמין, כביכול, ואין להם אלא על להלין על עצמם בהתנהלותם זו.
סוף דבר
הסכם המכר שנחתם הינו הסכם תקף, אולם הבקשה לסעד שהתבקש נדחית משלא הוכח תשלום מלוא התמורה.
התביעה נגד הנתבע מס' 2 נדחית מהנימוקים שפורטו.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.
