העסקת קרובי משפחה במוסד רפואי

בברכה, עוזיאל ברנע מנהל אגף א' למשאי אנוש" בתוך אוגדן הטפסים שנימסר לתובע במצורף להודעה הנ"ל, היו טפסים שונים: טופס 101, שאלון אישי, טפסים הקשורים לרכב, להצטרפות לקופת גמל, הצהרת בריאות, ועוד.

ככל שהתשובה לכך היא בחיוב – מהו הסעד הראוי בגין הפרה זו, ובכלל זה – מהם ניזקי התובע והאם יש להטיל על המוסד אחריות לפצוי בגינם? בהקשר לכך – מהי מידת תום הלב של התובע במתן הצהרה לא נכונה באשר למספר קרובי המשפחה שלו המועסקים במוסד, ומה תוצאת השלכת מתן ההצהרה הלא נכונה על זכותו לפצוי? בטרם נתייחס למחלוקות הטעונות הכרעה, נבהיר שאין כל מחלוקת באשר למיגבלות המוטלות מכוח הדין על העסקת קרובי מישפחה על ידי המוסד.

...

לשיטת המוסד, אף תביעה זו של התובע דינה להיחסם על ידי הסכמת התובע לתוצאה זו. גם טענה זו אינה מקובלת עלינו: הפרשנות הסבירה של ההצהרה של התובע הינה מוגבלת לתוצאה של אי קליטתו כעובד המוסד או, או במקרה שהתקבל כעובד המוסד על יסוד הצהרה לא נכונה – סיום עבודתו.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע פיצויים כדלהלן: בגין אי השתכרות בחודשים נובמבר ודצמבר 2013 – סך 10,000 ₪.

המבקש הפנה לסעיף 2.2 להוראה בחוזר המנכ"ל, לפיה בהתקיים תנאים מסוימים רשאי מנהל המחוז או סגנו לאשר העסקת קרובי מישפחה באותו מוסד חינוכי, וטען כי גם המבקש וגם בית הספר עומדים בכל התנאים המצוינים בו - מדובר בביה"ס "ייחודי מסוגו" בישוב בו הוא מתגורר וגם ילדיו מתחנכים בו; רק קרוב מישפחה אחד, חמותו, עובד בבית הספר; שרותו של המבקש חיוני לבית הספר; ואין מועמד אחר שיכול למלא את מקומו (בדיון נטען כי לבית הספר חסרים ארבעה מורים מסוגו).

כך למשל, כאשר שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)).

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור ומכלול החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בכל הקשור לטענת התובע לבעיה רפואית המונעת ממנו ללמד בבית הספר האחר, בשל קושי לנהוג את המרחק לשם מביתו - הוא לא המציא כל תעודה רפואית המבססת טענתו זו, למרות שהתבקש לעשות כן. בכל הקשור לטענת התובע כי הוא נעדר כשרות רפואית לעבוד בבית ספר האחר, היות ואין באישור הרפואי הכללי שקבל בשנת 1996, כדי לאפשר לו דבר שכזה – מדובר באישור רפואי שמאשר לתובע להיות מועסק כעובד הוראה ולא כעובד הוראה בבית הספר דווקא ואין לקרוא את הפרשנות שהוא מבקש לקרוא, למילים "למישרה הנדונה בלבד", שהרי אין שום קושי בכשירות הרפואית הנדרשת לשם לימוד מקצעות ההיסטוריה והגאוגרפיה בבית הספר לעומת הכשירות הנדרשת להוראת אותם מקצועות בבית הספר האחר.

מדובר בתובנה המצויה בידי הנוגעים בדבר במשרד החינוך ואשר בגינה קיים הנוהל המפורט בחוזר מנכ"ל, העוסק באיסור העסקת קרובים באותו מוסד, כאשר סעיף 2.1 לו קובע מפורשות כי:"אין להעסיק בהוראה או בכל עבודה אחרת במוסד חינוכי, אם באותו מוסד עובד קרוב מישפחה שלו, קרוב מישפחה לענין זה פרושו בן זוג, בת זוג, הורה, בן, בת, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, דודה, אחיין, אחיינית, חם, חמות, כלה, נכד או נכדה"..

...

לנוכח כל האמור לעיל, יש להורות על דחייתה תביעה תוך חיוב, התובע, בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כי טענות הנתבעת, מקובלות עלינו, אחת לאחת וכי גם אנו מצאנו בהתנהלותו של התובע, לרבות התעקשותו להעלות טענות מטענות שונות, שרובן התבררו, כבר במהלך חקירתו הנגדית, כחסרות כל יסוד, משום חוסר תום לב מובהק.

בתאריך 14/9/14, השיבה, מנהלת המחוז למכתבו הנ"ל של ב"כ התובע והודיעה לו כי החליטה לדחות את בקשתו וזאת מהטעמים הבאים: "א. ראשית, מדובר באישור שבשיקול הדעת ואין חובה, אף אם התקיימו התנאים הקיימים בסעיף הרלוונטי בחוזר מנכ"ל הנ"ל, המאפשר החרגה, לתת היתר חריג. הכלל הוא, כי אין לאפשר העסקה של קרובי משפחה וככל שהמחוז יכול להעביר את אחד מבני הזוג למקום עבודה אחר, עד 30 ק"מ ממקום מגוריו, בתחום הכשרתו, דרך המלך לנקוט בהליך זה.

מכאן שגם אם היתה מוכיחה המבקשת , בררנות באכיפה, קיימת בענייננו מניעה של ממש מלהורות למשיבה להשיב את המבקשת לעבודתה בכפיפות לגיסה - בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל" לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לראיות שהוגשו לתיק ולטעם הרב שמצאנו בטענותיה של הנתבעת, הרינו קובעים כי החלטתה להעביר את התובע לבית ספר האחר, הינה החלטה סבירה אשר אין מקום שבית הדין יתערב בה ולכן הרינו מורים על דחיית התביעה.

על-פי האמור במכתב זה נידרש המנכ"ל להעביר עד לחודש 4/16 להעביר למפקחת וקסלר את שמות המורים שלהם קרובי מישפחה המועסקים בבית הספר, וזאת לצורך ביצוע העברה יזומה לשנת הלימודים תשע"ז. בעקבות החלטה זו, נימסרה הודעה מיום 16.7.15 לשתי התובעות בדבר החלטת המשרד ליתן אישור חריג להמשך העסקתן באותו מוסד חינוכי למשך שנה"ל תשע"ו (נספח ב' לתצהיר תובעת 1; נספח א' לתצהיר תובעת 2).

הנתבעת טענה שכיבדה את בקשתה של אליאס שלא לשבצה לעבודה בבית ספר מחוץ לעיר חיפה, וזאת למרות שלא קיימת מניעה רפואית או אחרת לעשות כן. אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית, הנתבעת טענה שפעלה בהתאם לתקנון עובדי ההוראה אשר קובע חריגים לכלל האוסר העסקת קרובי מישפחה בהתקיים תנאים מסוימים, ובין היתר ככל שמדובר בשירות חיוני.

...

על יסוד האמור אנו קובעים שלא מצאנו פגם בהחלטת הנתבעת בדבר ביטול יחסי הכפיפות ונטילת תפקיד ריכוז מקצוע המתמטיקה בבית הספר מידי גידו בשנה"ל תשע"ו. מדובר בהחלטה מקצועית וסבירה המתיישבת עם הוראות התקנון ותכליתו.

הטענה בדבר רמת התלמידים דינה להידחות בהיעדר זכות קנויה לברור את התלמידים לפי רצון עובד ההוראה, מה גם שלא הובאה כל ראיה שיש שוני ברמה כנטען.

על יסוד האמור והמפורט לעיל, דין התביעה על כל רכיביה – להידחות.

בין הקצוות הללו נעה עוולת הרשלנות וקובעת, בכל מקרה ומקרה, מהו השרות הראוי והסביר שנידרש המוסד הרפואי ליתן למבקרים בו תוך היתחשבות בשיקולים שונים, ובהם מורכבות הטיפול, החשש מפני סיבוכים, האפשרות שהטיפול יצריך הפעלת שיקול-דעת וקבלת החלטות בזמן אמת וכיוצא באלה.

על פי עדותו, בתקופה זו הוא נאלץ להעסיק קרוב מישפחה שיסייע בניהול העסק במקומו.

...

יחד עם זאת, בשים לב לגובה של הנכות, אני סבורה שנכון להעריך את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות בסכום של 180,000 ₪ (4,000 ₪ * 40% * 112.312 (מ.ה. עד גיל 70), במעוגל) בנוסף, נזקק התובע לעזרה בתקופת אי הכושר, ויש להניח שהוא יזקק לעזרה והוצאות רפואיות גם בעתיד, עקב קיומה של הסטומה.

לסיכום התובע סבל מפיסטולה, דהיינו נגע של דופן המעי ודופן כיס השתן, אשר גרם למעבר של צואה אל כיס השתן, ודלקות במקום הנגע ובדרכי השתן.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.