הערה על אי התאמה תקנה 29

אכן, המבקש עצמו צירף בקשות של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה איזור מיום 21.12.17 נושאות כותרת: "בקשה לרישום הערה על אי התאמה", בהתאם לתקנה 29 (א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התש"ל-1969 (מוצגים ת/1, ת/2).

...

בחקירתה לא ידעה הגב' שם טוב לאשר באם קיים סעיף הדן במצב בו קיימת חריגת שימוש, ואשר קובע כי אז אין לאפשר רישום הנכס כבית משותף (עמ' 78 ש' 32-34).

ההסכם, כפי שצויין לעיל, מחייב את רישום הזכויות (בכפוף לתנאיו), ואינו מקנה לרמ"י זכות להימנע מרישום הזכויות, כל עוד ההסכם תקף, כפי מקרה זה. במקרה אחר שבו סירבה רמ"י לקדם רישום בית משותף, בין השאר בנימוק להפרה את חוזה החכירה, הן מחמת שימוש בבניין שלא לפי ייעודו המקורי והן מחמת קיבולת הבניה שחרגה מן המותר לפי חוזה החכירה, נדחו טענות רמ"י תוך שנקבע כי: "בניה שלא כדין של חוכר, במקרקעין שהוחכרו לו, אינה שוללת מניה וביה את זכות החכירה שלו בתוספות הבניה, אלא היא מקימה לבעל המקרקעין את הזכות לדרוש את סילוק הבניה או להשלים עימה, שאז הוא אף נדרש לשלם לחוכר את מחיר השקעתו. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי לחייב את החוכר לשלם לבעל המקרקעין שכר ראוי בגין תוספות הבניה". וכן: "סיכומו של דבר, העובדה שהחברה שבכינוס הפרה את חוזה החכירה באופן יסודי, אינה שוללת את היותה חוכרת של הבנין, לרבות של חלקיו שנבנו מעבר למותר לפי חוזה החכירה. על כן, היא זכאית לרישום זכויותיה כחוכרת במסגרת רישום הבית המשותף. תרופתה של הרשות בגין הפרת חוזה החכירה היא תרופה כספית, משום שזו הדרך בה בחרה הרשות להגיב על ההפרה וזו גם הדרך שנקבעה בחוזה החכירה למקרה שבו הרשות תוותר על הדרישה לביטול החוזה". (פר"ק 2173-06 רשות מקרקעי ישראל נ' סי.די. סי. חברה לפיתוח בע"מ (בכינוס נכסים), החלטה מיום 1.11.2008, להלן: "עניין סי.די. סי." ) והדברים יפים לענייננו מכוח קל וחומר, באשר בעניין סי. די. סי. הגם שנקבע כממצא כי החברה ביצעה בניה בחריגה מההיקף שהותר לה בחוזה החכירה ועשתה שימושים שלא הותרו בחוזה, עדיין נפסק כי הפרות אלה אינן שוללות את זכותה להירשם כחוכרת במסגרת רישום הבית המשותף.

העתירה למתן היתר לפיצול סעדים נזנחה בסיכומים, ועל כן, אינני נדרשת לה. סוף דבר המרצת הפתיחה מתקבלת.

בתוקף סמכותי כיו"ר הוועדה המקומית ועל פי החלטת כבוד השופט פרגו יהודה מיום 15.4.2015 הריני להודיעכם כי אין מניעה מצד הוועדה המקומית לרישום הבית המשותף בחלקה שבדנון בכפוף לרישום הערות על אי התאמה להיתר מכוח תקנה 29(א) לתקנות המקרקעין (ניהול רישום) בתשע"ב-2011 בד בבד עם רישום הבית המשותף במפורט להלן: בגוש 6417 חלקה 856 ברמת השרון יש לרשום הערה לפי סעיף 20)א) לפיה חלק מהבנוי ניבנה בסטייה מהיתר.

...

הנני מורה כי פעולות המחיקה המפורטות בסעיפים 3-6 לעיל, יתבצעו בתנאי ורק לאחר רישום בית משותף בחלקה 856 בגוש 6417, ייחוד זכויותיה של הגב' בלהט אזר ת.ז..

אני דוחה את טענת עו"ד בלהט אזר שיש להתנות את מחיקת זכויותיה מחלקה 857, בהסרת ההערה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון מתת חלקה 10 עליה בנוי הקוטג' השייך לה. אין תניה כזו בפסיקתא שניתנה על ידי בית המשפט ביום 29.3.2018, אשר בטרם נתינתה אושרה על ידה בחתימת ידה.

נוכח האמור ולאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, אני נעתר לבקשת כונס הנכסים המפורטת בסעיף 19.

מעיון בנסח המקרקעין של חלקה 135 עולה כי נרשמו שתי הערות על-ידי הועדה המקומית: האחת – הערה על אי התאמה בהתאם לתקנה 29 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב-2011, בה נרשם "ראה מכתב מזכיר הועדה המקומית לתיכנון ולבניה בנס ציונה... מיום 2.9.1986 בדבר אי התאמה להיתר הבניה מס' 2297 מיום 19.3.1958"; והשנייה – צו הריסה מכוח "תיק פ. מס' 1517/00 מיום 22.10.00 (לחמי שרה)" (הנסח צורף כנספח 1 לתצהיר חיו).

...

על רקע האמור הוגשה התביעה שלפני.

הריסת אותה בניה ותיקה, כך נטען, תוביל להרס משפחה שלמה ותותירה ללא קורת גג. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התנהלות התובעת לאורך השנים מלמדת על כך שהתובעת הכירה בזכויותיהם בחלקה 135, על כל הבנוי והנטוע עליה זה שנים רבות, תוך ויתור מוחלט על כל טענותיה ביחס לכך; כי מעצם העובדה שמאז השלמת הבניה ועד למועד הגשת התביעה, לא העלתה התובעת שום טענה ביחס לבניה זו ולא עשתה דבר למימוש זכויותיה הנטענות, מקימה לנתבעים טענת התיישנות או למצער, טענת שיהוי; הנתבעים טוענים כי הרחבת בתי המגורים נעשתה על ידי רבים מתושבי טירת שלום, כי התובעת ערה למציאות הקיימת בטירת שלום מזה שנים רבות וכי הגשת התביעה נגדם היא בגדר אכיפה בררנית; כי אין יריבות בין הצדדים, מן הטעם שהבניה בחלקה בוצעה והושלמה עוד לפני שהנתבעים קיבלו את הזכויות בחלקה בירושה (בשנת 2002); כי בהתאם לחוזים קודמים שהיו ביחס למקרקעין, לא הייתה הגבלה על הבניה בחלקה ההיסטורית; וכי התובעת זנחה את זכויותיה לדרוש הריסה ופינוי בניה והעלאת טענות אלה נגועה בחוסר תום לב ודינה להידחות מטעם זה בלבד.

הריסת התוספות לבית המגורים תוביל להרס משפחה שלמה ותותירה ללא קורת גג. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, יש ליתן את צו הריסה כמבוקש.

סוף דבר התביעה מתקבלת, בהתאם לאמור בסעיפים 59-58 שלעיל.

בשים לב לכל אלה, הגעתי למסקנה כי נכון הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת באת כוח התובעת, התובעת פנתה באמצעות אל המפקח על רישום המקרקעין במחוז הצפון, ובקשה לדעת האם ניתן יהיה לרשום את הבית כבית משותף חרף חריגות הבניה המתוארות בסעיף 6 שלעיל, ונימסר לה כי הדבר אפשרי בכפוף לאישור הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ובכפוף לרישום הערה מתאימה בפנקס הבתים המשותפים, לפי תקנה 29 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב – 2011, שעניינה "הערה על אי התאמה". באת כוח התובעת מוסיפה וטוענת, כי סרוב הנתבעת לרישום הבית המשותף כופה על התובעת להמשיך ולשמש כ"חברה משכנת", ולמעשה הנתבעת מחזיקה אותה כבת ערובה, לשם פינוי החלקות הסמוכות מפלישות שבוצעו להן.

...

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן: (א) ניתן בזה צו, המופנה אל הנתבעת, ולפיו על הנתבעת ליתן כל מידע שיידרש, לחתום על כל מסמך שיידרש, ולנקוט בכל פעולה שעל הנתבעת לנקוט בה, לצורך רישום הבית הבנוי בחלקה 269 בגוש 18103 כבית משותף, ולצורך רישום זכויות החכירה שרכשו רוכשי הדירות בבית המשותף.

הועדה הביעה עמדה, שאם חריגות בניה בוצעו למעלה מ-5 שנים מיום הגשת הבקשה להיתר, יינתן אישור בכפוף לרישום הערה על אי התאמה מכוח תקנה 29 לתקנות המקרקעין [ניהול ורישום] ביחס לדירות שבהן קיימות חריגות בניה.

...

הבקשה למתן פסק דין שהגישו התובעים, והבקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישו הנתבעים – נדחות.