הערכת מהימנות עדים: כלים משפטיים לחקר האמת

לפני בקשה לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת תיק פלילי 48193-12-22.

בחינה זו נעשית בתחילתו של ההליך הפלילי ולא בסופו ומכאן כי עניינה באומדן הסיכוי להרשעה על בסיס הערכת הראיות הגולמיות והמכלול הראייתי הלכאורי כולו.

כאשר בית המשפט אינו נידרש בשלב זה לעמוד על משקלן של הראיות ומהימנות העדים, בחינה השמורה להליך העקרי, אלא עליו לבחון האם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות הגולמיות במהלך המשפט יוביל לביסוס אשמת הנאשם מעל לספק סביר.

בהמשך אמר לחוקרים: "אני מעדיף לשמור על זכות השתיקה אני לא יודע לאיזה כיוונים זה הולך, אני מפחד באמת שאני יאכל משהו שהוא לא שלי". 9.4 הודעת המשיב מיום 26.11.22 – החקירה מתחילה כשהמשיב נסער ובוכה, מקראים בפניו את החשדות כנגדו והוא משיב: "אני יודע, אבל אני לא רוצח...אני לא רוצח, זה היה בטעות". החל לבקשת החוקרים לספר את השתלשלות הארוע מתחילה.

נרשם כי: "העדה מדגישה שלא ראתה את הלהב של כלי הדקירה, חשבה שאותו רוכב האופנוע פשוט דחף את יורי, נתן מכה. אבל כאשר רוכב האופנוע הזיז את ידו חזרה, כף ידו ניפתחה קצת – ואז הבחינה העדה שאותו רוכב האופנוע מחזיק באותו יד ידית רב צבעונית ואז חשדה שאולי זאת לא הייתה סתם מכה, אלא דקירה". העדה ציינה מספר פעמים במהלך החקירה כי "הוא הביא דקירה של בנאדם שיודע לרצוח, יודע להביא כאלה מכות, יודע לעבוד עם נשק כזה, מדגישה כי בנאדם שלא רצח כבר- לא יוכל להביא מכה כזאת ישירות ללב". ציינה מספר פעמים כי ראתה ידית צבעונית בידו של רוכב האופנוע, כאשר הזיז את ידו אחורה.

...

גרסתו במשטרה, די בה כדי להביא למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו.

אם אכן גרסתו של המשיב הייתה יכולה להתקבל וכל מה שהוא עשה זה מתן מכה בחזהו של המנוח הייתה צריכה להיראות במקום המכה, חבלה יבשה ולא חבלה חודרת כפי שנצפתה על ידי מד"א. לאחר עיון בחומרי החקירה אני מגיע למסקנה כי כבר בשלב הראשוני בטרם נפתח בית החזה של המנוח ובטרם דיקור בית החזה של המנוח, נעשה שימוש בכלי חד בעת הפגיעה במנוח.

סוף דבר, אני מוצא לקבוע כי מתקיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב הנוכחי לגבי עבירת ההמתה, שיש בכוחן להביא להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו. אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי עבירות שיבוש ההליכים וזאת בהסתמך על הסכמתו של המשיב לקיומן של ראיות כאלו.

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2201 (50.031) מתייחסת לעניין זה, לאור החשיבות הרבה שלו, ובסעיף 12א' להנחיה נכתב: "יש לתעד משא ומתן עם המועמד להיות עד מדינה לקראת הסכם". החקירה בעיניין גיוסו של העד, בוצעה בנגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

במצב דברים זה, ייתכן שהעד מנסה להסתיר דברים שלא עלו על הכתב, ועלומים מאיתנו דברים שמסר למר ערן מלכה, או שמר ערן מלכה אמר לו. לכל אלו יש חשיבות גדולה לא רק להערכת מהימנותו של עד המדינה, אלא גם לבחינת התהליך כולו של גיוסו, ולהבנה האם הסכם עד המדינה אכן מבטא את העובדות כהווייתן.

יש להביא התנהלותם של תהליכים אלו בפני בית המשפט, בבואו לבחון עדותו של עד. איזוק נחקרים במהלך חקירתם איזוק איננו כלי חקירה.

טענה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 13.2.17, ואין אלא לחזור על הדברים, על כי כאשר מיתנהלת חקירה כנגד עד אשר אמור להעיד במסגרת ההליך הקשור בעד, ואשר נטענת לשותפות מסוימת של העד בדברים שנטענים בכתב האישום, הרי שבמובהק ההחלטה אם להעמיד לדין את העד אם לאו, הנה נתון רלבאנטי ומהותי ביחס לבדיקת מהימנותו, אפשרות ההגנה להיתגונן, ואפשרות בית המשפט לרדת לחקר האמת.

...

תוכן הענינים עמוד תמצית הכרעת הדין - 3 הכרעת הדין בהרחבה - 16 עבירת מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ועקרון החוקיות - 16 ראיות נסיבתיות - 21 על פרשנות ופרשנות יתר - 24 החלק הכללי לכתב האישום המתוקן - 25 אישום ראשון – פרשת הופס וקליר - 35 אישום שני – הקמת חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ - 72 פרק א' באישום השני – קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה וניסיון לקבלת דבר במרמה - 73 חברת דנה – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה - 77 טיב פעילות חברת דנה - 85 פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת - 88 פרק ג' באישום השני– פרשת נשר - 132 פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים - 150 פרק ה' באישום השני – פרשת שמן - 169 פרק ו' באישום השני – העברת כספי שוחד, הלבנת ההון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה - 199 אישום שלישי – פרשת צ'יף אסיה - 216 אישום רביעי – הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים חסויים ומסירתם לחברת דנה - 237 החקירה, התנהלותה, והתייחסות לטענות המקדמיות - 246 סוף דבר - 258 החלטתי להורות על זיכוי שלושת הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לסיכום עניין זה, לא נחה הדעת מההתנהלות האמורה, ואין בתשובות ב"כ המאשימה כדי מתן הסבר של ממש לכך שהמשטרה חוקרת את עצמה.

המסקנה בהכרעת הדין, על זיכוי הנאשמים, אינה נובעת מהשתלשלות העניינים ביחידה החוקרת כאמור לעיל, אלא מהראיות עצמן, ומההכרעה לגופו של עניין, כמפורט לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, אני מחליט לזכות את שלושת הנאשמים, מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

        באשר לכלים בהם יעזר בית המשפט בבואו להעריך את מהימנות העדויות שנשמעו בפניו  הורה המחוקק כי : "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי היתנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט" (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971), ובפסיקה נקבע  כי  על בית המשפט לשלב בין "בחינה  פנימית"  ובין "בחינה חיצונית" של העדות הנשמעת בפניו.

בהקשר זה אני מוצא לנכון לציין כי ככלל, התקשיתי לייחס מהימנות של ממש לעדותו של עו"ד אבו רוקן, שעדותו בפניי הותירה רושם של מי שמשנה גירסאותיו ככל שנידרש לצרכיו, ובסיכומיו פירט ב"כ נג'מה סתירות מרובות בין גירסאותיו של עו"ד אבו רוקון בפניי ובפני כב' השופט בולוס ובין גירסאותיו בחקירות האמורות, לבין תצהירי תשובות לשאלון או תצהירי עדות ראשית שהוגשו בהליכים אלו או בהליכים בפני כב' השופט בולוס, ולחלקן אתייחס בהמשך.

טעם שני למתן מהימנות לאמירות אלו, הוא מכח טענת "מיגו" שמשמעותה על פי המשפט העברי היא שכאשר יש לעד או לצד להליך משפטי גרסה או תשובה אפשרית הנוחה לו יותר, ובכל זאת בוחר העד או הצד להליך בגרסה או תשובה הנוחה לו פחות הרי שבכך יש כדי ליתן חזוק לכך שהתשובה או הגירסה הפחות נוחה שנמסרה, אמת היא.

...

עם זאת, ממכלול הראיות והטענות שעלו בתיק, עולה כי במוקד הדיון עומדות שלוש עסקאות מקרקעין אשר על פי טענות הנתבעים בוצעו במקרקעין בין נג'מה ובין אחרים.

עם זאת, לאחר בחינת מכלול הראיות, ובשים לב לכל הנימוקים שפורטו לעיל לפיהם ניתן למצוא תמיכה לטענותיה של נג'מה במסמכים ובעדויות , ובנוסף לכך אי הבאת עדויות מהותיות על ידי לילי , והעלאת גירסה עובדתית שהופרכה בעדויות אחרות , ועל כל אלו מעשי הטעייה דומים של עו"ד אבו רוקן כלפי נג'מה שנקבעו בפסק דין חלוט , כל אלו ביחד מבססים לעמדתי את טענות לילי במידה הנדרשת ובהתאם אני מקבל את התביעה, וקובע כי נג'מה לא הסכימה או ידעה על עסקת לילי וכי היא הוחתמה על מסמכי עסקת לילי בהטעייה תוך הצגת המסמכים כחלק מהעסקה הראשונה.

לפיכך אני קובע גם כי העברת בעלות שבוצעה בלשכת רישום המקרקעין ביום 23/3/2015 על פי שטר מס' 14124/2015/1, במסגרתה הועברו מנג'מה ונרשמו על שם לילי,1000/79442 חלקים מזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 17151 (להלן: "המקרקעין"), בטלה ומבוטלת ויש להשיב את רישום הבעלות באותם חלקים על שם נג'מה. ב"כ נג'מה יגיש עד ליום 31.8.2020 פסיקתא לחתימתי לצורך תיקון הרישום הנדרש בלשכת רישום המקרקעין.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, התביעה הנגדית של לילי כנגד נג'מה נדחית.

( מהדורה 2, תש"ל) 413 וה"ש זאת תורת האפוטרופסות על קטינים במשפט העברי, הן לעניין אפוטרופסים טבעיים והן לעניין אפוטרופסים שהתמנו לכך, על רגל אחת" דאגת בית המשפט לשלום הקטינים כולם: כאשר מעיין בית המשפט בתיק חקירה ובו עדויות ילדים ועולה מהן כי לטענתם במספר מקרים פגע הקטין נ. מינית בכל ילדי האם, לרבות בר. וכאשר ביחס לחלק מהטענות הערכת המהימנות של חוקרת הילדים היא כי הם חוו את האירועים ולא בדו אותם ממוחם הקודח, אין ספק כי בית המשפט רשאי ואף מחויב להיות מודאג לשלום הילדים שנמצאים בקירבתו של נ. .

הדאגה הופכת למשמעותית ורבה יותר לאור העובדה שאביה של ר. הרואה בנ. כבנו לכל דבר ועניין (הגם שהוא לא), לא יודע (ולא מעוניין) לבצע את ההפרדה בין טובת הילד לחקר האמת ובוחר להיות עמו בחדר החקירות (כמעין אפוטרופוס) ביחס להאשמות שבאות למעשה מילדיו כלפי אותו נ. ומסרב באופן נחרץ לבצע את האיבחון הנידרש לקטין.

הטיפול המשפחתי הכוללני כאנטרס, כלי וערך יכול 16 , תשס"ז מס' 130 , עמ' אכן להוות יעד ראוי לכשעצמו בין אם איבחון למסוכנות מינית יעלה חשש שכזה מצד נ. ובין אם לאו (לאור תיוגו ככזה נוכח האשמות אחי ואחיותיה של ר. ונוכח החקירה הפלילית).

סוף דבר באיזון בין האינטרסים המתנגשים ותוך שקילת הזכויות והחובות של כל צד ומעמדו באתי לכלל מסקנה שעקרון טובת הילד מצריך היתערבות באוטונומיה ההורית של אמו של נ. ומכוח סמכותי לפי סעיף 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 אני מוצא כי יש לנקוט בסעד זמני בעיניינו של הקטין נ. בדמות עריכת איבחון הערכת צרכים ומחייב אותו ואת אמו לשתף פעולה עם העו"ס לסדרי דין כך שאיבחון זה יבוצע לאלתר.

...

אני סבור כי במצב דברים שבו דווקא משום שאין המלצה להרחיק את נ. מהבית (בהיעדר ראיות) ו/או להוציא את ר. לסידור חוץ ביתי (מחשש לפגיעה בלתי הפיכה ברווחתה לפי עמדת גורמי הרווחה ואבחון פסיכולוגי ועמדתה שלה), וכאשר בסופו של יום היענות בחיוב לבקשת עריכת האבחון היא בגדר פגיעה מידתית ביותר הן בזכויותיו של נ. והן באוטונומיה ההורית וזאת במסגרת איזון האינטרסים הכולל ולשם שמירה על האוטונומיה ההורית של ר. , הרי שמדובר במהלך מתבקש שניתן וצריך להורות עליו.

סוף דבר באיזון בין האינטרסים המתנגשים ותוך שקילת הזכויות והחובות של כל צד ומעמדו באתי לכלל מסקנה שעיקרון טובת הילד מצריך התערבות באוטונומיה ההורית של אמו של נ. ומכוח סמכותי לפי סעיף 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 אני מוצא כי יש לנקוט בסעד זמני בעניינו של הקטין נ. בדמות עריכת אבחון הערכת צרכים ומחייב אותו ואת אמו לשתף פעולה עם העו"ס לסדרי דין כך שאבחון זה יבוצע לאלתר.

אני מורה לעו"ס לסדרי דין לעדכן את ביהמ"ש תוך 60 ימים בדבר ביצוע עריכת האבחון וממצאיו.

ועוד העיד כי "ביקשתי מאופק במסגרת חקירתו למסור לידי עותק ממוחשב של מסמכים, אשר אופק ציין במפורש בחקירתו כי הם מצויים ברשותו ובשליטתו האישית במועד החקירה. דברים אלה אף מתועדים בתימלול חקירתו של אופק, והם אינם משתמעים לשתי פנים. אופק ציין במפורש בעת חקירתו, כי המסמכים מצויים ברשת האנטרנט, בחשבונות דוא"ל מסוג gmail (דואר אלקטרוני המצוי אך ורק בשרתי גוגל) אשר זמינים לשימוש מכל מחשב" (פסקה 36).

בדיני הראיות הדבר בא לידי ביטוי במעבר "ממשטר של קבילות ראיות למשטר של בחינת משקלן ומהימנותן. הגישה ההולכת ומתפתחת מבקשת לציית לעיקרון ההערכה החופשית ולהמעיט בכבילת שיקול הדעת השפוטי בהצבת כללים טכניים של קבילות. בהתאם למגמה זו, אין לחסום מלכתחילה את דרכה של הראיה לבית המשפט, אלא לבחון את מהימנותה ואת משקלה לגופם" (יניב ואקי דיני הראיות 151 (כרך ראשון, 2020) (להלן: ואקי)).

ההכרה בזכויות הפרט במישור הצבורי (בתחולה ישירה) ובמישור האזרחי (בתחולה ישירה ועקיפה) מביאה לנכונות גוברת והולכת לעשות שימוש בכלים המשפטיים המאפשרים לפסול ראיות, וזאת במקרים המתאימים.

וכב' השופט עמית ציין כי "הערך של חקר האמת אינו רק מנת חלקם של בעלי הדין. חשיפת האמת משרתת הן את אינטרס הצדדים לעשיית משפט צדק והן את אינטרס הציבור בכללותו בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת המשפטית עבור החברה כולה" (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 34 (2021) (להלן: עמית)).

...

נראה לי כי העקרונות והניתוח שנעשה בהחלטה זו אמורים ליישב את המחלוקות ביחס לרשימת המסמכים שנמסרה על ידי המבקשים.

לא השתכנעתי שצריך לפסול אותם בגין הטענות מסוג זה. כאן מקובלת עלי עמדת המשיבים כי הטענות לגבי עריכה של מסמכים שונים, צריכה לקבל משקל נמוך שעה שהעותקים המקוריים מצויים בשליטתם של המשיבים, והם יכלו לבצע השוואה בעניין זה, ולהציג ממצאיהם.

התוצאה דין הבקשות להתקבל.