העסקת קרובי משפחה ברשויות המקומיות: סוגיות אתיות

הטיה הדומה בעוצמתה לזו שמקובל לייחס לאנטרס רכושי ישיר או לאנטרס שמקורו בקשרי מישפחה קרובים (ר' – ניגוד עניינים בשירות הצבורי 263-266; יובל פלדמן "הפסיכולוגיה של ניגוד עניינים" ניגוד עניינים במרחב הצבורי – משפט תרבות אתיקה פוליטיקה (עורכים: ד. ברק ארז, ד. נבות, מ. קרמניצר), תשס"ט 57, 70).

תופעה שאותה תולים הכותבים בכך שחברי המועצה, האמורים לבקר את היתנהלותו של ראש הרשות, אינם מקבלים שכר על עבודתם, באופן המייצר תמריץ וציפייה לקבלת טובות הנאה שתהפוכנה את התנדבותם לכדאית, בהעדר עניין צבורי ותקשורתי בכל הנעשה בשלטון המקומי (כפועל יוצא מן הסוגיות שבהן הוא עוסק, הנחשבות זניחות ו-"אפורות", בהשוואה לשאלות במישור הלאומי), ובתלות של גורמי הבקרה הפנימיים בראש הרשות לצורך המשך העסקתם.

...

סוף דבר לאור האמור, הגענו למסקנה כי יש לאשר את החלטתו של בית הדין האזורי בדבר ביטול החלטתה של ועדת הבחינה, ביטול המינוי של בן שימול מכוח המכרז השלישי וכן את ההוצאות שהשית על המערערים.

על רקע דברים אלה, לא מצאנו גם טעם להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי להעביר העתק מפסק הדין למשרד הפנים על מנת שיפעיל את שיקול דעתו בנוגע להליכים נוספים שיש לנקוט, אם בכלל, בנסיבות אלה.

על רקע זאת, אנו מחייבים את ראש המועצה בתשלום הוצאות משפט לכמיסה בסך של 10,000 ₪ ואת בן שימול בתשלום בסך של 5,000 ₪ וזאת, תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא להם פסק דין זה. ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו (17 פברואר 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך בדבר איסור העסקת קרובי מישפחה במוסדות חינוך מיום 13.8.19, קובע כי תחולתו היא על "כלל מערכת החינוך, מינהלי המחוזות, המפקחים על בתי הספר, מינהלי כוח אדם במחוזות, מינהלי בתי הספר, בעלויות על בתי הספר, רשויות מקומיות, עובדי הוראה". בשים לב לאמור, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת בנוגע לסמכותו של משרד החינוך לקבוע כי מנהל מחלקת חינוך אינו יכול להיות קרוב משפחתו של מנהל בית ספר המצוי באותה רשות מקומית, וזאת אף אם משרד החינוך איננו מעסיקם של אף אחד מקרובי המשפחה.

על סוגיה זו ועל הטעמים שעומדים בבסיס הדרישה להמנע מניגוד עניינים, פסק השופט אהרון ברק, לאמור: "... מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להמנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהוא. זהו העקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים. תחילתו של עקרון זה כעניין מוסרי שבין האדם לבין עצמו. לימים הוא הפך – מכוח הקונסנסוס החברתי העומד ביסודו – כעניין של משפט החל ביחסים שבין אדם לבין זולתו (ראה י. זמיר, "אתיקה בפוליטיקה" משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 250).

...

טענות המשיב 3 דין הבקשה לסעדים זמניים וכך גם התביעה העיקרית, להידחות על הסף, שכן למבקש אין מעמד, ולפיכך אין סמכות עניינית לבית הדין לדון בבקשה ובתביעה.

בנוסף על קביעותינו הלכאוריות לעיל, בבואנו לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הסעד הזמני אם לאו, והשוואתם של הנזקים אלה מול אלה, סבורים אנו כי הנזק שעשוי להיגרם למשיב ולמועצה יהיה גבוה בהרבה מהנזק שעלול להיגרם למבקש, שכן, הקפאת תוצאות המכרז עד לקבלת פסק דין סופי משמעותה, פגיעה קשה בתושבים, בתלמידים ובמועצה.

סוף דבר לא שוכנענו בפגם משפטי או אחר המצדיק התערבותנו בשלב זה בשיקול הרשות המוסמכת בהחלטה על מינוי של המשיב למנהל מחלקת החינוך במועצה.

אשר על כן, הבקשה לסעדים זמניים – נדחית.

המטופל מתמסר לטיפולו של הרופא בבוטחו בכישוריו המקצועיים, בהקפדתו על כללי האתיקה הרפואית, ובמסירותו לעבודתו ולמטופליו, וכן בהנחה שבמקרה הצורך יימצא מאחוריו אותו 'כיס עמוק' שממנו יוכל המטופל להפרע, ככל שתקבע חבות בפיצויים; וכמו המטופל, כך גם הרופא.

כך, נקבע כי המערער פעל במסגרת בית החולים ברשות; כי הועסק בו בעבר כעובד מן המניין, והוא האמין כי מצב זה עשוי להתחדש; כי נעזר בצוות ובמכשור שהעמיד עבורו המוסד הרפואי; כי לא קיבל כל תמורה בגין הלידה, מאת בית החולים או מאת האם, ואין מדובר ב"לידה פרטית" במובנה המקובל; וכי פעילותו שם לא הותנתה בעריכת ביטוח אחריות מקצועית אישי.

אשר לגובה הנזק: לנוכח חבותם של בית החולים ושל ד"ר ג'ושה בגין הנזק שניגרם למשיב 3 יחד ולחוד, ולנוכח חלוקת האחריות שנקבעה לעיל במסגרת ההודעה לצד שלישי, התוצאה היא שד"ר ג'ושה ובית החולים חבים, כל אחד בנפרד, בתשלום מלוא הסכום שנפסק לבני המשפחה בפסק הדין נושא העירעור; ואולם, בגין כל תשלום שיבצע ד"ר ג'ושה לבני המשפחה עד כדי מחצית הסכום, הוא יהא זכאי לשיפוי מאת בית החולים בשיעור של 70%, ואילו בגין כל תשלום שיבצע מעבר לכך יהא זכאי לשיפוי של 100%.

הטלת אחריות בגין נזק מסוג זה, על אף שהוכרה במשפט הישראלי, גם היא איננה מן הסוגיות האלמנטריות (בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת, פסקה 25 לפסק דינו של השופט י' עמית (15.4.2015); ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, פסקה 5 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (22.06.2014); פורת, 223-230; תמר גדרון, "חובת הזהירות בעוולת הרשלנות ונזק כלכלי טהור", הפרקליט מב 126 (תשנ"ה); תמר גדרון "בין רשלנות בנק (באנגליה) לרשלנות המדינה (בישראל): נזק כלכלי טהור בעוולת הרשלנות בראי הפסיקה החדשה, ניתוח והערכה במבט השוואתי" הפרקליט נ 95 (2008) (להלן: "גדרון")).

חברתי מנתה מספר טעמים לקיומה של חובת זהירות בגין אי-עריכת ביטוח, ובהם: יכולתו של בית החולים לצפות את הנזק לאור פעילותו והכרותו את תחום המיילדוּת, ציפייתם הטבעית והלגיטימית של המטופלים לקיומו של "כיס עמוק" ולכך שיוכלו להפרע את נזקיהם במקרה של רשלנות רפואית, מבלי שייאלצו להכנס אל נבכי מערכות היחסים בין הרופא ובין המוסד הרפואי; וכן ה"שכנות" המשפטית בין המוסד הרפואי ובין רופא הפועל בצל קורתו, הנובעת מהקרבה הפיזית, הזיקה המשפטית וההסתמכות הכלכלית.

בת"א (שלום חיפה) 12626-09-09 פלוני נ' מועצה מקומית משהד (18.6.2013), נקבעה אחריותו של בעל תאגיד המפעיל מוסד חינוכי, והרשות המקומית שבשטחה נמצא אותו מוסד, כלפי תלמיד שניפגע בתאונה, בשל כך שלא וידאו קיומו של ביטוח רפואי מתאים.

...

היה עליו לוודא כי למערער כיסוי ביטוחי מתאים – על ההשלכות המעשיות של בירור מעין זה. מסקנה זו נובעת הן ממערכת היחסים שבין בית החולים ומטופליו הן ממערכת היחסים שבין המערער ובין החולים, ובעיקר – מדיניות משפטית רצויה.

בדומה לחברתי, גם אני סבור כי הפרדה כזו אינה מתבקשת.

התוצאה היא, כפי שקרה אצלנו, שהביטוח ייפול בין כסאו של הרופא לכיסאו של בית החולים.

בהקשר זה יצויין כי ב"כ הנתבע צירף לסיכומיו ללא קבלת רשות צו ירושה בעיניינו של סאלח ז"ל שהוצא לאחר מועד סיום ההוכחות, אך בהיעדר אישור לצרוף אין בכוונתי להתייחס למסמך זה. תמצית טענות הצדדים לאור העובדות שפורטו לעיל טען התובע כי הוא היורש היחידי של זכויות אביו כאמל ז"ל בבית, לאחר שכל יתר יורשיו הסתלקו לטובתו מחלקם בזכויות עיזבון כאמל ז"ל בבית, וכמו כן הוא הזכאי לכל זכויותיו של סאלח ז"ל בבית לאור יפוי הכח עליו חתמה גב' אלהאם ח'רבאוי.

גם הניסיון לתרץ את העדר המסמכים ביחס לבית בכך שהבית אינו רשום בלישכת רישום המקרקעין, ועפ"י עצת עו"ד מלחם הם "הסתפקו" בדווח למועצה המקומית, אינו יכול לעמוד נוכח העובדה שכאשר עפ"י טענת הנתבע, המנוחה העבירה לו ללא תמורה את מלוא הזכויות בבית בשנת 2012, אזי נערכו מספר רב של מסמכים ובכלל זה צוואה בכתב יד, תצהיר מתן מתנה (נספח 10 לתצהיר הנתבע), ייפוי כוח בלתי חוזר, ובנוסף אף הוגש דיווח על העסקה למיסוי מקרקעין, והצדדים לא הסתפקו בדווח למועצה המקומית.

בנסיבות שנוצרו ונוכח מהותיות עדותו של ב"כ הנתבע עו"ד כבישי היה ברור גם לעו"ד כבישי כי נידרש למצוא פיתרון לשאלת הייצוג בתיק נוכח כלל 36 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986.

על כל האמור יש להוסיף את העובדה שמהאישור נראה לכאורה כאילו המנוחה אינה רשומה כבעלת הזכויות בנגריה וכמו כן העלה התובע טענות לאי התאמה בין נתוני האישור לגודל הנכסים בפועל, אך אינני נידרש לידון בסוגייה זו. אותם הדברים נכונים גם ביחס לתדפיס שצורף ע"י הנתבע ממיסוי מקרקעין (נספח 13 לתצהיר הנתבע) ואשר לטענת הנתבע יש בו כדי לבסס את זכויות הנתבע בבית.

כך מצד אחד טען הנתבע כשנשאל "לא. אתה יודע בתחילת שנת 2012 שהנכס, הנגריה זה שלך" כי "לא שלי. אני עבדתי" (שם,עמ' 70 ש' 21-22) וכי "לא הייתי יודע שעשתה את הצוואה בשבילי" (שם, עמ' 71 ש'12) וכן אמירות נוספות מהן משתמע כאילו הנתבע לא ידע כבר בשנת 2012 כי אימו העבירה לו את זכויותיה בבית , בעוד שבפועל ביום בו ערכה אימו את צוואתה היא חתמה גם על תצהיר העברה ללא תמורה של זכויותיה בנגרייה לנתבע ובהמשך חתמה על תצהיר נוסף שדווח למיסוי מקרקעין, ועליו ידע הנתבע קרוב לודאי שהרי מטבע הדברים חתם גם הוא על תצהיר ומסמכי הדיווח למיסוי מקרקעין.

כאמור לעיל, הצדדים הצהירו כי אין בינהם סיכסוך כיום בכל הנוגע לחלקה 2 ובהתאם לא נידרש להרחיב בנושא הפעולות שננקטו על ידי הנתבע בשנת 2009 ביחס לזכויות המנוחה בחלקה 2, אך בכל מקרה פעולות אלו אינן מתיישבות עם גירסתו בדבר הסכמה כוללת בין בני המשפחה ביחס לזכויות בחלקה 2 , והן בודאי אינן מתיישבות עם טענתו שלפיה העברת הזכויות בחלקה 2 אליו בשנת 2009, הייתה חלק ממהלך מוסכם עם כל האחים.

...

כאמל ז"ל – 1/8 (עפ"י צו ירושת המנוח) סאלח ז"ל – 1/8 (עפ"י צו ירושת המנוח) כמו כן אני קובע כי התובע הינו הזכאי לחלקו של כאמל ז"ל בבית מכח היותו יורשו של כאמל ז"ל ומכח הסתלקותם של יתר יורשי כאמל ז"ל לטובתו.

אני דוחה את תביעתו של התובע להצהיר עליו כזכאי גם לחלקו של סאלח ז"ל בבית, ולצורך קביעת יורשיו יידרש התובע או כל יורש פוטנציאלי אחר לנקוט בהליך המתאים בפני הערכאה המוסמכת לכך.

לאור מכלול נסיבות הענין ובשים לב לכך שתביעת התובע התקבלה בחלקה בלבד, אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובע לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום מתון של 12,000 ₪.

ישיבה מס' 13 מיום 6.12.2015 (נספח 15 למוצגי החברה) מזכירת הועדה גב' קסלר הציגה את רכוז הניקוד של המועמדים כפי שהיתקבל מחברי הועדה ולפיהם, הנתבעת קיבלה את הציון הגבוה ביותר: דרוג שם פרטי שם מישפחה ציון קריטריון קשיח אשר נוקד מחדש ציון משוקלל של כלל הקריטריונים הקשיחים – ציון מנומל ציון משוקלל של כלל הקריטריונים הרכים – ציון מנומל ציון סופי 1 ענבר טור שלום 82.65 7.76 8.075 7.88 2 עמוס תיבי 93.39 8.43 6.46 7.64 3 ראובן וולף 65.75 6.46 7.66 6.94 ישיבה מס' 13 מיום 9.12.2015 (היתקיימה בטלפון, נספח 19 א' למוצגי החברה) התקבלה תשובת המנהלים המיוחדים בקבוצת רב בריח, לפיה, יש ברשותם דוחות כספיים מבוקרים של החברה ליום 31.12.2003; מאחר והתובע עבד בשנה זו עד יוני 2003, וכבר היתקבל מידע מ-BDI, הוחלט לא לקבל את המידע הנוסף.

בהתנהלות התובע מול ועדת האיתור היה חוסר תום לב, כאשר התברר כי השאלון שמילא מר בחרי בשם רב בריח, לא היה רלוואנטי להעסקת התובע משנת 2001; עוד התברר כי התובע לא היה יועץ משפטי אלא עו"ד פנימי של חברת רב בריח.

מדובר היה בחברה ציבורית שהתובע לא שימש בה נושא משרה, ושהמחזור הכספי השנתי של החברה היה נמוך מ-250 מיליון ש"ח. כך או אחרת, אין למנות את התובע לתפקיד, לאור הודאתו כי הורשע ע"י ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין ובשל כך שהוא מנהל הליך משפטי מקביל למינויו כיועץ משפטי בחברה ממשלתית אחרת.

בקורות החיים המתייחסים לאותה תקופה, צויין כי עבדה כעורכת דין במשרד עו"ד לוין, אבי גיא, ועסקה בדיני בנקאות ומקרקעין, ייעוץ משפטי למספר בנקים למשכנאות (בנק הפועלים, בנק משכן, בל"ל, דיסקונט למשכנתאות, בל"ל למשכנתאות), ניהול עצמאי של תיקי כנוס נכסים, תביעות כספיות, חוזים, מכרזים, הוצאה לפועל, שטרות, דיני חברות, משפט מינהלי, פשיטת רגל, מקרקעין, חוזי מכר ושכירות, מסוי מקרקעין, רישום והעברת זכויות ועבודה מול רשויות מקומיות, טאבו, חברה משכנת ומנהל מקרקעי ישראל, ניסיון בהופעות בדיונים בבתי משפט שלום, מחוזי, בלישכת ההוצאה לפועל (נספח 62 הנ"ל).

עו"ד נייגר הביא דוגמא נוספת של הוצאה לפועל ומימוש משכונות (הקרובה לעיסוקה של הנתבעת במשרד עו"ד אבי גיא), וזה יכול להיות מימוש שטר חוב והוצאה לפועל שלו, אך גם מימוש מישכון על מניות חברה ציבורית או חברה מסחרית גדולה המחייבת את הכונס להתעמק במשפט מסחרי, דיני תאגידים ודיני ניירות ערך, דיני חוזים וכו' (סעיף 30 לפרוטוקול הועדה – נספח 3 א' למוצגי החברה).

גב' רונית סבה הסתמכה על נתוני נציגת תע"ש בכל הקשור לתובע, ובעניין רב בריח ציינה כי התובע "עסק בתחום גם אם כל הפרטים ברורים וידועים לנו מתוך הנתונים – ביה"ד לא פתח לנו לדיון בסוגיה". מר יוסי בסן חזר גם הוא על הניסיון שיש לתובע כתוצאה מעבודתו בתע"ש במחלקה המשפטית, מול חטיבת כספים, טפול בהתקשרויות בסכומים משמעותיים ומול בוררויות.

...

במקרים בהם אין דרך אחרת לקיום המכרז, ובאין מנוס, יורה בית הדין על סעד ביטול של מכרז, וישנן נסיבות העשויות להצדיק את ביטול המכרז, בעיקר מקום בו הפגמים יורדים לשורשו של המכרז עצמו (ראו עומר דקל מכרזים, כרך שני, (2006), עמודים 309-311, והאסמכתאות שם).

אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה, יש להורות על מינויו, מקום בו אין מקום כי בית הדין ייקח על עצמו את מלאכת ניקוד המועמדים, אשר נתון לשיקול דעת מושכל של חברי הוועדה, לו רק היה מופעל.

סוף דבר על כן, אנו מורים על ביטול מינויה של הנתבעת כיועצת משפטית בחברה.